אחרת פרק 19

, היא תפסה אותי בחולצה ומעט הרימה אותי מהרצפה "כדאי לך מאוד שההשפלה הזאת הייתה חד פעמית אחרת את תמצאי את עצמך בלינאדו הבנת?!" היא אמרה בכעס "הבנתי" אמרתי מפוחדת , היא שחררה אותי ונפלתי על הרצפה , "כל זה נשאר בתור סוד, את זוכרת מה קרה בפעם הקודמת שספרת, נכון?" היא שאלה אותי, הנהנתי עם ראשי. זכרתי זאת טוב, טוב מדי "יופי" הן אמרו והלכו משם. קמתי והלכתי למקום הקבוע שלי ושל חברותיי כדי שהן לא ידאגו. כרגיל כשהייתי איתם התבדחתי ולא ספרתי מילה לגביי מה שקטרין עשתה לי (אף פעם לא ספרתי להם על כל ההתעללות הזאת, פעם אחרונה שספרתי למורה נפגעתי קשות מהן. אז עדיף שפשוט אשתוק) ,"את בסדר?" שאלה דמי הלוואי שיכולתי לומר בכנות רבה שכן, הלוואי "כן הכל מצוין" עניתי משקרת בלי בעיה זה נהפך כבר לשגרה, כמה שנאתי את זה "באמת?" היא שוב שאלה ודאגה הייתה בפנייה, רציתי לשפוך הכל ולספר לה את כל מה שקורה לי אך המשכתי לשחק את הילדה ללא בעיות , הילדה שהכל מושלם אצלה " אל תדאגי לי דמי, אני בסדר באמת" עניתי והגדלתי את החיוך שלי והמבט המודאג שלה התחלף במבט שמח. ככה היום שלי עבר. חזרתי לבית שלי ושמעתי את ההורים שוב רבים וצורחים זה על זה. נכנסתי בשקט והם כמובן לא הבחינו ביי. הלכתי במהירות לחדר שלי ושמתי שירים . אבא שלי דפק בדלת," כנס" אמרתי , הוא נכנס מודאג והתישב על המיטה שלי שותק. "אל תדאג אבא, אני כבר רגילה לראות אותך ואת אימא רבים" אמרתי לו "זה בדיוק מה שאני דואג ממנו. אני לא רוצה שזה ימשך ככה" הוא הודה "אז מה תעשו? תתגרש ממנה?" שאלתי ואבא שלי נאנח ולפני שהספיק לומר משהו ראיתי שכבר 16:50 ואני אמורה לפגוש את אמיר ב17:00! "אני חייבת ללכת! אבל אל תדאג לגביי אימא, פשוט קנה לה פרחים יפים וישר תסתדרו" אמרתי מנסה לעודד אותו "אוקיי, טוב ביי חמודה" הוא אמר ונתן לי חיבוק גדול וחם. הוא עזב את החדר שלי והתלבשתי במהירות. רצתי מחוץ לבית שלי אל עבר גן יהושע. אמיר חיכה שם נראה טוב כהרגלו. "היי" אמרתי "היי!" הוא אמר וחייך את חיוכו המתוק מסמן לי לשבת. התיישבתי ושוב הרגשתי התרגשות ופרפרים בבטן "אז מה שלומך?" הוא שאל "מושלם מה איתך?" שאלתי ולא הצלחתי להוריד את מבטי מעיניו המדהימות "מעולה. רציתי לשאול, איך היה בתערוכה?" הוא שאל נזכרתי והחיוך על פניי גדל אף יותר "היה, היה מקסים. זה דמה לחלום , חלום ארוך ומדהים. ציירים נחשבים שציור חלש שלהם עולה מעל 500 שקל אהבו את הציורים שלי! הם למדו בבתי ספר יוקרתיים ובאוניברסיטאות יוקרתיות אף יותר ואני אף לא למדתי ציור רשמית. והם מתלהבים. אני בטח חופרת לך במוח" אמרתי וחייכתי לעברו "מה פתאום? את דווקא מעניינת מאוד" הוא אמר "תודה, תגיד איך הולך בעבודה שלך?" (יופי, אני נשמעת כמו זקנה בת 60. "איך הולך בעבודה שלך חמוד? מה עם הילדה מידלע?") , "את יודעת, ילד נעלם בפתאומיות , מגלים את הגופה שלו, ואז עושים עניין גדול משום דבר. אז בטעות תקעתי בו יתד אפשר לחשוב" והתחלתי להיקרע מצחוק. המשכנו את השיחה וכל כמה שניות פרצתי בצחוק חדש. זה היה כל כך טוב להיות רחוקה מכל הסבל הזה ולחייך כי באמת אני מאושרת ולא סתם כי אני לא רוצה להדאיג את חבריי ,"איך אני אוהב את החיוך שלך" אמר לפתע