אחרי הכל ננצח- פרק 23+24

נקודת מבט אוריאן:
"איך אפשר לשכוח כשיש כל כך הרבה לזכור?! לשכוח מישהו שרק לפני כמה זמן הבטיח לאהוב אותי ולשמור עליי?! הוא אמר שישמור על ה לב שלי ובסוף הוא שבר אותו, זרק על הריצפה ושבר אותו לרסיסים" כתבתי ביומן הורוד הסודי שלי. היומן כמו החברה הטובה החדשה שלי אחריי…
"אוריאן בואי יוצאים למסיבה" כוכב אמרה כשנכנסה לחדרי. נעלתי את היומן עם המפתח, הנחתי אותו מתחת למזרון של המיטה בצד ימין. נכנסתי למקלחת לבשתי את השמלה הורודה הקצרה, בחזה היו משובצים אבנים מיוחדות מה שגרם לשמלה להראות מיוחדת עוד יותר.
נעלתי נעלי עקב ורודות נמוכות ויצאתי מהמקלחת. כוכב ישבה על המיטה מחכה לי, כרגיל היא נראית מהמם. שיערה החלק נראה לי מבריק כמו של הדוגמניות בטלויזיה, השמלה הלבנה המחוטבת שישבה עליה באופן יוצא מן הכלל, נעלי הבובה הלבנות שגרמו למראה שלה להראות כנסיכה אמיתית אבל הדבר שבו קינאתי בה הכי הרבה זה האהבה שלה ושל ליעד, הם לא מסתירים זאת מאיש להפך הם מאוהבים מתמיד. כוכב חייכה אליי חיוך קטן אבל שאמר הרבה לדעתי, חייכתי בחזרה ויצאתי אחרייה מהחדר. כוכב הפכה להיות החברה הטובה ביותר שלי, התאומה שלי. כוכב מתנגדת לכך שהתרחקתי מאלין, גם אני מתנגדת אבל האגו לא נותן לי ללכת ולדבר איתה על זה. ירדתי במדרגות, מביטה במבט חטוף לעבר כוכב וליעד המחובקים.
ירין חיכה לי מחוייך, זאת הפעם הראשונה שאנחנו יוצאים יחד למסיבה ביחד, ואפילו יותר מזה בתור אנחנו הולכים בתור זוג.
נכנסתי למסיבה, ריח האלכוהול מילא את המקום. ליעד וירין הלכו לחפש את חבר שלהם שאירגן את המסיבה, כוכב הלכה לומר שלום לחברותמשלה ואני יצאתי החוצה, לחצר. לנשום אוויר צח.
התיישבתי על אחד הכיסאות, האוויר הקריר צמרר את גופי לכמה שניות. היו חבורת נערים שישבו מולי עם הבירות הקרות אבל זה לא כל כך הפריע לי. התסכלתי על הבריכה, המים הראו את ההשקפה שלי, של העצים, האורות התעמעמו עם המים בצורה אחידה, זה היה מדהים.

נקודת מבט יהב:
נסעתי עם דמארי ואלין למסיבה של נתנאל. הצחיק אותי לדעת שהוא הזמין את ליעד והחבר המכוער של אוריאן, בגללי. כדי שיהיה לי הזדמנות לראות אותה. למה הם לא מניחים לי? באמת שכבר לא אכפת לי ממנה.
יצאתי מהמכונית, אלין רצה לחפש את נתנאל.
פעם ראשונה בחיים שרציתי שקט מהכל, נכנסתי לבית אמרתי לכולם שלום והלכתי לבריכה.
ליאם ישב עם החברים החדשים שלו על הנדנדות, מעשן נרגילה כשיושבת עליו החברה ללילה שלו.
ליד הבריכה ישבה נערה שמאחורה הזכירה לי את אוריאן מאוד.
התיישבתי לידה, אבל לא העזתי להסתכל לה בפנים, בעיניים.
הדרך היחידה שראינו אחד את השנייה היא ההשתקפות שלנו במים.
"עבר הרבה זמן" אוריאן אמרה לבסוף, הנהנתי בראשי.
" שבוע מאז שסיפרתי לך שאני מאוהב בך" אמרתי בגיחוך שהראה את כל הכאב במשפט. ובזיכרון הזה.
"אולי זה היה אמור להיות רק זיכרון, לא יותר מזה. אולי אני ואתה טעות ביחד. אולי כל זה היה אמור להיות רגעי וקסום ואנחנו סתם נהרוס את זה" אוריאן אמרה והסתכלה עליי, לא הייתי מסוגל עדיין להסתכל עליה. קשה לי. אולי אני גבר אבל גם לי יש רגשות ובנתיים קשה לי לשלוט עליהם.
"אני אהיה הגיבור שלך, המחזר שלך, זה שמטריף את דעתך, זה שגורם לך לחייך" אמרתי והסתכלתי עלייה. מדהימה.
"אולי בעצם אני זה שצריך לומר לך לילה טוב כל לעלה, אני זה שצריך ללטף אותך ככה כמו עכשיו" אמרתי וליטפתי את פנייה, היא עצמה את עינייה ונשכה את שפתייה. היא נלחמת ברגשות שלה כלפיי אני בטוח בזה.
"תסתכלי עליי ותגידי לי שאין לי בשביל מה להילחם. כי עד לפניי שניה ויתרתי ראיתי אותך והחלטתי להילחם. תגידי לי שיש לי על מה להילחם!" הפצרתי בה לומר את מה שאני רוצה לשמוע. שהיא נלחמת עלינו.
"אני פוחדת מידי לעשות את הצעד הזה. אני מצטערת יהב, אני לא יכולה לתת לך את הלב שלי הוא שבור מידי" היא אמרה עם דמעות, נעמדה מהכיסא וברחה לבפנים. לפתע המוזיקה חזרה להישמע באוזניי. עד עכשיו הייתי בעולם שלי איתה לבד. לא אכפת לי איפה אני כל עוד זה איתה.
למה היא לא מבינה את זה?!!
נכנסתי לתוך הבית אחרייה מחפש אותה, דואג לה, שומר עלייה מרחוק. הדבר האחרון שאני רוצה זה לאבד אותה שוב.