אח שלה- פרק ו

יונתן נכנס אל ביתו, מניח את התיק השחור-אדום הגדול שלו על הרצפה.
"אמא" הוא קרא "אני בבית, יש משהו לאכול?"
אחותו הקטנה, אמה, קפצה עליו וחייכה. הוא חיבק אותה חזק. כמה זמן הוא לא ראה את החיוך הוורוד הקטן הזה.
הכיפה הלבנה שלו נפלה על הרצפה, הוא התכופץ להרים אותה וזכרונות עלו בראשו.
***
הוא ישב שם על הספסל, היא ישבה עליו, הם התנשקו, לא הייתה חסרה בהם תשוקה אחד לשני.
הוא חיבק אןתה חזק והצמיד אותה אליו, הוא אהב אותה כל כך.
הכיפה שלו נפלה.
"לא נורא, נרים אחר כך" הוא מלמל בין נשיקה לנשיקה; אוחז אותה חזק.
"לא!" היא אמרה, והפסיקה לנשק אותו "הכיפה שלך צריך להיות על הראש! אתה יהודי!" הוא הסתכל עליה, לא כל כל הבין מה היא רוצה. "חכה עכשיו שאני ארים את הכיפה." היא אמרה.
הוא חיכה, כמו ילד טוב הוא חיכה.
***
הוא התנעק מהזיכרון, מחייך לעצמו בעצב, מתגעגע.
אם רק יכל לעוד רגע קטן לנשק את שפתיה, לתפוס בפניה הקטנות, ללטף את שיערה החלק.
אם רק יכל לעוד רגע לאהוב אותה.
אבא שלו נכנס.
"נו בן שלי, איך היה בישיבה?" הוא שאל.
"זה לא ישיבה אבא, זו פנימיה." הוא התרגז.
"נו.. מה זה משנה? איך היה הפנימיה?" הוא חייך אליו.
"היה אחלה" הוא שנא את עצמו על איך שהוא מדבר, אבל עוד יותר הוא שנא את כל המצב הזה.
"אתה נראה תפוס במחשבות, רוצה לדבר על זה?" רחמנות נשזרה בקולו של אביו.
'ברור. אם אני רק יזכיר את שמה של רותם בבית הזה, הם ישנאו אותי. לתמיד' הוא חשב לעצמו. ובקול רק אמר "לא אבא באמת בכל אחלה. אני יוצא קצת לסיבוב" ויצא.
***
גיא נכנס לביתו טורק אחריו את הדלת. "מוריה!" הוא צעק "מוריה! בואי לפה בואי!"
"מה??" היא יצאה מהחדר, הטאבלט מולה והיא מסתכלת על המסך.
"ראבק! את יכולה לעזוב לרגע את המסל האידיוטי הזה?? אני מדבר איתך!"
היא הרימה את עיניה "מה יש לך?" היא שאלה. אף פעם היא לא ראתה אותו ככה.
"דיברת עם מוריה בזמן האחרון!?" הוא שאל. קולו נשמע מודאג.
"מ..מה? ל..לא זאת אומרת מה? מה הקשר שלה אליך? מה אתה רוצה?"
"ראבק! תעני על מה ששאלו אןתך, דיברת, או לא? קשה לענות??" הוא כעס, הסתובב מפה לשם כמו אריה בכלוב.
"לא דיברתי. למה? קרה משהו?"
הוא הסתכל עליה, והוציא קליקים באצבעות מעצבים. "תתקשרי אליה." הוא אמר בשקט "תתקשרי אליה עכשיו!"
מוריה הייתה בהלם, חייגה רת מספרה של רותם
0506459968
……
"אתם מועברים למענה הקולי"……