אחרת- פרק 1 | אח גדול.

״אני לא אשקר לך, זה טיפולים איטנסיביים, יש המון תופעות לוואי ולכן עלייך לשמור איתי על קשר רציף בכל פעם שקורה משהו שאינך רגילה אליו.״ אמר הרופא, ד״ר רובינשטיין. הנהנתי ונשכבתי על מיטת הטיפולים.

״איך את מרגישה?״ שאל אותי אביב בדרכנו החוצה מפתח בית החולים, מחפש אחר מפתחות הרכב בכיסו ומחזיק את ידי.
״ידעתי ימים טובים יותר…״ אמרתי בחיוך קטן ולא מורגש. אביב לחץ על השלט בצרור המפתחות שלו והשמיע קול ציפוף שמבשר לנו שאפשר לפתוח את דלתות הרכב.
״נעבור את זה אחותי. רוצה לאכול משהו?״ שאל, הנדתי ראשי לשלילה. ״לא מעניין אותי, קבעתי עם חברה שלי ואני כבר מאחר לה ברבע שעה.״ אמר והביט בשעון.
״אני בכל מקרה לא אוהבת אותה.״ אמרתי ותחבתי אחת מהאזניות שלי לאוזן שמאל. מחפשת אחר שיר שמתחשק לי לשמוע.
״למה? את אפילו לא מכירה אותה.״ שאל מפנה את פניו אליי.
״תסתכל על הכביש אידיוט.״ אמרתי והזזתי את פניו בעזרת ידי. הרגשתי את הזיפים שלו דוקרים את ידי, והורדתי את אותה מלחיו. ״והיא רדודה מידי בשבילך. עוד בלונדינית עם קול צווחני ואת זה גיליתי רק מסיפורים שלך ותמונות.״ אמרתי בקצרה והפעלתי שיר מרשימת ההשמעה שבפלאפון שלי.
״את רק נראית מלאך.״ אמר בקצרה והגביר את הרדיו שניגן את הדיסק הקבוע שלו. ״אוטו שלי חוקים שלי.״ התגרה בי ואני הזעפתי את פניי. הורדתי את האזניות כיוון שהמוזיקה שברדיו הייתה רועשת מידי והתחלתי לזמזם את השיר שנשמע ברקע. ״יאללה בואי.״ הוא דומם את המנוע ויצא מהרכב.
״אתה לא יכול פשוט להשאיר אותי פה?״ התלוננתי.
״אבל אני נועל את האוטו ומכבה את המזגן.״ התחכם ואני ירדתי מהרכב וגררתי את רגליי אל עבר המסעדה.
״מי זאת?״ שאלה בזלזול וזרקה לי מבט שלא הצלחתי להבין מה הוא.
״חברה שלו.״ אמרתי בהתגרות. אביב צחק צחוק מתגלגל ששבה את תשומת ליבם של הנוכחים.
״תכירי זאת דניאל אחותי. דניאל זאת נטע.״ אביב ערך בנינו היכרות קצרה. באמת מתאים לי לנטוע לה איזה משהו על הפרצוף המכוסה איפור שלה.
״היי.״ אמרתי בחיוך צבוע לחלוטין. אני יודעת שאני ממהרת לשפוט בני אדם אבל בדרך כלל אני לא טועה. היא חייכה אליי חיוך קטן ופנתה לתפריט. גם היא לא בדיוק מחבבת אותי.
״אני רוצה סטייק אנטריקוט וצ׳יפס.״ אמרתי למלצרית. ״תגידי אתם צריכים עובדים כאן?״ הוספתי לשאול.
״בשביל מה את צריכה לעבוד? אבא מביא לך מה שאת מבקשת ואת מה שלא יש במחסן.״ צחק אביב ונטע הצטרפה אליו. היא כל כך מעצבנת שזה מטריף.
״תתעלמי ממנו, אתם צריכים?״ אמרתי וקיוויתי לשמוע תשובה חיובית.
״אני יודעת שמחפשים. את צריכה לשאול את המנהל עבודה.״ אמרה והצביעה על אחד האנשים. מנהל העבודה היה מבוגר, שיערו היה אפור וכרס גדולה באמצע גופו.
״תודה.״ חייכתי אליה חיוך רחב והיא החזירה לי אחד דומה.
״אני רוצה סלט ונסטי לשתות.״ אמרה נטע והעלתה לי עוד יותר את מד השנאה שלי אליה. ״בשביל מאמוש תביאי סטייק מדיום רייר ובירה.״ קבעה ואביב הסתכל עליה במבט מוזר.
״מאמוש יאכל צלעות כבש, ותביאי לו קולה. הוא נוהג.״ שיניתי את ההזמנה של נטע והיא הזעיפה פנים. ״ובשבילי שוואפס אפרסק לשתות.״ הוספתי.
״אתה לא מתכוון להגיד לה כלום?״ שאלה נטע את אביב והתעלמה מנוכחותי בשולחן.
״היא יודעת יותר טוב מה אני רוצה את יודעת…״ אמר באי נוחות ונטע האדימה, לקחה את תיקה ויצאה מהמסעדה.
״אז לבטל את הסלט?״ צעקתי כשהתקדמה אל עבר היציאה ואביב צחק.
״אמרתי לך שהיא מטומטמת.״ צחקתי והמלצרית שלידינו לא ידעה אם לצחוק או לבכות מהסיטואציה המביכה הזאת.
״היא עדיין בן אדם, את פשוט שטן.״ המשיך לצחוק.
״אני בסך הכל רוצה את הכי טוב בשביל אח שלי…״ אמרתי כחפה מפשע והרמתי את ידיי בגובה כתפיי.
״תשאירי את הסלט. היא שחכה את הפלאפון שלה ואני רואה את הבלונד שלה בחוץ.״ אמרתי למלצרית והיא צחקה והלכה לכיוון המטבח.

״דניאל אבו. אני בת שבע עשרה מתל אביב.״ הצגתי את עצמי בפני מנהל העבודה של המסעדה. לא ידעתי אל הקשיב לי או לא כי היה עסוק בספירת מלאי של משקאות אלכוהוליים בבר.
״יש לך ניסיון במלצרות?״ שאל והרים את ידו כדי לספור את בקבוקי הג׳ק דניאלס.
״כן מילצרתי פעם בקינג ג׳ורג׳.״ שיקרתי. מעולם לא מלצרתי וממש אין לי מושג מה עושים.
״תשאירי מספר טלפון בקופה ואני אתקשר במידת הצורך.״ אמר והסתכל עליי. בוחן את גופי בקפידה וממשיך לעסוק בספירת המלאי.
״מזל שיש את אבא.״ אמרתי כשנכנסתי לרכב, אביב חיכה לי שם והתכתב עם מישהי בווטסאפ. ״אביב…?״ שאלתי בחשש כשהתחיל לנסוע. הוא הפנה את סנטרו אליי ועיניו עדיין היו נעוצות בכביש. ״מה אם אני לא אצליח? אני מפחדת…״
״זה רק מלצרות דני את תסתדרי.״ מיהר להרגיע אותי והשתתקתי. ״אה, לא על זה את מדברת.״ הבין סוף סוף. ״אין לך מה לדאוג. יהיה בסדר, אני מבטיח שנעבור את זה ביחד.״ אמר ואחז בידי. חייכתי חיוך קטן לתודה והוא קירב את ראשי עליו ונשק לו.
״עם מי אתה מדבר כל היום?״ שאלתי וחטפתי את הפלאפון מידיו הגדולות של אביב שבכל רמזור היה עסוק בו וסימן הודעה כלשהי. ״אתה זריז!״ אמרתי בהתפעלות כשראיתי בשיחות הווטסאפ שלו שלוש בנות מקלידות. הוא צחק ושלח את ידו כדי לקחת את הנייד מידיי, מהר הזזתי את ידי לכיוון החלון.
״זאת יפה.״ אמרתי והראיתי לו מישהי בשם נעה.
״עליה אני בונה.״ ואמר והפעם הצליח לחטוף את הפלאפון מידיי.

״אנחנו בבית!״ צעק אביב כשנכנסנו לבתינו הגדול והשנוא עליי במיוחד, אני שונאת בתים עם עשרה חדרים ורק חמישה נפשות בבית. מה הטעם? טרקתי את דלת המהגוני הגדולה ועליתי לחדרי, שעתי הקבועה לבריכה.
״יש לך בית ספר מחר?״ שאל אביב כשהגעתי לסלון לבושה בבגד ים בלבד.
״חופש גדול אביב. אתה הולך לבסיס מחר?״ שאלתי באותו הטון.
״בטח אז מי ישמור עלייך?״ אמר בהתנשאות.
״כן ג׳ובניק כמוך. נכון.״ אמרתי ויצאתי מהחלון הגדול שמשקיף לבריכה.
״דניאל!״ שמעתי את אביב צועק מהסלון, הרמתי את ראשי ממזרון הים והסתכלתי עליו.
״מה אביב.״ אמרתי חסרת סבלנות.
״חברים שלי באים רוצה לשבת איתנו?״ שאל והוציא מהמקרר שני בקבוקי וודקה, אקסלים ועוד כמה דברים.
״איזה שתייה יש?״ שאלתי, הלוואי שהם קנו משהו איכותי.
״ואן גוך. לכי להתארגן.״ ירדתי ממזרון הים, שוחה אל עבר קצה הבריכה, הרמתי את עצמי מהמים וקיבלתי סחרחורת קלה. נתמכתי בכיסא השיזוף הגדול והשחור שהיה לידי והתיישבתי. לאחר כמה רגעים התרוממתי והתקדמתי אל עבר הבית.
״אתה יכול למזוג לי מים?״ שאלתי את אביב שעדיין היה במטבח, הוא הנהן וניגש לארון הכוסות, מוציא כוס גדולה בעלת ידית ומוזג לתוכה מים מבקבוק המים שהיה במקרר.
״הכל בסדר?״ שאל בדאגה והגיש לי את כוס המים שקצת התקשיתי לאחוז.
״כן סתם סחרחורת…״ הסברתי, אביב התיישב על ברכיו מולי והשקה אותי במים מאחר ולא הצלחתי להחזיק בכוס הגדולה.
״אני מתקשר לרופא שלך.״ אמר בנחרצות וקם מהרצפה, לא מותיר לי להגיב. ״הוא אמר שזה שכיח בטיפולים כאלה ושאת צריכה לנוח.״ אמר והרים אותי כאילו הייתי כלה.
״את מסוגלת להתקלח לבד או שאני אעזור לך?״ שאל ומיקם אותי באמבטיה הגדולה, מכוון את המים שיהיו בדיוק כמו שאני אוהבת.
״איך תעזור לי בדיוק?״ שאלתי בגיחוך ופיזרתי את שיערי שהיה קלוע בצמה.
״אל תהיי סוטה, אני רק יעזור לך לחפוף את בכל מקרה עם בגד ים.״ אמר מנגב את ידיו במגבת האדומה שהייתה תלויה בסמוך לכיור.
״תודה אח שלי אני אסתדר.״ אמרתי, הוא הנהן ויצא מחדר האמבטיה. זרם המים החמים שטף אותי מהכלור וממי הבריכה, שמתי את הפקק של חור ניקוז האמבטיה ומיליתי אותה. שפכתי סבון ריחני שתוך שניות מילה את האמבטיה בקצף וארומת וניל.
״הכל בסדר?״ דפק אביב על דלת חדר האמבטיה אחרי פרק זמן לא מועט.
״מצויין, כבר יוצאת.״ אמרתי ונאנחתי. יכלתי להישאר באמבטיה הזאת כל חיי שבין כה התקצרו.
יצאתי מהמקלחת, לובשת מכנס קצר וגופיית ספגטי לבנה, שיערי כבר סורק ואני ייבשתי אותו מעט עם הפן.
״או שאת מחליפה את המכנס הזה או שאת מקבלת מכות.״ אמר אביב על המכנס הקצרצר שלי, עיניי כל חבריו נישאו אליי והוא זעף.
״אתה לא תרביץ לי ממילא.״ אמרתי לובשת את חולצתו שדמתה עליי לשמלה. אחד מהחברים שלו הגיש לי כוס וודקה ואני שתיתי אותה בהנאה.
״דניאל! בואי נצטלם.״ ביקש אביב ואני הורדתי את חולצתו והתיישבתי לידו.
״דור תפתח את הדלת.״ ביקשתי מאחד החברים של אביב כששמעתי את צלצול הפעמון מהדהד ברחבי הבית.
״בואי שבי.״ אמרתי לשירה, החברה הכי טובה שלי ופיניתי לה מקום לידי. היא מילתה לעצמה גם כוס וודקה והתיישבה.

״בקיצור…״ נאנחתי. חלק מחבריו של אביב כבר הלכו, ונשארתי עם שירה לדבר.
״דברי את מדאיגה אותי.״ אמר בקול תחינה. אני ושירה מכירות שלוש שנים בסך הכל. היא הגיעה לתל אביב בכיתה ח׳ ומאז זה כבר סיפור אהבה.
״לא חשוב. בואי נראה סרט.״ התחרטתי. החלטתי שעד שלא יראו שאני חולה, שלא ידעו שאני חולה.
״טוב…״ אמרה והסתכלה עליי במבט מוזר שאצטרך להתרגל אליו בזמן הקרוב.
״דאמט היא לא שם!״ צעקתי למסך. שני חברים של אביב צחקו, גיבור הסרט הכל לחפש אחרי אהובתו ונתקל ברוצחים. הוא כל כך יפה שזה כואב.
״אני עולה לישון. דברי איתי כבר.״ אמרתי ונשקתי ללחייה, היא הנהנה והמשיכה לבהות במסך הפלזמה שהקרין את הסרט.
״לי לא מגיעה נשיקה?״ שאל אחד החברים של אביב.
״לא.״ קבע אביב ואני צחקתי.