אחרי הכל ננצח- פרק 25 חלק ב ואחרון.

נקודת מבט אוריאן:
עברו שלושה ימים מאותו הלילה, יהב הוכיח לי בכל שנייה שאני מאוהבת בו יותר ויותר. התגעגעתי אליו, לחיוך שיש לי רק איתו, לחיוך בלילה אחרי ההודעה של הלילה טוב שלו, התגעגעתי למגע של השפתיים שלו על שלי. אחריי שלושה ימים החלטנו לספר לכולם,
אני ויהב כינסנו את ההורים שלנו ביחד, במסעדה. החלטנו להילחם על האהבה שלנו, לא לתת לה להעלם.
"נו למה באתי לפה יהב?" אבא שלו שאל, את האמת בשנייה שראיתי אותו פחדתי, לא ידעתי מה יקרה.
"אנחנו מאוהבים. אנחנו רוצים להיות ביחד, אבל גם עם לא תסכימו נהיה ביחד" יהב אמר. זה היה המשפט הראשון שהוא אמר לאחר כמה דקות של שקט.לא ידעתי מה לעשות. זאת בעצם הפעם הראשונה שאני נלחמת על משהו שחשוב לי.
"לא, אני מתנגד" אבא שלו אמר אבא שלי הנהן להסכמה.
"אתם מעולמות שונים מידי, זה לא יקרה" אבא שלי אמר בהסכמה.
"אני לא רוצה להיפרד מיהב" אמרתי בשקט, נזכרתי בהשפעה של יהב כשגיליתי את האמת עם ירין. את החיוך שהרגיע אותי, את הרוגע שהשתלט עליי לפתע.
"מה אמרת?" אבא של יהב אמר באיום, יהב נעמד לפני והסתכל עליו בעצבים.
"היא מחוץ לתחום שלך. גם אם זה אומר לבגוד בך ובמשפחה אני מוכן, כי היא היחידה שנשארה לי. אני חי למענה, אני נושם למענה, אני אתן את הכל למענה" יהב אמר והחזיק בידי. אהבתי את המגע של ידו, אהבתי את המילים, אהבתי יותר מכל שזה לא רק מילים אלא גם מעשים.

"למה אתה חושב שאני צריך לתת לכם להיות ביחד?" אבא שלי שאל לפתע.
"אני אוהב את אוריאן, כי החיוך שלה משפיע עליי, כי כשאני עצבני רק היא מרגיעה אותי. כי בחיים לא פחדתי, חוץ מלאבד אותה. כי אני בטוח בזה שאני אפגע בה, אבל אני יודע שאני גם אשמור עליה, אני יודע שהיא שלי ואני שלה. זה כמו להטביע חותם, להסתכל על מישהו ולהגיד הוא שלי או היא שלי. אוריאן מיוחדת, מכל הבחינות, בעיקר כי היא מדהימה אבל לא רק ביופייה אלא גם באופי שלה. היא מצחיקה אותי, היא אוהבת אותי לא בגלל הכל אלא למרות הכל. למרות מי שאני, כשמישהו אחר היה בורח על השנייה הראשונה היא נשארה. היא הייתה איתי כשהייתי בבית החולים, היא ניסתה להילחם גם כשאני שכחתי. היא לא הפסיקה לדאוג לי גם עם היא תגיד שלא העיניים שלה יגידו שכן. גם אם היא תגיד שאין לה רגשות הלב ידבר בעד עצמו. כי לכל חלק בה יש דעה שונה, יש כאלה שיגידו שזה פיצול אישיות אבל אני אומר שזה אהבה. כשאוהבים מישהו לא יודעים מה לעשות, יש את החשש, הפחד, האומץ שצריך לאזור ולהילחם. זה כמו למות בלי להילחם, אם היית נלחם אולי היית ניצל אז זה מה שאני עושה נלחם על האהבה שלנו. לא אכפת לי מה כולם יגידו, שזה בלתי אפשרי, שזה שיגעון, שזה טירוף. הפכים נמשכים ומשלימים זה את זו, ככה אני ואוריאן. יין ויאנג, טוב ורע, זה מאוזן, יש איזון, ככה אני ואוריאן אנחנו מאזנים אחד את השנייה. הטוב והרע שהפכו לאחד" יהב אמר בחיוך והסתכל עליי. אם אלין הייתה פה היא הייתה צועקת שיש לבבות באוויר.
"אוריאן למה את רוצה להיות עם יהב?" אבא של יהב שאל לאחר כמה דקות.
"זה פשוט, בלי סיבה. אני אוהבת את ההשפעה, את העיניים, החיוך, הגומה שמעצבנת אותי ברמות, האופי העקשן שלו, השיגעונות שיש לו באמצע הלילה, הרצון לשמור עליי. אהבה שלנו לא צריכה להיות מושלמת רק אמיתית. והיא אמיתית מאוד. כי עכשיו אני מבינה, אתה יכול לאיים עלי, להפחיד אותי אבל אני אמשיך להילחם, אני לא יכולה לשקר עוד לא לאחרים אבל לא לעצמי. הוא חלק ממני. לא להיות עם יהב זה אומר להשאיר מאחור חלק ממני, חלק מהלב שלי. ואני לא מוכנה לזה. אני אלחם עלינו בך, בהורים שלי ובכל אחד אחר. כי אני אוהבת אותו" אמרתי עם דמעות. התכוונתי לכל מילה ומילה. איך אומרים כל מילה סלע?
"מי אני שיעצור את האהבה הזאת" אבא של יהב אמר לפתע אחרי מספר מבטים ארוכים עם הוריי.
"מה?" שאלתי כלא מבינה, יהב הסתכל עליי בחיוך.
"אנחנו מסכימים אורי" אמא אמרה לפתע. בחיים לא שמחתי כל כך.
"אתם ההורים הכי טובים אבר!" צעקתי באושר וחיבקתי אותם. יהב לחץ את ידם וכך גם אני לחצתי את ידו של אבא של יהב.

-כעבור חודש-
"יהב אני פוחדת" צעקתי על יהב באמצע הלונה פארק.
"ממה את פוחדת כולה אנקונדה" יהב אמר בגיחוך.
"אני פוחדת, אני יכולה ליפול ולמות" אמרתי בקטנוניות ושילבתי את ידיי בעצבים מדומים.
"אני אהיה הגיבור שלך. אל תפחדי מכלום" יהב אמר בחיוך, הנהנתי בראשי והתיישבתי בקרון הראשון.
"אני הורגת אותך יהב, גיבור עלאק לא הפסקת לצחוק עליי כשפחדתי"אמרתי בעצבים ונתתי לו מכה בחזה מכה שלא ממש הזיזה לו.
"אני תמיד אהיה הגיבור שלך אהובתי" יהב אמר ונישק אותי. הוא אולי לא סופרמן אבל הוא בהחלט הגיבור שלי.

-כעבור חודשיים-
"מי היה מאמין אה אוריאן?" יהב אמר ופתח לי את הדלת של המכונית. חודשיים שאנחנו ביחד, יהב החליט לעשות לי פקיניק על ראש ההר בשקיעה, הרעיון היה של אלין כמובן.
לבשתי שמלה לבנה ונעלי בובה שחורות, יהב לבש חולצה כחולה של אדידס וגינס שחור. מדהים איך הכל התחיל להתסדר בשבילנו, עברנו את הכל בשביל להיות ביחד, התגברנו על הכל ועכשיו אני בטוחה אנחנו נהיה ביחד במים ובאש.
התיישבתי על השמיכה בין רגליו של יהב, הנחתי את ראשי על חזהו, הסתכלתי על האופק כשידי משולבת בידו.
"רואה את זה? זה ששם" יהב אמר והצביע לשמיים. הסתכלתי עליו כלא מבינה.
"את רואה את השמיים אבל לא את הגבול, זה אומר. שגם השמיים הם לא הגבול. שאהבה חזקה יותר מהכל, שננצח הכל. אחרי הכל ננצח כמו שניצחנו לפני חודשיים. אני חייב לך, כי לימדת אותי מזאת אהבה, כי לימדת אותי שגם בי יש רגשות, שאני לא רובוט שכולם חשבו שאני. לימדת אותי על עצמי" יהב אמר בחיוך. נישקתי אותו נשיקה קטנה על הלחי.
"אתה מרגיש את זה? זה הלב שלי שפועם בחוזקה כשאני לידך, כשאני איתך, אנחנו אולי שני אנשים שונים אבל הלב שלנו אחד, במים ובאש ביחד. אין מילה שיכולה לתאר את האהבה שלי אלייך, כי המילים רבות כל כך אבל חסרות משמעות זה מילים שנעלמות ברוח, המעשים אלה שקובעים כמה אוהבים מישהו ואני בטוחה בעצמי אני אוהבת אותך. אני אוהבת אותך כי אתה מדהים, אבל בו זמנית בלי סיבה. כשאוהבים בלי סיבה אוהבים באמת" אמרתי והתקרבתי מעט עם ראשי.
"יש כאלה שהיו הורגים כדי להיות קרובים אלייך ככה" יהב אמר בחיוך.
"בשביל זה יש אותך להרחיק אותך ממני" אמרתי ונישקתי אותו. אני לא זוכרת מתי הייתי כל כך מאושרת.
פשוט עמדנו ככה, מתנשקים בשקיעה.