אחרת פרק 21

הוא נתן לי נשיקה עדינה וכל הזיכרונות הנעימים שלי שוב עלו ונעימות בלתי נסבלת עלתה עליי "אני אוהבת מישהו אחר!" עניתי עצבנית והוא הסתכל עליי לשנייה אחת מופתע אבל המבט הציני שלו חזר "עוד מורה?" הוא שאל "לא עניינך בכלל! חוץ מזה מה אתה מנשק אותי? אין לך זונות שיעשו את זה במקומי?" שאלתי אותו בעוקצנות "אליס, אני מצטערת על מה שהיה" הוא אמר עצוב "ונראה לך שאכפת לי בכלל?!" אמרתי עצבנית, היה לי מאוד אכפת, יותר מדי אכפת כי רציתי שיגיד שהוא מצטער ורציתי שמשהו מטופש יקרה ונחזור למה שהיה פעם אבל לא יכולתי להרשות לעצמי שוב ליפול לטובת החזיר הזה "את משקרת רואים עלייך" הוא אמר , הוא הכיר אותי יותר מדי טוב כדי שאשקר לו והוא לא יבחין "אני לא מוכנה לחזור עלייך כשאני יודעת שאני יכולה למצוא אותך מתנשק עם משהיא אחרת שוב" עניתי בכנות והתאפקתי לא לבכות "אני מבטיח שלא יקרה" הוא ענה והסתכל עליי במבט עצוב שנראה כמעט אמיתי "אתה גם הבטחת שגם אם נפרד אתה לא תיתן לאף אחד לפגוע ביי, שנשאר בקשר, שלעולם לא תשבור……." ושתקתי והוספתי במהירות ובכעס "איפה כל ההבטחות האלו עכשיו?!" שאלתי אותו בכעס "אליס" הוא אמר ושתק הפעם המבט העצוב שלו היה אמיתי "תתרחק ממני, אני לא רוצה איתך שום קשר" אמרתי עצבנית והתרחקתי ממנו בכמה מושבות. הסתכלתי בעדן שחייכה עליי שמחה שסוף סוף אני מסתכלת בה ולא בחמור שליידי. זה נגמר והלכתי אל עבר הבמה להחמיא לעדן שהייתה מדהימה כמו תמיד , עדן ירדה וחבקה אותי חזק עד שכמעט לא יכולתי לנשום "עדן, הייתה מושלמת והכל אבל זה לא סיבה לחנוק אותי" אמרתי בקושי "אני פשוט ממש מתרגשת! את ומייק חוזרים?" היא שאלה בחיוך "כשהגיהינום יקפא וארנבונים יתחילו להתעופף אני אשקול את זה" עניתי באדישות מופגנת "אני לא מבינה למה את קרה כל כך כלפיו! הוא חמוד!" אמרה עדן "הוא מעצבן" עניתי , אף אחד מהחברות שלי לא באמת ידעה למה אני קרה כלפיו ולא יכולתי לומר כי זה היה מביך מדי אז הסתרתי את זה, כמו רוב הדברים הרעים בחיים שלי , "את מוזרה" אמרה עדן . יום למחרת למזלי היה שבת אז צלצלתי אל דניאל, "לא אכפת לי מה, אנחנו נפגשים היום" אמרתי לו "סבבה" אמר דניאל ורצתי אל עבר הבית שלו. הדלת הייתה פתוחה מראש ודניאל עמד שם מחייך לכיווני. "אז מה, אני כבר לא אוכל לפרוץ לבית שלך באופן קבוע בטענה שבאתי לקחת משהו?" שאלתי "לי אישית אין בעיה עם זה, את יכולה להמשיך אבל אשתי זה כבר עניין אחר לגמרי " הוא אמר "היא ממלא חצי מהזמן או יושנת או מחוץ לבית" אמרתי והתהלכתי לכיוון הסטודיו שלו. הוא הלך אחרי כדי לוודות שלא אגנוב לו עוד ציור כמו שעשיתי הרבה פעמים קודם. "איך לעזאזל אתה מצייר ככה?" שאלתי והסתכלתי בציוריו "כישרון" הוא אמר בחיוך מתנשא (טוב מותר לו, הוא מצייר כמעט ברמה של פיקאסו). "אז מה קורה?" הוא שאל אותי כשהתיישבנו בספא הגדולה שלו בסלון "בסדר" עניתי "את משקרת, מה קרה?" הוא שאל "כלום" שקרתי "תסתכלי לי בעיניים" הרמתי את מבטי וצפיתי בעיניו המודאגות "אני באמת בסדר" עניתי ותחושה מגעילה עברה לי בגוף, כמה שנאתי לשקר לו אבל לא רציתי להגיד את כל מה שקורה לי "באמת?" הוא שאל אבל הדאגה מעיניו מעט פחתה והציגה את השמחה שכל כל אהבתי אצלו "באמת" עניתי והוא חיבק אותי. עצמתי את עיניי נהנת מהחיבוק הנעים "אני מתגעגע לזמן שהיית שמחה" הוא לחש