אחיות או לא להיות פרק 7

פרק 7-
ישבתי בחדר מול המחשב בפייסבוק וקיבלתי אסמס אנונימי.
'דניאל בוגד בך..'
מי זה? מי עוד יודע? ואיך? שיט המספר אנונימי אני לא יכולה לשלוח הודעה בחזרה מה אני יעשה?!. אני יודעת!. נזכרתי בבן החנון של המנהל שלנו. נו.. איך קוראים לו.. תובל. סידרתי את שיערי ואת האיפור שלי. לבשתי גופייה שמבליטה של החזה שלי ומכנסונים קצרים. לקחתי את הפלאפון והמפתחות של הבית ויצאתי לכיוון הבית של תובל.

—————-
"הילה?" שאל נתי, המנהל של בית הספר. אהה כן, ואבא של תובל. "היי!" חייכתי "תובל בבית?" שאלתי "כן הוא בחדר שלו.. קומה שלישית.. הדלת השלישית מימין." אמר לי. "תודה!" חייכתי והתקדמתי לכיוון המדרגות. נתי הסתכל לי על התחת "איך אמא שלך נותנת לך לצאת ככה מהבית?" שאל אותי "נותנת!" אמרתי בחיוך והתחלתי לעלות במדרגות. "מה אכפת לו אם אמא שלי נותנת לי לצאת ככה מהבית או לא?!" מלמלתי שעליתי במדרגות. נעמדתי מול הדלת השלישית מימין, כמו שהוא אמר לי ודפקתי בדלת. "כן?" שמעתי את קולו של תובל "אני יכולה להיכנס?" שאלתי "מי זה?" שמעתי אותו שואל "הילה" אמרתי ואחרי כמה שניות הדלת נפתחה. הוא היה עם מכנסיים ובלי חולצה. שיערו היה מבולגן קצת והדיף ממנו ריח של סבון. וואי איזה קוביות יש לו.. "הילה?" שאל שראה שבהיתי לו בקוביות קצת יותר מדי. "אםם.. מה? כן.. אני צריכה עזרה" אמרתי "אני יכולה להיכנס?" שאלתי והוא הנהן נכנסו לחדר שלו. חדר גדול, צבוע כולו בתכלת וכחול. עם תמונות של שחקני כדורסל, שאני לא יודעת מי הם (דניאל ניסה להסביר לי.. לא ממש הצלחתי להבין). המדים שלו היו תלויים מחוץ לארון. היה מתלה עם המון מדליות עליו וכמובן סל עם שלושה כדורים מתחתיו. "כן מה רצית?" שאל ושם חולצה. "אםם.. תקשיב.. אני יודעת שאתה במגמת מחשבים וחשבתי שאולי תוכל לעזור לי.. קיבלתי אסאמאס ממספר חסוי ואני חייבת שתגיד לי מי זה.. אתה יכול?" שאלתי והוא הנהן "אני חושב שאני יכול, אני אנסה.." אמר "תביאי לי את הטלפון" אמר לי ונתתי לו את האייפון שלי. "סיסמא.." הוא אמר שראה שהטלפון שלי נעול "אההה.. נכון" צחקתי "1802" אמרתי לו "התאריך מוכר לי.." אמר לי "כן.. זה יום ההולדת שלי" צחקתי "כן נכון.." מלמל "ההודעה היא ההודעה הראשונה שמופיעה בוואטסאפ" אמרתי לו והוא נכנס לוואטסאפ ונכנס לשיחה שלי עם המספר המוזר. "זה קל" אמר אחרי שהתעסק לי קצת בטלפון "המחשב צריך לסרוק את המספרים שלך והצליב אותם עם המספר הזה.." אמר לי "אבל אין כאן מספר." מלמלתי "יש.. המחשב מצליח לקרוא את זה.. לא משנה.. זה יצליח. אבל זה לוקח זמן" אמר והסתכל עליי "כמה?" שאלתי אותו "חצי שעה" אמר לי.

נקודת מבט תובל:
"חצי שעה" אמרתי לה "לא נורא.." היא חייכה "בינתיים תוכל לספר לי מאיפה כל המדליות האלה!" חייכה חייכתי אליה. זה הזמן להתוודות. זה לא באמת חצי שעה. זה 5 דקות. פשוט רציתי שהיא תישאר כאן, איתי. התיישבתי לידה והרגשתי פרפרים בבטן. התקרבתי אליה והרחתי את הריח של הבושם שלה. איזה ריח ממכר. אני לא מבין מה היא עושה עם דניאל. כולם יודעים שהוא בוגד בה אפילו בהודעה כתוב "דניאל בוגד בך". "בואי" אמרתי ומשכתי אותה כדי שתעמוד "לאן?" שאלה אותי "למדת פעם לשחק כדורסל?" שאלתי אותה והיא הסתכלה עליי בהלם.
————
"ותקלעי!!" חייכתי והיא זרקה את הכדור לעבר הסל ופספסה. "אני לא תלמידה טובה.. חבל שתנסה.." אמרה לי וחייכה "החבר שלך פעם לימד אותך?" שאלתי אותה "דניאל? לא.. הוא איתי רק בשביל סקס" פלטה "אל תגיד לאף אחד!" נלחצה "אני לא אגיד.." אמרתי והתיישבתי לידה על הרצפה. היא גלגלה את הכדור מיד אחת לשנייה על הרצפה. "את נתת לו?" שאלתי אותה היא הרימה אליי את ראשה "מה אתה חושב?" היא שאלה ולא עניתי. לא רציתי לחשוב אפילו שהיא נתנה לו. "אני מבינה שאתה חושב שכן.." היא מלמלה ושתקתי. "שמעתי שהיית באודישן!" פלטתי "כן.." היא מלמלה והמשיכה לגלגל את הכדור בין ידיה. "איך היה?" שאלתי "מזעזע.." לחשה. הייתה שתיקה של שתי דקות "עברה חצי שעה.." אמרתי, מפר את השתיקה. היא קמה ממקומה ושנינו התקדמנו לכיוון המחשב. "את לא תאמיני" לחשתי "זה גילה מי זה?" שאלה והנהנתי "נו.. אז מי זה?" שאלה בקוצר רוח "עדי.." מלמלתי "איזה עדי?" היא שאלה אותי ועיניה התחילו לזרוח מעצבים. "אחותך" אמרתי ותוך שניה היא כבר לא הייתה בחדר.
——————
נקודת מבט הילה:
בת זונה. אני אראה לה מה זה!. פתחתי את דלת הבית ורצתי לחדר שלה. פתחתי את דלת חדרה והיא קפצה מהפתיחה הפתאומית של הדלת. "מאיפה את יודעת?"שאלתי ועיני היו בורקות מכעס.
"יודעת מה?" היתממה.
"שדניאל בוגד בי.." אמרתי ועוד שנייה הרבצתי לה מרוב עצבים.