אח שלה פרק 13

דניאל נכנס לביתו, נוחת על הספה הרכה ביאוש.
"היי אבא" נכנסה מוריה לסלון, מחפשת בעיניה אחר המטען. "מה היאוש? בעיות בעבודה?"
"לא מאמי.. סתם עייפות.. את יכולה להכין לי קפה חזק בבקשה?"
"אבא… נו תבקש מגיא אני יוצאת" היא אמרה, מרימה את פינת הכבל דל המטען ומושכת בעזרתואת המטען ממתחת לספה.
"לאן יוצאת בשעה כזו?" הוא שאל, מזפזפ בין ערוצי הטלוויזיה שהייתה על ווליום נמוך.
"סתם.. סיבוב עם מילקי" את שמו של הכלב הקטן היא קראה בקול ובצגובה הוא הרים אות אוזנו הקטנה פעם ופעמים וכישכש בזנבו ואז נעמד ליד הדלת.
"אוקי…" הוא נאנח.
אחרי שיצאה, השקט, שחזר למלא את כולו, גרם לו לחשוב על מה שקרה היום במשרד.
***
אהוד נכנס לבניין המשרדים הגבוה, מסתכל עליו, על דניאל במבט חודר.. דקה או שניים מהירות לאחר מכן, שמו נקרא בכרזה. הוא מיהר לחדרו של אהוד.
"שלום לך, דניאל" הוא שמע את קולו העמוק של אהוד קורא בשמו, מזרה אימה משהו… "שב בבקשה".
הוא התיישב, מנסה לשמור על ארשת פנים נחמדה כמה שיכול.
"אני רואה בזמן האחרון שאתה נהנה להינות על חשבון זמני וכספי" הוא שומע כעס בקולו? "אני מבקש ממך לה-פ-סי-ק עם זה באופן מיידי!" כן, הוא די בטוח שזה כעס… "והנחמדות הזו? והחיוכים שאתה שולח פה לכל עבר?" יש פה אולי קצת קנאה בקולו של הבוס? "לא פה! אתה שומע?" לא..לא.. עדיין כעס. "מהו התפקיד שלך?" מהו התפקיד…? מהו התפקיד…? אה.. כו, "סגן מנהל, כמובן" אנחת רווחה שקטה יצאה מפיו, הוא נלחץ לרגע "מצויין!" שוב נשמע קולו הציני של הבוס "אז תתחיל לעבוד ותפסיק לפטפט, ועכשיו, צא ממשרדי ותגיד לשלוח לי כוס קפה"
"כן בוס.." הוא אמר, ועוד אנחת רווחה נפלטה מפיו, לפחות הוא לא פוטר.. יש לו עוד תאומים לפרנס בבית…
***
אמית התיז על עצמו שתיים שלוש שפריצים של איב סאן לורן, שם את חולצת וי הלבנה, מכנס בז', דחף את רגליו לנעלי בד בהירות, ישר את השרשרת, והעביר יד מהירה בשיערו.
הוא ירד את המדרגות שתיים שתיים, כשהגיע למטה רועי כבר חיכה לו.
"אה אחי מה קורה?" הוא שאל,זורק כיף מהיר לידו שלי רועי.
"בסדר אחי, מה קורה? לא רואים אותך בכלל בזמן האחרון.. מה? תפסה אותה חזק הכוסית ההיא אני רואה אה?" הוא אמר וצחק בקולו..
"מי רותם? לע.. איזה" הוא אמר מנסה לשנות נושא "מה? לאן הולכים?"
"אל תשנה נושא.. מה? תפסה לך תלב?" את השאלה האחרונה הוא שאלה בזלזול עדין
"עזוב את זה נו" אמית כבר התחיל להתעצבן
"וואלה תפסה לך תלב…" רועי נהיה לרגע רציני. "אתה באמת אוהב אותה אה? עצור עצור רגע נו, שב פה שנייה" הוא עצר את אמית בידו, מושיב אותו על הספסל, יושב לידו. "דבר מה נהיה?"
"סתם נו.. יש בה משהו.. הקשיחות הזו. זה לא קשיחות רגילה של קשות להשגה.. היא צריכה גבר, אני מרגיש את זה נו…איך שהיא נוגעת ואוהבת ורוצה, זה באמת חסר לה, וראית כמה היא פשוטה? היא לא פוזה אחת גדולה, אין בה תעניין של המותגים, והאיפור, זו היא, ורק היא. לא כמו כולן, אין כמוה היום בכלל נו אני רציני תפסיק לצחוק!" הוא אמר בכעס כשראה שרועי מחייך.
" אחי אנלא צוחק, זה פשוט מוזר לשמוע אותך ככה. זה פעם ראשונה שאתה בכלל בקשר עם בחורה מאז הסטוץ היחיד ההוא שהיה לך לפני מלא זמן.. זה לא כאילו שאתה איזה ערס שדופק כל היום בנות… אבל עדיין מוזר לשמוע אותך ככה."
"בסדר בסדר סתום עכשיו כולם באים" הוא אמר ובזה נגמרה השיחה
***
רותם חזרה לביתה, מנסה להבין מה היא עושה? מה קורה כאן בכלל? גיא, אמית, יונתן, היא הרגישה כל כך מבולבלת.. היא לא ידעה מה לעשות עם עצמה.
"היי" היא ראתה ווצאפ שהתקבל מגיא לפני שלוש שעות..
"היי" הי ענתה.
מכאן השיחה זרמה מהר, היא אפילו לא הבינה מה קורה;
גיא; מזה היה היום בבצפר?
רותם;לא יודעת, תסביר לי אתה?
גיא; את יוצאת עם אמית?
רותם; אולי…
גיא; כן או לא?
רותם; למה זה כל כך משנה לך??
גיא; תעני לי..
רותם; תענה לי אתה.
גיא; אני שאלתי קודם.
רותם; אז עכשיו אתה ילד קטן?
גיא; כן. טוב? נו תעני לי. זה היה הוא שאמרת לנו שאנס אותך?
רותם; הוא לא אנס אותי.
גיא; אז למה צרחת?
רותם; לא בגלל משהו שאתה אי פעם תבין…
גיא; אז זה כן היה הוא!?
שתיקה.
שתיקה.
שתיקה.
רותם;כן.
גיא; ידעתי. בנשלזונה.
רותם;עכשיו תענה לי אתה
גיא;מה לענות?
רותם; חמה זה מציק לך?
גיא; סתם הוא חבר שלי טוב…
רותם; אל תשקר לי.
גיא; טוב.
שתיקה.
שתיקה.
רותם;מה טוב? תענה.
גיא; אבל אמרת לא לשקר לך..
רותם; אז תגיד את האמת (?)
גיא; לא יכול..
רותם; למה? מה האמת?
גיא; למה? כי האמת היא…. האמת היא… האמת היא שאת מוצאת חן בעיניי כבר הרבה זמן וראבק אני רק מנסה לדאוג לך וכל הבנים הזבל האלא מנסים רק לנצל אותך אבל לא אכפת לך, לא אכפת לך, זה כאילו שאת לא שמה לב שאת מנוצלת על ידי חבורה של קופים ויד פה מישו שבאמת דואג לך אבל לא! נכון? כאילו את גורמת לעצמך לסבול. ואת יודעת מה? כבר נמאס לי! אני רודף אחרייך כבר שבועות. וכל מה שבראש שלך זה אמית הבנזונה הזה אז נמאס לי!!
שתיקה.
שתיקה.
רותם; מה…? מה? מה הלך פה עכשיו?
גיא;
מקליד/ה…. מחובר/ת.
מקליד/ה… מחובר/ת.
מקליד/ה… מקליט/ה שמע…. מחובר/ת.
נראה לארונה ב11:46.
רותם נשאר המומה.