אחות של- פרק 24-

פרק 24-
מנקודת המבט של רוני-
״אני ממש צריך לנשק אותך עכשיו״ הוא לחש וסובב אותי אליו. הסתכלתי עליו בגועל, נתתי לו כאפה ועפתי משם.
אני לא מאמינה.
אני פשוט לא מאמינה.
מתי לעזאזל הוא הספיק?! מתי לעזאזל הוא הספיק לאהוב את פאקינג אחותי?! זה בא לו מעצמו או שהיא.. גאד זה לא קורה עכשיו!!!
״רוני!״ שמעתי את נתנאל מאחוריי. התחלתי לרוץ. עם העקבי סטילטו האלה זה בעייתי.
״את תיפלי מפגרת!״ הוא צרח ותפס אותי. נשמתי מהר והסתובבתי אליו.
״אתה ידעת מזה?״ צרחתי עליו.
״על מה?״ הוא שאל.
״על זה שהחבר הכי טוב שלך מאוהב באחותי!!״ צעקתי בבכי. הוא שתק. הוא שתק? אני לא מאמינה.
״לך תזדיין אתה והחבר שלך והאחות הדפוקה הזאת״ אמרתי ודחפתי אותו ממני, הורדתי את העקבים ורצתי כמו שבחיים שלי לא רצתי, לא יודעת לאן, כמה שיותר רחוק מהמקום הזה.

מנקודת המבט של ענבר-
התעוררתי בבוקר, במיטה של עמית. התיישבתי והסתכלתי על הבגדים שלנו שזרוקים על הרצפה.
״למה התעוררת? מוקדם״ הוא מלמל ומשך אותי אליו. חייכתי והסתכלתי עליו.
״אני חייבת לחזור הביתה״
״לא..״ הוא מלמל ונישק את הצוואר שלי.
״כן״ אמרתי בחיוך והרחקתי אותו ממני. קמתי והתלבשתי.
״אני אתקשר אליך אחר כך״ אמרתי בחיוך ונשקתי בראשו.
״אני אוהב אותך״ הוא אמר.
״גם אני אותך״ אמרתי בחיוך. כזה שקר, ענבר, כמה את יכולה לשקר?

מנקודת המבט של איתי-
ישבתי בפארק עם כולם, עצבני מהחיים. עצבני על כולם, עצבני על רוני והכי עצבני על ענבר. אני בחיים שלי לא שפכתי תנשמה כמו ששפכתי לה, והיא אשכרה נתנה לי כאפה וברחה ממני כאילו אני איזה מכוער מהרחוב
לא רוצה, לא צריך.
״תגיד, אתה לקחת את רוני אתמול?״ נתנאל שאל אותי.
״לא, היא נעלמה לי״ מלמלתי והכנסתי סיגריה.
״למה ציפיתי באמת, אתה טמבל של החיים״
״מה עשיתי?״
״סיפרת לה על ההתחרמנות על אחותה״.
״אני לא סיפרתי לה כלום״ אמרתי.
״היא בכתה לי שאתה מאוהב באחותה אחי״ . יא אללה, לא מספיק שהיא נותנת כאפה היא רצה לספר לחברה שלי?!
״בת של זונה״ גיחכתי והורדתי תראש
״איך היא יודעת?״ נתנאל שאל. הסתכלתי עליו.
״יצאתי דפוק״ אמרתי
״מה עשית?״
״אני שפכתי את כל מה שיש לי בנשמה לענבר, בלי לחשוב על זה שהיא אולי אשכרה לא רוצה אותי״ מלמלתי והחזקתי את הראש שלי
״דנינו.. מתי עשית את זה?״ הוא שאל
״אנאערף, הייתי חצי מסטול״ אמרתי
״כי הן החליפו בתחפושות״
״שו החליפו בתחפושות?״ שאלתי והסתכלתי עליו.
״הן..״
״לא יכולת להגיד את זה קודם בן של זונה?!״ צעקתי והלכתי לאופנוע שלי. כמה שאני דפוק כמה, איך לא זיהיתי יא ראביייי

הגעתי לבית של הביטונים. צחי פתח לי את הדלת.
״איתי, איפה רוני?״ הוא שאל בחיוך.
״אני לא יודע״ אמרתי בשקט, והחיוך נעלם כמו קופסת סיגריות בלילה ארוך של זיונים.
״מה זאת אומרת אתה לא יודע?״
״אתמול היא נעלמה לי..״
״ולא חשבת ליידע אותנו?!״ הוא שאל בעצבנות, בחיים שלי לא ראיתי אותו דוגרי עצבני
״חשבתי שהיא הלכה הביתה מוקדם..״
״לא טוב..״ הוא מלמל והלך לבפנים.
״מה קרה?״ ענבר הגיעה מאחוריו והסתכלה עליי. אפילו צבע שיער דומה אין להן, פדיחה של החיים
״רוני נעלמה״
״מה זאת אומרת נעלמה?״
״זאת אומרת שהיא לא פה״ אמרתי בעצבנות.
״ממתי?!״ היא שאלה בלחץ.
״אתמול בלילה״ מלמלתי ונשענתי על הדלת. הכל מתבלגן כוסאמאמק
״אתה לא החזרת אותה הביתה?״
״לא, היא נעלמה לי אומרים לך״
״היא לבשה את השמלה הצהובה לא השחורה, אתה זוכר מתי ראית אותה בפעם האחרונה?״ היא שאלה בלחץ. הסתכלתי עליה.
״כשחשבתי שהיא את ואמרתי לה שאני אוהב אותך״