אחרת פרק 20

,"איך אני אוהב את החיוך שלך" אמר לפתע הסמקתי "גם החיוך שלך יפה" אמרתי הוא לא סתם יפה הוא יפהפה! , הוא חייך עליי חיוך מעט ביישני ושתקנו לכמה שניות. הוא שקע במחשבות והסיט את מבטו ממני בזמן שאני המשכתי להסתכל עליו (אני יודעת שהוא נשוי והכל אבל דמט הוא נראה מדהים!), הוא הרים את מבטו והסתכל בעיניי והחיוך שלו גדל אט אט "את לא יכולה להוריד את העיניים ממני אה?" והרגשתי איך אני נהיית אדומה כולי "סתם אני מתבדח!" הוא אמר והתחיל לצחוק , צלצול טלפון מעצבן נשמע, "סליחה הטלפון שלי" הוא אמר וענה לו. הוא רק הנהן ולפי המבט שלו ראו שחופרים לו במוח "אני חייב ללכת, אשתי קראה לי ואמרה שזה מקרה דחוף ושאני חייב לחזור הביתה" הוא אמר במבט מעט עצוב "טוב ביי" אמרתי גם במבט עצוב. הוא עזב את המקום ואני נשארתי חצי עצובה כי הלך וחצי שמחה כי ידעתי שעוד יהיו לנו עוד הרבה פגישות כאלו. הלכתי אל עבר הבית שלי בדילוגים ועם חיוך ענקי . נכנסתי מהדלת ואח שלי הסתכל עליי כאילו נפלתי מהירח, "מה?" שאלתי בקול מתקתק מדי "את מתנהגת כמו כוכבת דסני" הוא השיב "ומה רע?" שאלתי "כלום, סתם מוזר" הוא ענה . עליתי לחדר שלי והחיוך המשיך להיות על פניי. למחרת קמתי למשמע הצלצול הטלפון המחרפן שלי, "מה?" אמרתי עייפה וחושבת איך לחנוק את מי שהתקשר "בוקר טוב אחות יקרה" אמר רומה "אהה זה אתה" עניתי אדישה וניתקתי .ככה כמה ימים עברו, הודעות קטנות ומתוקות מפיטר, הודעות מתנצלות מדניאל שהוא עסוק מדי, חפירות מעדן שהיא ממש בקרוב תופעה, הצקות מהמטומטמים בבית ספר והרבה געגועים לאמיר. זה נמשך רגיל עד יום ההופעה של עדן (כלומר חיי המשיכו להיות נוראיים אבל ספציפית באותו יום הוא היה ממש גרוע). אני הייתי ליד היכל התרבות מנסה להרגיע את עדן הלחוצה "יהיה בסדר" אמרתי לה "לא, לא יהיה בסדר! אני אשיר גרוע! או שאתעלף! חוץ מזה אני צרודה!" אמרה עדן בלחץ הסטרי "את אומרת את זה לפני כל הופעה וכל פעם את שרה מדהים" עניתי לה בכנות "באמת?" היא שאלה "באמת" עניתי ונתתי לה חיבוק. היא חזרה לחייך ולהיות עם אנרגיות . נכנסנו לתוך האולם וישבתי באחד הכיסאות, רחוק מפטפוטים של בנות מעצבנות וכמעט בלי אנשים למקרה שארצה לישון. התיישבתי בנוחות וכבר עמדתי לשקוע בעולמות אחרים כשמייק החליט להתיישב ליידי. "מה אתה רוצה?" שאלתי בקרירות הכי גדולה שיכולתי להראות באותו רגע "פשוט רציתי לשבת ליידך" הוא אמר בחיוך מעט מאולץ ,ואני פשוט רוצה להוציא לך את הלב מהמקום ולזרוק אותו מהחלון רציתי לענות אך התאפקתי, אני צריכה להראות רגועה כאילו בכלל לא אכפת לי ממנו "אהה" אמרתי באדישות והתעלמתי ממנו. עדן החלה לשיר והיה חושך באולם והיה אור רק על הבמה. מייק נגע בעדינות בידי ואני הזזתי אותו במהירות "מתביישת אה?" הוא אמר בחיוך ממזרי "תעזוב אותי דביל" עניתי בקול קר "אני יודע שאת רוצה אותי" הוא אמר מתקרב עליי והריח הבושם המעולה שלו היה חזק יותר מהרגיל "אם אתה לא זז עכשיו אני אתלוש לך את האיברים אחד אחד באיטיות" אמרתי מנסה להזיז אותו ממני אבל הוא רק התקרב וריח הבושם שלו כמעט טשטש לי את כל ההיגיון , הוא נתן לי נשיקה עדינה וכל הזיכרונות הנעימים שלי שוב עלו ונעימות בלתי נסבלת עלתה עליי