אחרי הכל עדיין- פרק 6.

פרק 6-
מנקודת המבט של דנה-
בכינו שתינו, אחת על כתף של אחרת. פרקתי את כל החשש למה שעובר עליה, את כל הדאגות לגביה, לגבי דביר, לגבי איתי, לגבי כולם. הייתי צריכה את הכתף של החברה הכי טובה שלי.
הפלאפון שלי רטט. התנתקתי ממנה וניגבתי את הדמעות, והבטתי בצג שמראה שדביר מתקשר.
״מה לעזאזל את עושה פה?״ שאלתי אותה בכעס וניתקתי את הפלאפון. היא הביטה בי בעיניים דומעות.
״א.. אני.. וואי, את יכולה להיכנס לבפנים? אני צריכה מים״ היא אמרה.
״אני לא נכנסת עד שאת לא אומרת לי מה נדפק לך בראש!״ אמרתי בעצבנות, בייאוש.
״בבקשה בואי ניכנס, זה לא המקום..״
״נכון, זה ממש לא המקום. זה לא היה אמור לקרות. את היית אמורה לחזור אחרי פאקינג חצי שנה ובמקום את חזרת אחרי ארבע שנים!״ פתחתי הכל. היא המשיכה לשתוק ולהביט בי, וזה רק עיצבן אותי יותר.
״לא חשבת? לא הפעלת את המוח? את אמורה להיות תלמידה מצטיינת.. לא חשבת על התוצאות של מה שאת עושה חוץ מהתוצאות של עצמך??״
״באיזה תוצאות בדיוק הייתי אמורה להתחשב?״ היא שאלה. הרמתי גבה, מופתעת מהטון המתנשא.
״בחברים שלך, בי, באיתי״ הדגשתי כל מילה ומילה בכעס.
״חשבת על איתי? חשבת על הבחור המסכן הזה?!״ צעקתי.
״תדברי כבר!״ הרמתי את הקול בבכי.
״מה את רוצה שאני אגיד?״ היא מלמלה וכיסתה את פניה.
״סיבה אחת. סיבה אחת לנטוש חיים כאלה..״
״סיבה אחת?״ היא הרימה גבה וניגבה את הדמעות שלה.
״חכי פה״ היא מלמלה ונכנסה לבפנים.
אחרי שתי דקות היא חזרה ודחפה על גופי חבילה. פתחתי אותה, וראיתי שיש בה מספר תמונות.
הרמתי חזרה את מבטי אליה והוצאתי תמונה אחת. בתמונה ראו את איתי, כשעוד היה ילדון,ואיזו בחורה על קיר של מועדון.
״את רואה את התאריך שם למטה?״ היא שאלה. ״שלושה ימים אחרי שטסתי״ היא המשיכה.
״זה מזויף״ הכרזתי והכנסתי את התמונה חזרה.
״תוציאי עוד אחת״ היא אמרה וניגבה דמעה שיצאה מעינה. נאנחתי והוצאתי עוד תמונה. התאריך היה שבוע אחרי התמונה הקודמת. אני זוכרת את היום הזה.. זה היה ביום הולדת של דביר. זה לא מזויף.
״אני לא מבינ..״
״הוא הסתדר יפה מאוד בלעדיי ה.. ׳בחור המסכן הזה׳. יפה מאוד.. את מוזמנת להמשיך להוציא תמונות זה ממשיך ככה..״
״מאיפה התמונות האלה?״ שאלתי אותה.
״זה משנה?״ היא גיחכה. שתקנו כמה שניות, לא ידעתי מה להגיד לה.
איתי הולך לחטוף ממני כאפה רצינית.
״ומה איתי? עליי את חשבת?״ שאלתי אותה בשקט. היא הביטה בי.
״כשקיבלתי את התמונות הייתי הרוסה״ היא אמרה בחיוך, כאילו היא מספרת סיפור על מישהי זרה, כאילו זה לא קרה לה.
״ההורים שלי שאלו אותי אם בא לי לחזור איתם או לצבור כוחות באיטליה״ היא אמרה והביטה בי.
״וכולם יודעים מה בחרת״ גיחכתי וניגבתי עוד דמעה.
״את באמת חושבת שאת לא הדבר הראשון שעלה לי לראש?״ היא שאלה. ״חיפשתי סיבות להישאר באיטליה, והסיבה העיקרית הייתה שהיה לך את דביר. וכל עוד אתם ביחד, אני לא אחסר לך יותר מדי..״
״באמת חשבת ככה?״ מלמלתי בבכי. ״לא היה לי עם מי לדבר כל השנים האלה, לא הייתה לי חברה שקרובה אליי כמוך. השארתי כל כך הרבה מטען בבטן כל השנים האלה, עלייך, על מה שקורה עם דביר, על המשפחה.. לא היה לי לאן לפנות״ אמרתי לה בבכי.
״אני מצטערת״ היא אמרה והתקרבה אליי. ״באמת מצטערת״ היא הוסיפה בשקט וחיבקה אותי.

מנקודת המבט של דביר-
״מה אתה לחוץ?״ איתי שאל אותי בחיוך כשישבנו בבר, צופים במשחק שלנו מול איזה קבוצה נידחת מהולנד. לא התרכזתי, חיכיתי שדנה תחזיר לי הודעה. היא עוד לא חזרה מאלינור, ואיתי לא יכול להבין למה אני לחוץ כי אם הוא ידע אז אני אהיה עוד יותר לחוץ.
״זה אנחנו במשחק הזה טמבל, ניצחנו״ הוא גיחך. חייכתי, לא מקשיב למה שהוא אומר.
״מה עובר עליך אחי״ הוא מלמל והסתכל הצידה. בחורה הניחה את ידיה מסביב למותניו ואת ראשה על כתפו.
״אנחנו יכולים לדבר רגע?״ היא לחשה לו באוזן. גיחכתי. מזה אני לא יכול להתחמק.
״יותר מרגע״ הוא לחש לה והלך איתה.
״ברוך השם״ מלמלתי והתקשרתי שוב לדנה.
״בחייאת ראבק תעני״ מלמלתי בלחץ.
״אני בבית, הכל בסדר״ היא אמרה ברגע שענתה. נעמדתי. היא לא בסדר.
״אני בא..״
״לא, תן לי קצת זמן לעכל את זה לבד״ היא אמרה בשקט. נשמתי עמוק.
״בבקשה״ היא הוסיפה, יודעת שבסופו של דבר אני אף פעם לא מתנגד למה שהיא רוצה.
״אני אבוא יותר מאוחר, אבל אני אבוא״ אמרתי.
״אוקיי״ היא מלמלה בשקט. נשמתי שוב עמוק, שונא לשמוע את העצב הזה על הקול שלה.
״הכל יהיה טוב. אני אוהב אותך.״ אמרתי.
״גם אני אוהבת אותך״ היא לחשה ברעד. אני חייב ללכת אליה, השרמוטה ההיא גרמה לה להיכנס לדיכאון.
היא ניתקה. איתי סימס לי לא לחכות לו הלילה, כרגיל.
״מה קורה דבירוס?״ אייל התיישב לידי. ״איזה משחק אה?״ הוא שאל בחיוך גאה והסתכל עליו רץ על המסך.
״כשזה יהיה ניצחון נגד קבוצה אמיתית זה יהיה משחק טוב״ אמרתי לו. הוא הסתכל עליי בעצבנות.
״ניצחון זה ניצחון, אל תיכנס לקטנות״ הוא אמר. גיחכתי.
״איפה דנה? כבר תקופה אני לא רואה אותכם ביחד, ואתה בחרא מצב רוח.. חתכתם?״ הוא שאל.
״ממש לא, פשוט תקופה לא משהו״ אמרתי, לא מאמין שהוא אפילו העלה על דעתו שאני ודנה נפרדנו. בחיים הוא לא שאל אותי, גם בתקופות מנחוסיות אחרות.
״אתה מתכנן להציע בקרוב?״ הוא שאל בחיוך. הסתכלתי עליו, לא הבנתי.
״כי יש לי חליפה אחי, כל החברות שלה יתעלפו..״
״ווואו, לך חמש עשרה צעדים אחורה ופנה ימינה, אנחנו צעירים אחי״ אמרתי בפתיחת עיניים. חתונה? אני בן עשרים ושתיים!
״תירגע אחי, רק שאלתי״ הוא צחק.
״רגוע״ מלמלתי, וניסיתי להדחיק מחשבות לא טובות על מה שהוא אמר.
״טוב, אני צריך לעוף אליה. רואים אותך מחר בשש״ אמרתי וחיבקתי אותו.
״בעזרת השם״ הוא מלמל.
״כמובן״ גיחכתי ויצאתי מהבר לדנה.

מנקודת המבט של דנה-
פתחתי לדביר את הדלת, כל הפנים שלי רטובות מדמעות. הוא הביט בי ומשך אותי אליו לחיבוק, שישר גרם לעוד דמעות לצאת מעיניי.
״היא השתנתה כל כך״ מלמלתי לחזה שלו. הוא ליטף את שיערי ונישק את ראשי.
״זאת לא אלינור דביר, היא קרה.. רודפת כסף.. מתנשאת.. זאת לא אחותי״ לחשתי. נזכרתי באלינור של פעם.. אני לא הייתי קרוב אליה, הכרתי אותה רק מהייאוש של איתי ואז קצת מהאהבה שלי לדנה, אבל אני זוכר שזה בול מה שחשבתי עליה. והם הראו לי שהיא לא כזאת. דנה הראתה לי שאכפת לה מהחברים שלה, והיא תעשה הכל בשבילם. ואיתי? בחור כמו איתי.. אם הוא התאהב בה.. היא כנראה היצור המושלם ביותר שקיים.
ואז היא דופקת להם כאפה בפרצוף ובאה בהפוך על הפוך, והורסת להם את כל מה שהם חשבו, כל מה ששימח אותם.
בת של זונה.
״תשכחי ממנה חיים שלי״ לחשתי לה והחזקתי בפניה. ״את לא צריכה אותה.. יש כל כך הרבה אנשים שמקיפים אותך..״
״אני מתגעגעת לחברה הכי טובה שלי דביר״ היא בכתה לי.
״אם לא היה לך את איתי, מה היית עושה?״ היא שאלה בשקט. נאנחתי וחיבקתי אותה. אני באמת לא יודע מה הייתי עושה.
״אני מפחדת..״
״אין לך ממה לפחד נשמה שלי, אני פה״ אמרתי לה וליטפתי את פניה. היא נדנדה את ראשה בייאוש.
״אני מפחדת על איתי״ היא לחשה לי. ״אני לא אשכח בחיים את הלילות, שאתה כבר נרדמת, שהוא נכנס הביתה והתחיל לבכות״ היא לחשה בבכי. נשמתי עמוק.
״ובגלל זה אנחנו צריכים לעזור לו למצוא בחורה שטובה לו, בחורה שלא תעשה לו את זה״ אמרתי לה. ״אוקיי?״ שאלתי בשקט. היא עצמה עיניים והנהנה.

מנקודת המבט של חגי-
נכנסתי הביתה, עייף מוות. רק רוצה להירדם עם אלינה בחיבוק, בלי רעש של אנשים אחרים.
״אליני, את ערה?״ שאלתי בשקט כשנכנסתי לחדר השינה.
״כן״ היא אמרה בשקט.
״מה קרה?״ שאלתי והורדתי את החולצה. אני מרגיש על הקול שלה שמשהו פה לא טוב.
״חיכיתי לך״ היא מלמלה והתמתחה. חייכתי והבטתי בה במבט מחויך, והורדתי את המכנס. אני מת על הפיג׳מה שלה עם התחרה בצדדים, איזה מעצב איטלקי נתן לה אותה במתנה ואותו הלילה היה וואחד לילה טוב.
״חיכית לי בשביל משהו מיוחד?״ שאלתי בחיוך ועליתי עליה. היא חייכה ונישקה אותי. אחח הטעם של השפתיים האלה אלוהים.
״עם כמה שאני אוהב את הפיג׳מה שלך״ לחשתי והורדתי לה אותה. היא חייכה ונישקה את צווארי.
״היא תסלח לך הפעם״ היא לחשה לעורפי וחזרה לשפתיי. אני אוהב את הבחורה הזאת.