אחיות או לא להיות פרק 11

פרק 11-
"מה?!" שאלתי והסתכלתי על דקל. הוא החזיק את ידו של יוגב "אני לא מבינה.." מלמלתי "אני הומו ללי." אמר לי דקל. "את יודעת.. אחד שאוהב גברים" מלמל והסתכל עליי "אני יודעת טוב מאוד מה זה הומו!" צעקתי. "ללי.. אני לא ידעתי שתגיבי ככה, אם הייתי יודע הייתי מחכה לספר לך את זה" מלמל דקל והתקרב אליי "אל תיגע בי!" מלמלתי שהוא הושיט את ידו כדי לגעת בשלי. "מי עוד יודע?" שאלתי "אף אחד ללי.. אני מבקש שלא תספרי לאף אחד" אמר לי דקל. "אני לא רוצה לחשוף את עדי או את איתי, בטח שלא להגיד לאבא ואמא" אמר לי "אוקיי.." מלמלתי "תספר לי מי אתה" אמרתי ליוגב. בתור נציגת המשפחה שפוגשת את החבר.. של אח שלי..אני צריכה לשאול אותו. "קוראים לי יוגב אני כמעט בן 20. האבות שלי גם הומוסקסואלים, וכן הם יודעים שאני הומו ושיש לי חבר. אני לא בצבא, אני מנהל בחברה של אבא שלי" אמר לי. הסתכלתי עליו במבט כועס "אני יודע שזה קשה לך , הילה" אמר לי יוגב "אני לא רציתי לחשוף אותך לזה בגלל שאת יחסית קטנה אבל דקל כל כך רצה שאני אפגוש את אחותו הקטנה והאהובה שלא יכולתי להגיד לו לא" אמר לי יוגב והתקרב אליי. לקחתי שלושה צעדים אחורנית. "תקח אותי הבייתה" מלמלתי לדקל "הילה.." הוא לחש "אני רוצה הבייתה!" כמעט צעקתי "בואי" הוא מלמל הוא נישק את יוגב על השפתיים. מיד הסתובבתי עם הגב אליהם. לא רציתי לראות את זה. התקדמתי לכיוון האוטו "ביי הילה, שמחתי לפגוש אותך" חייך אלי יוגב אחרי שסיים לבדוק לאח שלי את כל הפה. "אני לא…" מלמלתי ונכנסתי למכונית. דקל התיישב לידי, במושב הנהג. "לא ידעתי שזה יהיה לך כל כך קשה.." הוא ניסה לפתח שיחה "טוב הילה אני מצטער.. אנחנו ננסה שוב פעם אחרת" הוא מלמל לעברי. לא עניתי לו.
'אתה יכול לבוא לקחת אותי?' שלחתי הודעה לתובל אחרי שתי דקות ראיתי שהוא מקליד.
'בטח, איפה את ללי?' שאל אותי
'אני לא יודעת בדיוק' שלחתי לו
'אני תכף אשלח לך כתובת מדוייקת '
'אני יוצא עכשיו ואני מחכה לאסמס של הכתובת' שלח לי וראיתי שהוא סגר את השיחה.
"תעצור" אמרתי לדקל "מה?" הוא מלמל ולא עצר "אני מבקשת שתעצור לי, ועכשיו!" אמרתי לו "אני לוקח אותך הבייתה" הוא אמר לי "אני לא רוצה הבייתה!" צרחתי "תוריד אותי כאן!" "מה את רצינית?" הוא מלמל "כן! תוריד אותי!" אמרתי לו "נו באמת הילה , אני מביא אותך הבייתה אני לא אשאיר אותך באמצע שום מקום" מלמל לעברי "תוריד.. אותי.. כאן!" צרחתי. הוא עצר את האוטו וירדתי ממנו.
'החשמונאים 3' שלחתי לו. 'אני בדרך' הוא רשם לי. התיישבתי על המדרכה וחיכיתי. דקל לא זז מהמקום שהוריד אותי בו. הוא רק הסתכל עליי. אחרי 10 דקות תובל הגיע. התקדמתי לכיוון המכונית ולא הסתכלתי על דקל. שראה שאני כבר בתוך המכונית של תובל הוא המשיך בדרכו, כנראה בחזרה ליוגב. "מה קרה?" שאל אותי תובל ברגע שנכנסתי למכונית. התחלתי להתנשם בכבדות, לא יכולתי לעצור את הדמעות יותר. "מה קרה?" הוא שאל אותי וליטף את שיערי בזמן שחיכינו שהרמזור האדום יתחלף לירוק. "דקל.." לחשתי "מה קרה לו?" שאל אותי תובל והעביר את מבטו מהכביש אליי "הוא הומו" אמרתי ותובל נעצר ובהה בי "מה.." הוא מלמל "אני מכיר אותו מאז שאנחנו בכיתה א', בחיים לא חשבתי שהוא.." תובל פתאום הפסיק את שטף דיבורו. "מי יודע?" הוא שאל אותי "אני ואתה" אמרתי לו "אסור לך לספר" אמרתי לו והוא הנהן. "אני יכולה לבוא אלייך בכלל?" שאלתי אותו "ההורים שלי לא בבית, רק אחי הגדול ואחותי הקטנה" אמר לי תובל. "לא ידעתי ש.." מלמלתי "הרוב לא יודעים, הם אחים שלי למחצה" אמר לי תובל "עידן בן 18 הוא בכיתה י'ב. הוא בבית ספר שלנו. הוא בן של אבא שלי ושל אישתו הראשונה" אמר לי תובל "ואחותך?" שאלתי אותו "היא מהממת" הוא חייך "היא בת 4, נסיכה קטנה" הוא אמר והסתכל עליי "ואיך היא אחותך למחצה?" שאלתי אותו "אמא שלי ו.." הוא אמר ונעצר "המאהב שלה" הוא לחש והסתכל על פני. "תובי.." מלמלתי "הוא היה איתה עשר שנים מסתבר" אמר לי "ושהיא הבינה שהיא בהריון עם אחותי היא סיפרה לנו. אני ואח שלי השתגענו" סיפר לי. "הגענו" אמר והחנה את המכונית. "נמרח לי האיפור?" שאלתי אותו "את נראת מדהים " הוא חייך אליי "תובל" מלמלתי לפני שהוא פתח את דלת הכניסה לבית. "תודה" מלמלתי. "אין על מה חיים שלי" הוא אמר לי ונישק אותי נשיקה על המצח "בואי" הוא חייך ופתח את הדלת. "אני בבית!!" צרח "עידן.. החברה שלי כאן אז.." אמר לו ותוך כמה שניות ראיתי ילדה קטנה רצה לקראתינו. "קטנה שלי!" תובל חייך והרים אותה "הילה תכירי, זו ליאן, אחותי הקטנה" הוא חייך אליי "ליאני.. זו הילה.. החברה שלי" הוא הציג אותי לאחותו הקטנה "היי ליאני" חייכתי אליה "את רוצה לבוא לשחק איתי בברבי?" שאלה אותי ,היא תכף תבוא טוב ליאני?" אמר לה תובל והיא הנהנה ורצה לחדר שלה. "הילה!" חייך אליי עידן "עידן!" חייכתי אליו "מה שלומך? מה שלום החברה שלך טופז?" שאל אותי "אני מעולה.. גם טופז" צחקתי "מה את עושה עם אחי הקטן? חבל.. שרציתי שתצאי איתי לא היית מוכנה" הוא צחק וחיבק אותי "אתם מכירים?" תובל שאל אותנו "היא הייתה מעודדת של הכדורגל עד שהיא עברה לעודד את קבוצת הכדורסל, ורציתי לצאת איתה אבל היא לא הסכימה" צחק עידן "הייתי בכיתה ח'! אתה היית ב-י', ציפית שאני אצא איתך?" צחקתי "אתה יצאת עם טופז אבל לא?" שאל אותו תובל "כן.. היא הייתה האופציה השנייה" הוא צחק והסתכל עליי "טוב.. יאללה, אני לא אפריע לכם. ביי" הוא חייך ועלה לחדר שלו. "איזה מצחיק אתה, היית אומר לי שזה אח שלך" חייכתי לתובל "לא ידעתי שאת מכירה אותו, שכחתי שאת מכירה את כולם" חייך אליי ונישק אותי על השפתיים. "את באה?" שאל אותי ותפס בידי "כן" חייכתי ועלינו לחדר שלו.
—————–
הוא הושיב אותי עליו ונישק אותי על השפתיים. התנשקנו ככה שתי דקות עד שהייתה דפיקה בדלת. "תובל?" שמעתי קול מוכר "שירן?" הוא שאל בפחד "כן זה אני ימצחיק, למה הדלת נעולה?" שאלה ודפקה על הדלת. בהיתי בתובל בהלם. הוא הוריד אותי ממנו וקם. "תזרמי איתי.." הוא לחש ופתח את הדלת "נו הנה ראית שהכדור של דניאל לא כאן והוא סתם אמר שגנבתי לו אותו, עכשיו את מוזמנת לעוף!" תובל אמר לי בכעס "חמוד שלי, אני לא יעוף לשום מקום בגלל שאתה אמרת לי, ואם דניאל אמר אז הוא צודק!" צרחתי שירן הסתכלה עליי במבט המום. "מה.. היא עושה כאן?" מלמלה לתובל "דניאל שלח אותה הוא אמר לה שגנבנתי לו כדורסל והיא צריכה להחזיר לו אותו" אמר לה "לדניאל?" היא מלמלה "אבל עדי סיפרה לך ש.." "אני לא מאמינה לשטויות שיוצאות לה מהפה, היא קנאית, היא מקנאת באהבה שלי ושל דניאל ובגלל זה היא מנסה להפריד בינינו!" אמרתי בכעס "טוב.. הבנתי את המסר.. הכדור לא כאן ואני מפריעה לפגישת המשפחה הקטנה הזו, הלכתי!" אמרתי ויצאתי מהחדר.
נקודת מבט שירן:
"יש לך ליפסטיק על השפתיים" אמרתי לו שהתיישבתי על מיטתו אחרי שהילה הלכה. "לא נכון.." הוא מלמל והלך להסתכל במראה. חצי פרצוף שלו היה מרוח בזה "אני לא מאמין!" הוא צרח "ליאן!! את מרחת אותי בליפסטיק שלך?!" הוא צרח "לא.. אני לא הייתי כאן בכלל.." היא מלמלה "בסדר.." הוא אמר לה לא מאמין בכלל למה אמרה לו. "לא משנה.." הוא מלמל ולקח מגבונים וניקה את פניו. "אני חייבת להגיד לעדי את כל מה שהלך כאן!" חייכתי והתקשרתי לעדי.
נקודת מבט עדי:
"את מתה!" אמרה לי שירן "מה?" שאלתי אותה וחיברתי את האוזניות של הטלפון ושמתי אותם באוזניי. "נחשי מי הייתה אצל תובל" אמרה לי "לא יודעת.." מלמלתי שחשבתי "הילה" אמרה לי "מה?" צרחתי "תני לי אותה.." שמעתי את תובל אומר לשירן "זה ממש לא מה שאת חושבת, דניאל אמר לה להביא איזה כדור מכאן שכביכול גנבתי לו.." אמר לי "סתם שקרן" אמר לי. "בקיצור.. היא הייתה כאן, וואי את חייבת לשאול אותה מאיפה החולצה שלה למה היא חולצה מהממת ממש!" צעקה לי שירן בטלפון. "עדי.. בואי.. מור ואיתי כאן!" דקל צעק לי. "חייבת לזוז.." מלמלתי וניתקתי את השיחה.
———–
"יפה אחת!!" חייכה אליי מור בחיוך צבוע "היי מור.." מלמלתי ונתתי לה נשיקה על הלחי "שלום לך דיד" חייך אליי איתי וקפצתי עליו. "מה קורה?!" חייכתי "אנחנו צריכים לספר לכם משהו" חייך איתי "איפה הילה?" הוא שאל "היא הייתה אצל תובל או משהו.. היא בטח בדרך הבייתה" אמרתי "טוב אז נחכה לה.." חייך איתי "שבו בינתיים!" חייכה אמא "תביאי תפוזים לכולנו" אמרה אמא לקלריס הטבחית שלנו. "אני בבית!" הילה אמרה. היא נכנסה לסלון "אהאהאהאה!!" היא צרחה כשראתה את מור. היא מתה עלייה "יפה שלי!" קפצה עליה מור "שמעתי שהתקבלת לדגמן לפוקס!" היא חייכה "כן!!" צרחה הילה וקפצה. "טוב.. אפשר לדבר על זה אחר כך?" ביקש איתי "לי ולמור יש משהו להגיד לכם" הוא חייך וחיבק את מור "מורי בהריון" הוא אמר "יוווו!!" צרחה הילה "מזל טוב!!" אמר דקל וחיבק את איתי ואת מור. רק אני הייתי בהלם. "עדי?" הוא הסתכל עליי "מזל טוב" מלמלתי חיבקתי במהירות את איתי ואת מור ורצתי למעלה. אין מצב. זה לא קורה. זה בדיוק כמו בחלום שלי.