אחרי הכל עדיין- פרק 8.

פרק 8-
מנקודת המבט של דביר.
״הגיע?״ דנה שאלה כשנכנסה למטבח. הרמתי את המבט אליה ונדנדתי את ראשי לשלילה. הוא ברחוב, מתוסכל, שיכור ומאוהב. הדרך היחידה שהוא יירגע זה אחרי שיחה איתה. שיחה אמיתית.
״אני חושב על להתקשר אליה״ אמרתי לדנה.
״למי?״ היא שאלה, ואז הרימה גבה. ״לאלינור?״ היא שאלה. הנהנתי.
״זה יפקס לי אותו. הוא יכעס והוא יפרוק עליה עצבים, אבל תוך יומיים זה ייפסק והוא יחזור להיות אח שלי״ אמרתי לה.
״אני לא בטוחה שהיא תרצה לפגוש אותו״ היא אמרה בשקט והתיישבה לידי.
״אוף״ היא מלמלה והניחה את ראשה בחזה שלי. חיבקתי אותה.
״תגידי לה שאת רוצה לדבר איתה ותביאי אותה לאיזה בר, אני אמצא דרך להביא אותו, והם ייפגשו. נגמר סיפור״ אמרתי ונישקתי את ראשה.
״אני רוצה שהכל יחזור להיות כמו פעם״ היא לחשה לי. ליטפתי את ראשה.
״הכל יהיה טוב יפה שלי, אני מבטיח לך״ אמרתי.

׳מה אתה אומר על מסיבה ספונטנית אצלך בבית היום בערב?׳ סימסתי לחג׳ייג׳ אחרי האימון. מודע לזה שזה סיכון שהם ייפגשו בבית של חגי, אבל צריך לנצל את זה שאיתי יודע רק חלק מהסיפור. הוא יודע רק שהיא פה. הוא לא יודע שהיא וחגי מאורסים.
׳רק אתה יכול להגיד לי לעשות מסיבה בבית שלי׳ הוא ענה.
׳ובגלל זה אתה אוהב אותי, מה אתה אומר?׳ שאלתי. ׳יכול להיות אדיר׳ הוספתי.
׳סגור. תארגן את כולם, עשר אצלי׳ הוא רשם. משימה ראשונה הושלמה בהצלחה. עכשיו למצוא את איתי, שכמובן הבריז מהאימון.

״אהלן״ איתי אמר לי כשנכנסתי הביתה. הנחתי את המפתחות על השולחן והתקדמתי לספה שהוא ישב עליה.
״טוב לראות אותך״ אמרתי והדלקתי טלוויזיה.
״טוב להיות רגוע״ הוא אמר לי.
״תקשיב רגע, אני סולח לכם על הבדיחה החולנית של אתמול. אני חושב גם שחלק ממה שנאמר בשיחה הזיתי והמצאתי לי בראש.. אז מצטער על אתמול.״ הוא אמר.
״בוא לא נדבר על אתמול אחי, נדבר על היום״ אמרתי, משנה נושא, רואה שהוא הדחיק לגמרי את סיפור אלינור במועדון.
״מסיבה אצל חג׳ייג׳״ אמרתי. ״יהיו כוסיות, הבטחה שלי״ אמרתי, יודע מה אני אומר. הוא נשען אחורה.
״נראה״ הוא אמר. מה נראה? המסיבה הזאת היא בשבילך קיבינימט
״אני לא ישנתי עד עכשיו, אם אני אתעורר אני אבוא״
״אתה תתעורר גם אם זה יכלול קרח ואש״ אמרתי. הוא צחק וקם.
״אוהב אותך אחי. תודה על הכל״ הוא אמר. צחקתי, באמא שלי זוג נקבות אנחנו. ״רציני לגמרי, לא יודע מה הייתי עושה בלעדיך ובלי דנה״ הוא אמר.
״ככה זה אחים״ אמרתי לו. הוא הנהן והלך לחדר שלו. אחים גם עוזרים לאחים שלהם עם בחורות חולות בראש, נכון?

מנקודת המבט של דנה-
הגענו לבית של חגי, שהיה מפוצץ באנשים שלא מבינים שהם חוגגים בשביל דבר אחד. להחזיר את השלווה לעולם שלי.
אה כן, וגם בשביל שאיתי ואלינור ייפגשו.
״חפשי אותה״ דביר לחש לי כשנכנסנו. הנהנתי והתחלתי לטייל עם עיניי על כל האנשים. חייכתי כשאמרו לי שלום, חיבקתי כשנתנו לי נשיקה בלחי, אבל לא באמת הייתי שם. חיפשתי אותה, חיפשתי את השקט שלי. שהלב שלי יהיה רגוע, שאני אוכל לישון בשקט בידיעה שאיתי יודע.
״הנה את״ אמרתי כשראיתי את אלינור, עדיין לא רגילה לזה.
״ה.. היי״ היא אמרה בגמגום, וחייכה בסוף.
״רציתי לדבר איתך, אפשרי?״ שאלתי אותה.
״אני רק מביאה עוד פונץ׳ ובאה סבבה?״ היא שאלה. פונץ׳ ? וואו.
״אוקיי״ חייכתי בצביעות. פונץ׳.. זה רק מראה לאיזה נמוך היא הגיעה. או יותר נכון לאיזה גבוה. אני חושבת שהיא עדיין לא יודעת שאיתי וחגי בנבחרת יחד. אתמול במועדון במזל אמרתי לה שאני לא מרגישה טוב ואני צריכה להקיא, והיא יצאה איתי.. ולא פגשה את איתי. אבל זהו, הבועה מתפוצצת.

מנקודת המבט של איתי-
״אני מפחד להשתכר שוב אחי, באמא שלי״ מלמלתי לדביר ובלעתי רוק. לדמיין אותה שוב יהרוס לי עוד ערב מתוק עם ים בחורות שרוצות אותי.
״הכל יהיה טוב״ הוא אמר ברצינות.
״מהפה שלך למעלה״ אמרתי. הוא חייך.
״עליי, בסוף יהיה לך טוב״ הוא אמר והסתכל הצידה.
״עכשיו, תהיה רגוע טוב?״ הוא אמר וחזר להסתכל עליי.
״רגוע, מה קורה?״ גיחכתי.
״סתכל הצידה, ותנשום״ הוא אמר. הסתכלתי לצד שהוא הסתכל. וקפאתי.
״היא פה פלח״ הוא אמר. לא, היא לא. היא לא פה, למה שהיא תהיה פה? גם במועדון, גם פה… מישהו צוחק עליי.
״זאת בדיחה?״ שאלתי בעצבנות והסתכלתי עליו לשנייה, וחזרתי להסתכל עליה, מדברת עם דנה. מחייכת. מה הולך כאן, היא לא יכולה להיות אמיתית.
יש לה שיער מוזר, גלי יותר. ויש לה בגדים פלצניים יותר.
ויש לה את החיוך שלה. ואת המבט המהפנט.
״פאק זאת היא״ מלמלתי בפחד.
״זאת היא דביר. זאת היא״ אמרתי בקול שבור, מרגיש את הגוף שלי מתחמם, ודמעות מתקדמות לעיניים. זאת לא היא קיבינימט!!! זה לא יכול להיות!
נשמתי במהירות, מוציא את הפלאפון מהכיס, מתקשר לדנה.
רואה אותה עונה. רואה את אלינור משתתקת ומחכה שהיא תסיים את השיחה. איך זה קרה? איך היא פה?
״איך לעזאזל את מדברת עם אלינור כרגע?״ מלמלתי בשקט, לא מוזיז את המבט מאלינור, שמסתכלת לצדדים. רואה שדנה קלטה איפה אני.
״בוא לפה״ היא אמרה בשקט. הלב שלי דפק בטירוף, לא מבין איך לעזאזל החיים ממשיכים והיא נראית כל כך מאושרת. מה היא עושה פה אם לא בשבילי? מה?!
״איתי..״
״סתום״ עצרתי את דביר והתקדמתי במהירות לכיוון אלינור ודנה, מעיף אנשים מהדרך שלי.
היא מסתובבת בחיוך אחורה, מדברת עם חגי. חגי מכיר אותה? חסר לו שהוא מתחיל איתה עכשיו, דבר ראשון שקורה זה שאני דופק לילדה הזאת נשיקה ואז נתקדם משם. אני לא נושם טוב, הגוף שלי נמס. הבן אדם שלי פה.
מה..
אל תתקרבי לחגי אלינור
למה את כורכת מסביבו ידיי…
למה את מנשקת אותו?

נעצרתי, לא מבין מה קורה.
אני חושב שאני חולם. אפילו בשביל חלום זה יותר מדי.
לא שמעתי כלום, כאילו כל הרעש והאנשים נעלמו. רק ראיתי את אלינור וחגי מתנשקים מול העיניים שלי.
הרגשתי דמעה יורדת ושורפת את הלחי שלי, הרגשתי שכפות ידיי מתכנסות ומתאגרפות, והרגשתי את הכעס והשנאה עולים.
״עזבי אותי״ אמרתי בשקט ובכעס נוראי לדנה, שדחפה אותי אחורה כשהתקדמתי. ראיתי את אייל ודביר גוררים אותי אחורה, ואני קפאתי.
הלב שלי קפא.
הייתי בשוק, שלא יכולתי לדבר. רציתי להרביץ. רציתי להרוס משהו. רציתי להרוג.
״איתי תסתכל עליי״ דנה מלמלה כשהם הושיבו אותי על החוף, מחוץ לבית. הרמתי את המבט אליה, עדיין שותק.
״הכל בסדר אוקיי?״ היא לחשה בחשש.
״איך הכל בסדר?״ שאלתי בשקט.
״איך לעזאזלל הכל בסדר?! איך!״ צרחתי ונעמדתי.
״היא בפנים והבן זונה מנשק אותה!!! הוא מנשק לי אותה דנה!!!״ צרחתי.
״תקשיב…״
״מה תקשיב מה? מה תקשיב מהה?!״ צעקתי והתרחקתי משלושתם.
״אני היחיד שלא עוקב?״ אייל שאל.
״הוא מכיר את אלינור ממקודם״ דביר הסביר לאייל. גיחכתי. ״מכיר״. הלוואי שרק הייתי מכיר.
״פאק את הארוסה של חגי? בואנה, פצצה״ אייל אמר בחיוך. דביר פתח עיניים, ודנה השתתקה. הסתכלתי על אייל.
״תחזור שוב על המשפט״ אמרתי בשקט, לא מצליח להפעיל את המוח.
״אייל תסתום תפה שלך ותלך״ דביר אמר.
״לא הבנתי מה לא בסדר..״ אייל אמר. הסתכלתי על דביר, והנשימות המהירות חזרו. נשכתי את שפתיי והחזקתי בראשי, זה לא יכול להיות.. החיים לא עד כדי כך משוגעים זה לא פאקינג יכול להיות!
״הוא אמר ארוסה?״ שאלתי בשקט את דביר. כולם שתקו פתאום. כשצריך שידברו הם שותקים
״הם מאורסים?״ שאלתי בייאוש. הם המשיכו לשתוק. נפלתי אל החול, מכסה את פניי. הדמעות לא יוצאות מרוב שכואב לי.
הרגשתי את דנה מניחה את ידיה על ברכיי.
״אל תגעי בי״ מלמלתי בשקט. חגי שיחק באיטליה. אלינור הייתה באיטליה. הם התאהבו והיא שכחה שמחכה לה מישהו. אני שונא את זה, אני שונא שהכל מתחבר לי לסיפור אחד מזדיין.
״תהרוג אותי וזהו אלוהים!״ צעקתי ונשכבתי על החול. ״תהרגו אותי״ מלמלתי והחזקתי את הראש שלי.
״גבר תתעשת על עצמך, כנס לבפנים ודבר אית..״
״איך אתה רוצה שאני אדבר איתה?״ שאלתי. ״באיטלקית או בשפה פלצנית? אני מאמין שאני לא דובר את שתיהן״ אמרתי.
״תקשיב איתי, היא חושבת שבגדת בה.. היא לא סתם..״
״היא לא סתם מה? היא לא סתם בגדה בי?״ גיחכתי. ״היא לא סתם מה?״ שאלתי בעצבנות. היא הנהנה. צחקתי ונשכבתי חזרה על החול.
״בוא לבפנים טמבל״ אייל אמר.
״וואלה לא בא לי״ אמרתי בחיוך, מרגיש שאני משתגע, ונעמדתי.
״אתה רוצה להמשיך להיות כלומניק על החול? תמשיך. וחגי ימשיך להתנשק איתה ולהציג אותה לכל הנבח..״ דביר אמר, ונתתי לו אגרוף, שהפיל אותו אל החול.
״איתי!!״ דנה צרחה ורצה לדביר. הזזתי את ראשי מצד לצד, והלכתי משם. ברחתי. רחוק, כמה שיותר רחוק, כדי לחזור למצב רוח של לפני שעה, שסך הכל הלכתי לחגוג עם חברים.