תמיד תהיה שם -פרק 2

שמתי לב שהיד של סער על כתפי הסתובבתי בהפתעה.
"לא כל כך יצא לנו הכיר" סער אמר וחייך.
"הכרנו רק לפני שעה" אמרתי ואיזה חיוך ,יש לו שנים לבנות,ישרות בקיצור מושלמות .
"אז..זה לא אומר שאי אפשר להכיר אחר הצהריים או סתם לדבר בהפסקה" הוא אמר.
לא ידעתי מה להגיד אז אמרתי "נכון אתה צודק" וחייכתי.
'יואווו הוא כזה חתיך' הייתה שתיקה.
סוף סוף עדן באה והצילה אותי כמו תמיד "עדן חיימשלי הנה את "אמרתי וחיבקתי אותה.
עדן היא ילדה יפה יש לה שיער בצבע שחור פחם ממש יפה חלק טיבעי כמוני עד אמצע הגב עיינים ירוקות, רזה מלאה במקומות בנכונים ,רגליים ארוכות .
"לי פרח שלי " היא אמרה ככה היא קוראת לי בקיצור לי ופרח ביגלל שלילך זה פרח סגול בהיר.
"זאת עדן החברה הכי טובה שלי וזה סער כמו ,שאת יודעת " אמרתי להם.
"נעים להכיר אותך, עדן " הוא הושיט את ידו ועדן לחצה את ידו.
"ולאחר שהכרנו אפשר ללכת לאכול" עדן אמרה אין לה כבוד זאתי היא חצופה,אבל אין עליה.
"אתה בא איתנו נאכל ואז אם תירצה נכיר לך את בית הספר" אמרתי לסער.
"אההה כעע אני בא איתכם" הוא אמר.
כשהגענו לקפיטריה כל העינים היו עלינו.

-אמריקה, ניו יורק-
-נקודת מבט של אור-
יום שני לא סובלת אותו מתחיל הלימודים היום (באמריקה הלימודים מתחילים ביום שני).
אתמול היתה את המסיבה הכי שווה התעוררתי בתשע החלטתי להגיע בהפסקה.
קמתי,התקלחתי התלבטתי מה ללבוש:חצאית מיני או שורט או סקיני ??
בסוף החלטתי ללכת על הסקיני ידעתי שסימון אהבת חיי שונא שאני עם מיני שמתי חולצה בצבע כחול תכלת יפה וסקיני כהה ונעלי בובה שטוחות בצבע שחור.
הסתכלתי במראה אהבתי מה שראיתי אבל, יש בעיה השיער!!!
סירקתי אותו השיער שלי הוא בצבע חום דבש וקצת בלונדיני, העינים בצבע כחול עמוק מתחלפות לעיתים בחורף לסגול.
פזור או אסוף זאת השאלה נוווו אני לא יודעת, חשבתי והחלטתי פזור יותר יפה והשארתי את השיער פזור.
ירדתי למטה למטבח לאכול שתיתי תה לא סובלת קפה.
"בוקר טוב ,אבא"אמרתי ונתתי לו נשיקה בלחי.
"בוקר ילדה" אבא אמר אין,הוא למפסיק לקרוא לי ילדה .
"מה יש היום,את נראית מאושרת" הוא אמר ולא הצלחתי להבין את הבעת הפנים שלו, מוזר.
"אני כזו תמיד, אל תעליב" אמרתי ולא הבנתי מה יש היום.
"ולמה את לא בבית ספר ?" הוא שאל וכינראה רק עכשיו ראה מה השעה.
"לא התעוררתי בזמן"עניתי לו.
"ביי חיבת לעווווף"אמרתי ונתתי לו חיבוק זריז והלכתי .בדרך שמעתי אותו זועק "בייי ילדה".
אין הוא לא מסוגל להפסיק לקרוא לי ילדה ,משגע.
הגעתי לבית ספר חיפשתי את , סימון אהבת חי ואת ריין נשמה טהורה שלי .
בסוף ראיתי אותם במקום הרגיל שלנו,בדשא.
"היי מה קורה?" שאלתי אותם חיבוק ונשיקה בלחי לריין,ונשיקה בפה לסימון אהבת חיי.
"בסדר מה איתך התחלתי לדאוג שלא תבואי היום" ריין אמרה
"דאגנו" סימון אמר וחייך יש לו חיוך ממיס אני חולה על החיוך הזה.
לא יכולתי להתאפק ונתתי לו נשיקה בפה ,עד ששמעתי שיעול., הפסקתי את הנשיקה כדי לראות מי זה .
"אני כאן להזכיר לכם" ריין אמרה
"לא שכחנו" אני וסימון אמרנו ,והתחלנו לצחוק .
"את נראית שונה היום" סימון אמר וריין הסכימה איתו
"איך שונה?" שאלתי אותם .
"את נראית מאושרת,זורחת" ריין אמרה.
"ויפה מתמיד ואופטימית יותר" סימון אמר .וחיבק אותי.
"מה יש היום משהו שאני לא יודעת ?" שאלתי אותם .
"מה ?" שניהם שאלו אותי.
"גם אבא שלי אמר את זה" עניתי להם.
היה צלצול ונכנסנו לכיתה.
אוףףף יש עכשיו שעתיים מדעים ,למות!!!!