אחות של- פרק 26- ❤️

פרק 26-
מנקודת המבט של רוני-
התעוררתי בבוקר. לא רציתי סצנות מאבא שלי ומנורית, אז התארגנתי מהר ויצאתי מהבית, בלי בלאגנים.
הגעתי לבית ספר בין השעה הראשונה לשנייה. הייתי כל כך עייפה, ובאמת שלא היה לי כוח לבית ספר, אבל זה עדיף מהבית שלי. לא, לא ישנתי אצל חברה. הייתי אצל בחור. בילינו ביחד את הלילה, בוא נגיד. אני מרגישה חרא.
״ביטון, בואי לפה״ שמעתי את הקול של נתנאל מאחוריי. קיוויתי שהבנים במחששה לא ראו אותי, כנראה שטעיתי.
״מה?״ שאלתי. הוא סימן לי עם הראש להיכנס לחדר השרת. נאנחתי ונכנסתי. זה עדיף מלשמוע את חגית חופרת על מתמטיקה.
״אני דאגתי לך כמו מטורף..״
״לא היית צריך״ אמרתי בעצבנות שהשתיקה אותו
״אני לא מבין למה את כועסת עליי, מה אני עשיתי?״
״מה עשית?״ שאלתי בתדהמה
״מה עשית?״ הרמתי את הקול וגיחכתי
״אני נתתי לך אותי, רציתי לשכב איתך, פה, כל כך, ואתה אמרת לי שאתה לא יכול לעשות את זה לאיתי, כי הוא כמו ׳אח׳ בשבילך. באותו יום, אתה כבר ידעת ממה שהוא מרגיש אל הבחורה שקוראת לעצמה אחותי?״ שאלתי והדמעות התחילו לצאת. הוא שתק והשפיל את הראש.
״אתה בן זונה מגעיל ודפוק שכל מה שאכפת לו זה מה שחושבים עליו!״ צעקתי בבכי.
״רוני תירגעי״
״אתה לא תגיד לי להירגע! אתה זבל, אתה הבן אדם הכי נורא שהכרתי בחיים המחורבנים שלי!״ צרחתי והדמעות לא הפסיקו לצאת. הוא תפס במרפקים שלי וקירב אותי אליו.
״תעזוב אותי״ מלמלתי והשפלתי את הראש. הוא הצמיד אותי אליו והרים לי את הראש. הוא נאנח, תפס בפניי ונישק אותי בעוצמה.

מנקודת המבט של איתי-
בערך באחת בלילה נסעתי לבית של רוני. לא ידעתי מה לעשות קודם, לבדוק אם רוני עדיין בקריזות עליי, או לבדוק למה ענבר מתחמקת ממני כאילו אני איזה גוש חרא.
נכנסתי לבית שלהם בשקט עם המפתח, כי ידעתי איפה המפתח שלהם. אני לא פורץ, אני נכנס בלי אישור.
נכנסתי לחדר של ענבר. היא עוד הייתה ערה. במיטה, עם הפלאפון. היא הסתכלה עליי וקפצה.
״אתה לא נורמלי!״ היא לחשה בעצבנות ונעמדה. הסתכלתי עליה. גופייה לבנה צמודה ומכנס כזה קצר.. יא ראבי.
״תפסיק״ היא מלמלה וכיסתה את הגוף שלה עם הידיים. גיחכתי.
״אתה מוכן לצאת מכאן?״ היא אמרה בשקט ודחפה אותי החוצה. חבל שאני יותר חזק.
״אני רוצה לדבר איתך״
״על מה?״
״על מה שאת עושה לי״ אמרתי בשקט, מחכה לראות תתגובה שלה.
״איתי, תסתכל עליי״ היא אמרה וכיוונה את פניי אליה. כמה שאני רוצה לנשק את הדבר הזה כמהה
״אני לא רוצה אותך״ היא אמרה.
״לא רוצה, לא ארצה, ולא רציתי״ היא אמרה. הפיוזים עולים. היא אשכרה אמרה את זה? היא דחתה אותי?! אני האיתי דנינו
״את משקרת״
״למה שאני אשקר לך?״
״כי את דפוקה״
״עכשיו עברנו לקללות?״
״את יודעת, אני אשכרה חשבתי עלייך. טיפה, אל תפסי מעצמך. עכשיו בבום הכל הלך״ התעצבנתי. היא לא יכולה להגיד לי דבר כזה ולהרגיש טוב אחרי זה
״יופי״ היא אמרה
״יופי״ אמרתי בעצבנות
״דוגרי, את לא שווה את זה. את לא שווה כלום״
״אז לך״
״אני הולך, תיחנקי עם הבלונדיני שלך״
״אל תדאג לנו״ היא אמרה. כוסאמא שלה
״לא דואג, ולא אכפת לי. מתאימים אחד לשני, שני לקקנים״
״לא אמרת שאתה הולך?״ היא שאלה בשקט
״אני טס מכאן״ מלמלתי ויצאתי משם בעצבנות.
ירדתי לאופנוע שלי, חושב לאיזה מועדון ללכת להשתכר, ולמי להכניס מכות שיעבירו לי תעצבים. אני אשכרה עוזב בית של בחורה שאני רוצה בלי כלום. כלום! אני שונא אותה, שונא

הוצאתי את הקסדה מהתא, והרגשתי יד על הכתף שלי. הסתובבתי. ענבר עמדה מולי והסתכלה עליי. הנחתי את הקסדה, תפסתי בפנים שלה ונישקתי אותה.