אחרת פרק 25

ארגנתי את התיק שלי ולא שכחתי לקחת את הדברים הכי חשובים שיש לי: אם פיי, כסף, טלפון, צבעים, ציורים ואת התמונה של מייק זרקתי מהחלון. טוב עולם תתכונן אני מגיעה. הלכתי אל עבר האוטובוס ולקחתי את הנסיעה הראשונה אל עבר תל אביב. התיישבתי ושמתי מוסיקה לאוזניי וכמעט ונרדמתי אך נערה עם שיער בלונדיני גלי ,פס וורוד בשיער ועיניים ירוקות עמדה מולי ושאלה בקול עדין "אכפת לך אם אשב לידך?" "בטח" עניתי והרשתי לעצמי לשחרר חיוך קטן. היא ישבה ליידי ושאלה "איך קוראים לך?" היא שאלה (היא הזכירה לי ברבי, אבל לא מהסוג מכוער אלה מהסוג היפה והאיכותי שעלה מאות שקלים) "אליס ולך?" היא ענתה מחייכת חיוך קורן "הנסטסיה" "שם יפה!" אמרתי לה (שיהיה ברור אני לא נחמדה בטבעיות לאנשים זרים אבל היא משום מה גרמה לי להרגיש כל כך בנוח) , "תודה!" היא ענתה וחייכה חיוך אף יותר קורן היא שאלה לפתע "אכפת לך אם אנגן קצת?" אני השבתי "לא, לא אכפת לי". היא הוציאה גיטרה שחורה והחלה לשיר ולנגן. הקול שלה נהיה אף יותר עדין ואפשר לומר אפילו לומר קסום , המנגינות היפות שהצטרפו רק הוסיפו ואני הייתי שבויה בתוך המוסיקה המדהימה הזאת, כשהיא סיימה הדבר היחידי שיכולתי לומר זה "וואו!" היא גיחכה מעט ואמרה "זה ממש לא וואו! זה סתם!" גלגלתי עיניים ואמרתי לה "את מנגנת מדהים! ושרה מדהים אף יותר! קלטי את זה!" היא חייכה עליי ושאלה "תגידי ואת מנגנת?" אני השבתי "כן, אבל אני מנגנת כמו קרפד ומנגנת כמו מקרוני גוסס" עניתי בכנות "לא מאמינה לך עד שתנגני!" היא התעקשה נאנחתי והתחלתי לנגן ולשיר סתם שיר דפוק שלי שכתבתי פעם , כשסיימתי היא שתקה לכמה שניות ואמרה "את חייבת לבוא איתי למופע היום! " הנהנתי את ראשי לשלילה והיא אמרה בקול מתלהב "את כן וזהו! ממלא אין לך תכניות להיום נכון?" היא חצי שאלה חצי אמרה "טוב" עניתי. אחרי כמה צלצולים מחברותיי המודאגות והיכרות עמוקה עם הנסטסיה שמרגע לרגע נראתה לי יותר ויותר כמו מלאך מתוק הגיעה זמן המופע. נכנסנו לתוך מועדון נעים וכל פעם הופיעה מישהו אחר והבמה התפנתה. הנסטסיה סימנה לי לעלות ועליתי עם הגיטרה שלה. לחץ ענקי היה ביי ושלל עיניים ננעצו ביי. עצמתי את עיניי והחלתי לשיר