אח שלה- פרק ה

תקציר הפרק הקודם: הפרק הקודם נגמר בזה שרותם שומעת שההורים שלה רבים ויוצאת מהבית, בוכה. והיא פוגשת מישו שהיא לא כל כל רוצה לפגוש. היא פוגשת את גיא.
**
הוא התקרב עד אליה וחייך את חיוכו הלבן. היא נגבה מהר את דימעותיה החמות והשפילה מבטה.
"אז זאת כן את, לא זיהיתי אותך מרחוק" הוא אמר.
היא שתקה ורימה את מבטה.
"בכית" הוא אמר, קבע עובדה.
היא עדיין שתקה, והתיישבה בשולחן הקרוב של הפיצריה שהייתה עמוסה באנשים.
הוא הביט סביבו ואמר "אפשר לשבת?"
היא הסתכלה עליו ואמרה "אם אבא שלך משלם מיסים, זו מדינה גם שלך, אתה לא חייב לשאול אותי"
הוא צחק. "לא ראיתי את זה בא" הוא אמר.
היא נאנחה וקראה למלצרית. אחרי עשרה דקות, הונח מגש פיצה חם על השולחן.
"תאכל," היא אמרה "אני ממילא לא יאכל את כל זה לבד."..
"אז למה הזמנת מגש שלם? לא חבל לך על הכסף?" הוא שאל, דאג נשזרה בקולו.
"כסף זה לא מה שחסר לי, תאמין לי" היא גיחחה ונגסה שוב בפיצה הקריספית.
"אפשר לשאול מה כן?.."
"..לא…" היא ענתה בקרירות.
"את מאוד ישירה" הוא אמר. "אבל זה רק מדאגה, אני דואג לך, אני…" הוא רצה לומר עוד משהו, אבל שתק.
היא הסתכלה עליו בעצבים. "נו! עוד אחד שחש את עצמו! תגיד לי מה אני נראית לך? איזה נזקקת שצריכה את הרחמים המזורגגים שלך? וכל אחד פתאום נורא דואג לי! באמת גיא? אתה דואג לי? אז תפביק לגחוף את האף שלך והרחמים שלך לתוך העניינים שלי!! אתה יודע מה?" היא אמרה והניחה את משול הפיצה הנגוס שלה על השולחן. "נמאס לי! תהנה לך. אני גמרתי פה!" והלכה
הוא רצה כל כך לקום ולחבק אותה, להרגיע אותה. אבל מצד שני הוא כל כך פחד.
***
מנהל תחנת המשטרה של פתח תקווה ישב על כסאו המסתובב והביט דרך החלון, כשנפתחה הדלת ודרכה נכנס סמל כהן.
"קיבלנו שוב דיווח על מריבה שנסחפה למקומות לא הגיוניים במשפחה ההיא" הוא אמר ודפדף בתיק עב הכרס של משפחת שמואל.
"שלחתם ניידת?" שאל המנהל.
"שלחנו."
"האישה הגישה תלונה?"
"כן. עשינו סוג של הפרדת כוחות. הוצאנו נגדו צו הרחקה."
"מצויין. אז בנתיים הכל בסדר. תכין לי בבקשה כוס קפה חדש, זו כבר התקררה".
"כן בוס."
"יופי."