אחיות או לא להיות–פרק 5
נקודת מבט עדי ,בוקר:
פתחתי את העיניים בבוקר.שיט .. מה תובל שירן ועומר עושים פה? בטח הם נדרמו אצלי.
"עומר !!עומר!" ניערתי אותו וניסיתי להעיר אותו.
"מה אני עושה פה?" הוא שאל בפיהוק.
"נירדמתם פה כניראה.. תעיר את כולם אני יורדת להכין לנו משו לשתות ולאכל." אמרתי ויצאתי מהחדר.
ירדתי למטבח וביקשתי מהטבחית להכין פנקייקים ושוקו.יצאתי לפינת אוכל אחר כך.
"עדי את מוכנה להסביר לי למה כל החברים שלך ישנים אצלך?" שאל אבא בתוקפנות.
"אני מצטערת.. נרדמנו" מלמלתי.
"שזה לא יקרה שוב" הוא אמר.
"בסדר" מלמלתי.
"גברת עדי האוכל מוכן" אחת העוזרות של הטבחית אמרה לי.
"מעולה את יכולה להעלות את הפנקייקים ואני יעלה את השוקו לחדר" אמרתי בחיוך ונכנסתי למטבח.
"מה קרה? איפה החבר שלך?" הילה שאלה בהתגרות.
"מי? עומר..? הוא לא חבר שלי.. אנחנו רק ידידים" אמרתי בעצבים.
"טוב .. שמענו עלייך גם כן.. אנחנו רק ידידים" היא חיקתה אותי.
"היי צריכה עזרה?" עומר ירד.
"כן בוא קח את זה" אמרתי ונתתי לו 2 כוסות שוקו. "תודה" אמרתי בחיוך ועלינו לחדר.
הוא התחיל להתנהג אליי מוזר ויבש..
"מה קורה הכל טוב?" שאלתי אותו.
"כן הכל מעולה.. אני ותובל אוכלים ונלך הביתה להחליף בגדים לפני שנאחר.." הוא אמר,סיים לאכול מהר ויצא בלי להגיד כלום.
"אממ ביי" אמרתי .
"ביי" הוא סינן.
"מה הקטע שלו?" שירן שאלה.
"אין לי מושג… דיברתי עליו עם הילה והוא ירד לקחת את השוקו ומאז נעלב." אמרתי.
"דיברת עליו עם הילה?" שירן אמרה מופתעת.
"לא ממש .. כאילו.." מלמלתי " היא אמרה לי כזה איפה החבר שלך אז אמרתי שאנחנו לא חברים רק ידידים והיא חיקתה אותי ואז הוא ירד.." אמרתי.
"נו" שירן אמרה כאילו הכל ברור עכשיו.
"מה נו מפגרת?" לא הבנתי.
"הוא שמע שאמרת לאחותך שאתם רק ידידים ולא יהיה שום דבר מעבר ונעלב.." היא אמרה.
"אויש נו אין מצב.." אמרתי.
"חוץ מזה..הוא יודע שאני בקטע של דניאל אז כאילו.." אמרתי ולא מצאתי דרך לסיים את המשפט וירדנו למטה.
**נקודת מבט הילה:
"מאמיי שלי" התקשרתי לדניאל.
"מה קורה חיים שלי?" הוא שאל.
"מעולה תקשיב עוד מכה ימים יש ת'מסיבה בנקסוס ואני מייחצנת אז אני חייבת שתפרסמו את זה.." התחלתי להגיד.
"דברי עם טופז וספיר.. אני אדבר עם הבנים .." הוא אמר "טוב אני חייב לזוז ביי" הוא ניתק.
מה עובר עליו..?
"הם אומרים שנפגוש אותם בבצפר.." שירן ואחותי המעצבנת ירדו למטה.
"תוכלו להזכיר למנהל שיש לי אודישן היום?" ביקשתי מהן ורק אז הם קלטו שאני שם. "הבהלת אותי.." מלמלה שירן "זה מה שהתכוונתי לעשות" צחקתי. "אודישן?" נדחפה עדי "למה?" שאלה אותי "לתוכנית טלוויזיה, אמא אמרה לי רק אתמול ואני צריכה ללמוד טקסטים לעוד שעה ואני שונאת שזה קורה כי אני בלחץ אטומי בגלל זה ואני בדרך כלל לא מתקבלת בגלל זה ו.." "טוב חייבות ללכת.. בהצלחה!!" אמרה לי עדי ולקחה את שירן החוצה. היא בכלל לא הקשיבה לי. ברור. "את מוכנה לאודישן?" שאלה אותי אמא לבושה בשמלה סגולה וחדשה ונעלי עקב שחורות. "לא ממש.. אני לומדת טקסטים עכ.." "מה זאת אומרת לא מוכנה?! את חייבת להיות פרפקט הילה! העתיד שלך תלוי בזה! העתיד שלי!" אמרה לי "בסדר.. אמא אני מתכוננת את רואה.." מלמלתי "להתכונן זה לא מספיק הילה! את חייבת להתאבד על התפקיד הזה את חייבת לדעת אותו מתוך שינה!" אמרה לי "את אמרת לי על האודישן רק אתמול בערב! לא הספקתי ללמוד ממש אתמול ו.." "למלהקים לא אכפת מה קרה לפני האודישן. את צריכה לבוא לאודישן מוכנה כמו למבחן!" "אני יודעת אמא" מלמלתי "טוב לכי תלמדי את הטקסטים שלך.." אמרה לי ויצאה מהבית. "בוקר טוב גם לך.." מלמלתי.
—————
"את זוכרת את הטקסט?" שאלה אותי אמא "כן" אמרתי בבביטחון . ישבנו שם כמו מלכות. כולם הכירו אותנו שם "הילה אטיאס?" קראו בשמי "בהצלחה הילה, תזכרי להיכנס עם ביטחון והכל יהיה בסדר!" אמרה לי אמא הנהנתי ונכנסתי לחדר האודישן. "שלום הילה" חייכה אליי אחת הבוחנות חייכתי אליה. "בבקשה.." אמרה הבוחנת השנייה. "אני לא יודעת למה אומרים עליי שאני מגעילה, אני נחמדה לכולם, כל כך נחמדה שאפילו.." נתקעתי. גאד. זה אף פעם לא קרא לי היה לי בלאק אאוט ענקי. "תמשיכי חמודה" חייך אליי הבוחן וראיתי שהוא רשם משהו עם איקס בדף הבחינה שלי. "שאפילו.." ניסיתי להמשיך "שאפילו החבר שלי אומר לי ש.. אםם.. ש.. אני נחמדה לכולם ו.." התחלתי לגמגם. לא זכרתי בכלל. "טוב תודה לך הילה, את יכולה לצאת בבקשה. במידה ותעברי את האודישן הראשון נתקשר אלייך" אמרו לי והנהנתי. דמעות עמדו לזלוג "תודה לכם" מלמלתי חייכתי אליהם חיוך קטן ורצתי החוצה. לא ננתי לדמעות לזלוג עדיין "איך היה?" שאלה אותי אמא "יצאת ממש מוקדם לא? אמרו שתקבלי את התפקיד?" שאלה אותי אלף שאלות. "היה לי בלאקאאוט." מלמלתי "נתקעתי באמצע" "והמשכת נכון?!" שאלה אותי "ניסיתי.. לא הצלחתי" "דיברנו כבר על לא הצלחתי! נכון הילה! אין דבר כזה לא הצלחתי! יש לא רציתי! ואת כנראה לא רצית את התפקיד הזה, את מביישת אותי אבל בשבילך אני יעשה משהו שלעולם לא עשיתי ולעולם לא יעשה יותר. אני אלך לבקש אודישן חוזר. נו באמת.. מי שמע על זה שאני, סמדר אטיאס, אלך להתחנן על אודישן. חכי לי כאן אני כבר חוזרת!" אמרה והלכה לחדר האודישנים. דמעות התחילו לזלוג מעיניי. מחיתי אותם במהירות. התקשרתי לדניאל "אני צריכה אותך" מלמלתי בקול שבור לתוך הטלפון. "אני לא יכול לדבר עכשיו הילה" פסק "אבל.. דניאל.. אני צריכה אותך.. אתה לא שואל אפילו איך היה האודישן שלי?" מלמלתי "איזה אודישן?" מלמל "דיי.. נו חכי אני בטלפון" שמעתי אותו אומר למישהי "האודישן.. לסדרה.. נו אמרתי לך אתמול.." מלמלתי "אהה נכון.." הוא מלמל "כן.. שם.." שמעתי אותו ממלמל "אחח… את מנשקת מדהים.." שמעתי אותו אומר וניתקתי את הטלפון מיד. זה לא יכול להיות.. דניאל בוגד בי?!.
תגובות (0)