אחרת פרק 22

. עצמתי את עיניי נהנת מהחיבוק הנעים "אני מתגעגע לזמן שהיית שמחה" הוא לחש "אז תחזיר אותי לצרפת" אמרתי בחצי צחוק חצי ברצינות "הלוואי והיה לי כסף בשביל זה" הוא ענה וליטף מעט את ראשי "אז תמכור את הציורים שלך" הצעתי "אני לא מבין את ההיגיון שלך, אם את תמכרי חצי מהיצירות שאת עושה לא רק שתוכלי לקנות כרטיס לצרפת, יהיה לך עוד עודף לשופינג סוער" הוא ענה "עאלק" אמרתי בזלזול "צודקת, סתם המון ציירים נחשבים אמרו שהאומנות שלך מדהימה ושזה זה ממש מפליא שנערה בת 18 עשתה זאת" השיב בציניות , שתקתי "אני גרמתי לך לשתוק!? וואו!" הוא אמרעושה את עצמו מתפלא "שתוק" אמרתי והכיתי אותו עם כרית הוא החזיר לי חזק יותר והתחלנו מלחמת כריות אכזרית במיוחד. בסוף מצאתי את עצמי עייפה והוא ישב ליידי עייף בעצמו. "את טובה בזה" הוא אמר וחייך "גם אתה לא רע יחסית לזקן" עניתי "תודה, את גם חייבת להודות שאני חתיך יחסית לזקן" הוא אמר "יותר לכיוון מכוער" השבתי צוחקת "נכון, רגע מה?!" הוא אמר בכעס וזרק לי הכרית לפרצוף ולפני שזרקתי עליו בעצמי הטלפון שלי צלצל "הלו?" עניתי "אליס את צריכה לחזור הביתה" אמר אבא שלי "אני חייבת?" שאלתי "כן מתוקה יש מחר בית ספר" אמר הוא "טוב אני באה" עניתי וניתקתי, "ביי דניאלצ'וק" עניתי וחבקתי אותו "תשרדי בבית ספר מאמי" הוא ענה ונתן לי נשיקה קטנה בראש עזבתי משם מקווה שמחר יהיה נסבל יחסית. אני הייתי בבית ספר וראיתי את מייק רץ לעברי עם חבורת הזונות שלו "לנשק את האקס בכוח? אין גילית עליבות חדשה!" אמרה שרמוטה בלונדינית "על מה את מדברת?" שאלתי מופתעת "על מה שהיה לפניי יומיים, את מגעילה כל כך" הוא אמר ומבט מרושע עלה על פניו "מייק, אתה לא רציני אתה זה שנשקת אותי" אמרתי "דיי יא סתומה! את כזאת שקרנית!" אמרה פקאצה אחרת "תסתמי לפני שאופצץ לך את הסיליקון וארסק לך את הפרצוף!" אמרתי עצבנית "תעזבי אותה יא בת זונה!" אמר מייק "אתה יותר גרוע ממה שחשבתי. אני שונאת אותך!" צעקתי אך היו לי עוד הרבה מה לומר אבל המילים נתקעו לי בגרון הוא ניצל זאת והתחיל לדבר "אני מתעב אותך. כל שנייה שאני רואה אותך מתחשק לי לתלות את עצמי, לו יכולתי הייתי רוצח אותך אבל חבל לי לשבת בכלא על משהיא כמוך" רציתי להכות אותו אבל לא יכולתי , לא יכולתי לעשות דבר חוץ מלבכות עמדתי ונעצתי בו את המבט הכי קר שלי והלכתי עושה את עצמי רגועה אבל זה אפילו לא היה קרוב. רציתי רק להיעלם מפה, למות ורק לסיים את הסבל שנקרא חיי, לעוף רק לא לראות את מייק,לתלוש את עצמי את הלב רק להפסיק עם הכאב הזה. התקשרתי לפיטר בתקווה שיעודד אותי "הלו מאמי?" אמרתי לפיטר "אל תתקשרי עליי שוב אי פעם" הוא אמר "למה?" אמרתי בשוק "אני לא רוצה לדבר איתך שוב. ראיתי מה שהיה עם מייק. הייתי בטוחה שאת שונה אבל את גרועה יותר מכולן" הוא אמר בטון קר דמעה ירדה מעייני "הוא שקרן! פיטר תאמין לי! זה לא מה שאתה חושב!" אמרתי נואשת שיאמין לי "להתראות" הוא אמר וניתק , התקשרתי עליו אך הוא לא ענה זרקתי את הטלפון וראיתי איך הוא נשבר לחתיכות כמוני.