אח שלה- פרק ג

היא ישבה על הספסל בסוף הרחוב. מבטה פנה לשמים. היא הייתה עייפה לגמרי. לא מעבודה פיזית. ממש לא. היא הייתה עייפה מהמצב.
עברו חודשיים מאז שהיא ויונתן חידשו את הקשר, הם כבר הספיקו לגמור אותו שוב. אבל לא נורא, זה לא כאילו שהיא באמת האמינה שהוא אוהב אותה. היה לה בטוח שהוא ניסה לחדש איתה את הקשר רק כדי שתחבר שוב בינו לבין שילת, כשזה לא קרה, והיא העמידה אותו במצב של "מה אנחנו? חברים?, ידידים?," הוא לא עמד בזה. הוא פשוט הלך. וניתק את הקשר.
היא שמה את השיר הזה 'never to late' פעם אחרי פעם. אפילו דמעות כבר לא היו לה.
פתאום היא הרגישה צל מכסה אותה.
היא פקחה את עיניה.
היא ראתה אותו, את יונתן עומד מעליה…
היא סגרה את עיניה בעייפות. שוב הוא? לא נמאס לו?
הוא התיישב.
היא פקחה את עיניה שוב, סובבה את ראשה, הביטה בו במבט של 'מה אתה יושב פה בכלל?' אבל רק אמרה 'היי'
"היי" הוא אמר "הרבה זמן לא דיברנו. התגעגתי"
היא הביטה בו שוב לרגע ואמרה "יונתן, למה אתה עושה את זה?"
"עושה את מה?" הוא שאל
"יושב פה, מדבר איתי כאילו אנחנו ידידים."
"חשבתי ש.." הוא התחיל לומר
"נכון. חשבת. זה ההבדל. אז בוא תן לי לחדש לך משהו. אנחנו לא ידידים. לפי שהיה ביננו את הקטע המביך ההוא לא היינו ידידים. וגם עכשיו אחרי הקטע הדפוק הזה אנחנו לא ידידים. וגם כשהיינו בקשר, לא היינו ידידים. צא מהסרט"
"מה?" הוא שאל, לא מבין מאיפה כל העצבים האלו יצאו עכשיו.
"אתה יודע מה? תן לי לומר לך משהו. כן. אהבתי אותך. אהבתי את שילת. הייתם האנשים הכי חשובים לי בעולם. אבל שחררתי. הבנתי שאתם לא שווים את זה. את יודע למה? כי אם הבחור שאני אוהבת, מעדיף בחורה אחרת, למרות שאני מוכנה לעשות בשבילו הכל. ואם החברה שלי מעדיפה על פניי חבר כמוך, שכשהיא תפרד ממנו הוא יקלל אותה ויצעק עליה, אז כנראה ששתיכם לא שווים שאני אצטער עליכם. פשוט לא."
הוא הסתכל עליה. "אני באמת אוהב אותך, רותם"
" אתה יודע מה יונתן!? המשפט הזה נשמע לי מוכר. מאוד מוכר. זה לא אתה זה שאמרת לי אותו לפני חודשיים או יותר? זה התירוץ הכי עלוב שבן יכול לומר לבת. יותר עלוב מ'זה לא את זה אני'. יותר עלוב מ'אני לא פנוי רגשית'. פשוט עלוב.
אני לא מאמינה לך יונתן. ונתתי לך להרוס לי יותר מידי זמן מהחיים. שיהיה לך אחלה חיים יונתן"
היא אמרה והלכה.
היא נשכבה על הדשא במרחק כמה מטרים משם.
השיר 'never to late' המשיך להתנגן, כאילו מסמן סגירת מעגל.
והשנה שלה המשיכה הלאה.