אחים בדם-פרק 2🐻

שניהם לא ידעו איך לשבור את השתיקה ומי מהם יעיז לדבר ראשון, לא היה ברור אם אדם מנסה להעמיד פני אדיש, ולהראות לכולם וגם לפרח שהוא לא מרגיש כלום.
והוא מצידו ישב ולא אמר מילה. אולי משום שהוא מתבייש קצת להודות באמת.
" מה קורה עם אחיך? הניתוח עבר בהצלחה?"התעניינה פרח באדם והיא התבוננה בו במבט מלא סקרנות, הוא הביט בה וחייך טיפה.
" עדיין לא עוד צפוי לנו לילה ארוך. " אמר אדם בחיוך עגמומי והתבונן בה ממושכות.
" איזה קטע גם אימא שלי מטופלת פה, זאת אומרת היה לה לחץ דם גבוה בגלל זה היא לא הרגישה כל כך טוב." אמרה פרח לפתע ודמעות הורחבו את לחיה כל פעם שהיא דיברה על אימא שלה, היא נעשית מאוד רגישה.
" סליחה, שוב. פשוט אימא שלי ואני.. יש לנו קשר מיוחד. " אמרה פרח בחיוך מתנצל.
" הכול בסדר, פרח, נכון? את לא היחידה שמרגישה עצב, אוקיי?" אמר אדם בהרהור והביט בה כאילו הוא נזכר בילדות הרחוקה שבה הם היו משחקים ביחד.
הוא חייך לעצמו חיוך ציני קורץ לעברה בשובבות.
" אני הולך רגע להביא לי מיים מהקולר." אמר אדם וקם ממקומו כדי להביא לו כי מים כי הוא היה צמא נורא, " את צריכה משהו? מיים , קפה או ספרייט?" שאל אדם כי ראה שהיא חיוורת וחשב לתומו שהיא לא חשה בטוב.
" לא כלום, תודה רבה על ההצעה." אמרה פרח בקול כמעט שקט.
היא קמה ממקומה וצעדה לעבר הקומה שבה אימא שלה הייתה מאושפזת והיא הלכה לראות אם היא התעוררה.
אדם הביט בדמותה ההולכת ונעלמת בתוך מעמקי המסדרון וחשב לעצמו איזה יופי שהם נפגשו בבית החולים.

****

ים כבר היה קרוב להתאושש , וביום למחרת הוא השתחרר מביתו.
הוא מאוד התרגש כאשר הוא הבחין שהוא היה בבית שהיה שייך בעבר להוריו, ובעיקר לאימא שלו שלא הכיר בגלל שהיא מתה ממחלת הסרטן כשהייתה בסך הכול בת שלושים ושלוש והיא מאוד אהבה ילדים אבל יותר מכול לגדל אותם בעצמה וחלמה שהיא תוכל להיכנס להריון בגיל צעיר יחסית.
אבל זה לא קרה מפני שהיא הייתה עקרה.
ים נהיה יותר אופטימי כי הבית חולים היה בשבילו כמו סיוט.
הוא לא היה יכול להיות יותר במיטה לא נוחה ואוכל מסריח ומגעיל של בתי חולים.
" תתרווח, אחי, תנוח קצת . אנחנו נדאג לך הפעם." אמר לו אדם בטון קשוח.
" מה עם הנקמה? אתה לא זוכר שאמרנו שנאחד כוחות כדי שננקום במי שהיה אחראי למותו של אבא!" קרא ים בעקשנות ורצה ללכת עם הנקמה עד הסוף.
"כן אתה מדבר על אבא, אני לא יכול לשמוע את השם של הבן אדם הזה! גלבוע שליו, הוא עוד ישמע מה יש לי לומר על כך באופן אישי." קרא אדם הרהור.
לפתע הדלת נפתחה, מעיין הופיע בפתח. פניו היו מחויכות על כך שהוא מתראה עם האחים שלו בפעם הראשונה אחרי שהם הופרדו כשהם היו עוד ילדים.
"חיפשתם אותי? " שאל בחיוך נרגש מעצם העובדה שהוא ראה אותם פעם ראשונה.