אחרת פרק 23

רצתי משם וברחתי מהבית ספר. אני רק רצתי ורצתי בעוד הדמעות נופלות מעייני . הגעתי מול החוף וישבתי. הדמעות המשיכו לרדת והרגשתי איך החתכים שבלב שלי רק גדלים ונהיים צורבים יותר משנייה לשנייה. הלכתי לחפש מקום קטן ושקט ומצאתי מקום שכמעט לא היה בו אף אחד. ישבתי לי בשקט ואז שמעתי את הקול הנעים כל כך של אמיר .שמחתי ועוד שנייה עמדתי לקפוץ עליו בחיבוק אבל אז ראיתי אותו מתנשק עם אשתו. זה צרב כל כך והתחבאתי שוב. התחלתי לכתוב:
מדהים כל כך אבל לא שלי,
קרוב כל כך אך לא אליי,
מאוהב אך לא ביי.
בשבילו היעשה הכל אך למעני לא יעשה דבר,
הוא כל עולמי ובעיניו אני סתם אחת,
עליו אני חושבת בעודו עם האחרת.
רוצה לצרוח,
"אני אוהבת אותך!",
אבל יודעת שאתקל באדישות קרה.
כמה אפשר לחיות ככה?,
בידיעה שלא תהיה שלי?,
בידיעה שתתייחס לרגשותיי כלפייך כסתם שיגעון נעורים?,
בידיעה ששפתייך יהיו על שפתיי רק בחלומות?.
סיימתי לכתוב והוצאתי את המספריים מהקלמר שלי. רק להוציא קצת את הכאב של כל השנתיים המקוללות האלו. לא למות רק קצת להוציא את הכאב רק להיות קצת בשליטה.