אחות של- פרק 27-

פרק 27-
מנקודת המבט של ענבר-
לא יכולתי לתת לו ללכת, פשוט לא יכולתי. אני יודעת שאסור, אבל הייתי חיייבת. החזקתי בפניו, בזמן שהוא מצמיד את גופי אליו ממותניי. בחיים לא הרגשתי כל כך.. בחיים לא רציתי ככה שהנשיקה לא תיגמר.
אני דמיינתי בראש כבר הרבה זמן את הרגע הזה, ופשוט ניסיתי להדחיק. הלשון.. השפתיים.. המגע.. לא דמיינתי שזה יהיה כל כך מדהים.
הוא התנתק ממני ותפס בפניי. נשמנו שנינו במהירות, ורק רציתי לנשק אותו כבר.
״את צריכה ללכת לישון״ הוא לחש לי והעביר את שפתיו על שפתיי ברפרוף.
״עכשיו אתה נהיה ילד טוב?״ גיחכתי.
״הלוואי שהייתי ילד טוב״ הוא מלמל וחזר לנשק אותי.
ככה עמדנו, בערך רבע שעה, טועמים את הרגע הזה שחיכיתי לו כלכך הרבה זמן. אולי גם הוא.
״אני חייבת ללכת״ מלמלתי במהירות וניתקתי את שפתיי משפתיו. הוא הנהן.
״נדבר על זה מחר?״ מלמלתי. יש מצב גדול גם שהוא שיכור.
״חכי״ הוא מלמל ונישק אותי שוב. הייתי צוחקת אם זה היה רק הוא שנואש לשפתיי, אבל גם אני נואשת לשפתיו. יותר מדי. אני לא רואה את עצמי עכשיו נכנסת לבפנים בלעדיו.
״אתה רוצה להיכנס?״ מלמלתי בלי לחשוב. הוא חייך והתרחק ממני.
״רוצה כן, יכול לא״ הוא אמר והסתכל עליו.
״אני יודעת, שאלה מפגרת״
״מישהו הרשה לך לקרוא לך מפגרת?״ הוא חייך וליטף את פניי. השפלתי את ראשי ונשכתי את שפתיי. זה אפשרי להתלהב ככה מליטוף?
״אם לא היית את, הייתי כבר במיטה שלך״ הוא אמר.
״זאת מחמאה?״ שאלתי בשקט, יודעת שמה שהוא אומר זה נכון.
״זה בחיים לא קרה לי״ הוא גיחך.
״אני אחזור לישון״ אמרתי והלכתי לבית, מנסה להימנע מלחזור למצב נשיקה. לא כי אני לא רוצה, אלא כי פשוט אי אפשר לעמוד מחוץ לבית שלי ולהתנשק. יותר נכון מול הבית של החברה שלו. פאק, שכחתי מזה לגמרי. הוא גרם לי לשכוח ממנה לגמרי. פאק, עמית!

מנקודת המבט של איתי-
פעם ראשונה בחיים שלי שאני מגיע שעה ראשונה לבית ספר. צריכים למסגר אתהתמונה של עצמי הולך במסדרון שחטפו בו כל כך הרבה מכות ממני, שאשכרה אפשר לקרוא למסדרון ׳מסדרון דנינו׳.
ישבתי במחששה לבד, אף אחד מהחברים שלי לא מתעורר לפני עשר.
פעם ראשונה בחיים שלי שרק אחרי כמעט שנה ככה, אני מנשק בחורה שבא לי עליה. וכמה שבא לי הפעם..
לא נהניתי ככה מנשיקה אף פעם. היא אשכרה מלאך שנפל בבאר שבע כדי לשמח אותי.
כשהיה צלצול וכל הבררה יצאה, עזבתי את כולם והלכתי למצוא את ענבר. היא הייתה עם העידו המחוצ׳קן וחבריו. היא קלטה אותי, וסימנתי לה לבוא אחריי. היא סימנה לי לא. מה זה מה זה, מה לא?!
״דנינו..״
״שקט שנייה״ אמרתי למי שקרא לי, אנאערף מי, הייתי לא מרוכז
הלכתי לכיוון שלה, והסתכלתי עליה בעצבנות
״מה?״ היא שאלה
״מה מה? מה הקטע?״
״איזה קטע?״
״אמרת שתעזרי לי בביולוגיה״ אמרתי
״אחר כך״ היא אמרה והסתכלה לצד שמאל. עמית הסתכל על שנינו.
״זין אחר כך, עכשיו״
״עידו פה צריך גם ככה ללכת לא?״ שאלתי ותפסתי בצוואר של עידו מאחורה. הוא קפץ.
״כ..כן״
״איתי תעיף את היד שלך ממנו״ היא אמרה. שחררתי אותו.
״לא רוצה, לא צריך״ מלמלתי בשקט והלכתי משם.