אחות או מאהבת פרק 1.
אני חושבת לשנות את השם של הסיפור ,מה אתן אומרות ?
ולמען הסר ספק, הם לא באמת אחים למי שלא הבינה את זה …
עיניי נפקחו מעצמן נתקלות בשפתיים הבשרניות של לי-אן , חיוך עלה על שפתי ונשקתי על קצה אפה, תמיד רציתי לנשק את האף הזה ,הוא כול כך דורש.
היא פקחה את העיניים החיוך התפרס על פניה , היא נצמדה אלי יותר ונתנה לי נשיקות קטנות וארוכות על השפתיים עטפתי אותה והצמדתי אלי יותר סוגר כול מילימטר בנינו , היא הכניסה את פניה בין הכרית לשקע צווארי " אנחנו צריכים ללכת לבית ספר " היא לחשה , הנשימות שלה ליטפו את הצוואר שלי והרעידו את כול הגוף שלי בתשוקה אליה , התרוממתי מהר יודע שאם אני אמשיך לשכב אני לא אצליח לקום .
" מה ?" היא שאלה מבוהלת , חוששת שקרא משהוא הקפתי את המיטה תפסתי את שני ידיה ומשכתי אותה ממנה ,הצמדתי אותה אלי ולחשתי " אם אני אשאר איתך עוד שתי דקות במיטה אני לא אצליח לקום כול היום "היא חייכה ומשכה אותי למקלחת כדי שנתארגן .
זה היה כמו תמיד כששנינו ישנו אחד אצל השני והתארגנו בייחד אבל משהוא היה שונה ,לא בעצם הכול היה שונה , המבט שלה היה שונה ואני בטוח ששלי גם , העיניים שלה זרחו כמו שמזמן הן לא זרחו הגוף שלה נראה זוהר יותר ,קורן יותר " מה ?" היא שאלה בפה מלא משחה, בהיתי בה לא מצליח לבטא במילים מה אני מרגיש ורק חיוך דבילי היה לי על הפנים , כנראה שזה הצחיק אותה כי היא פתאום התפוצצה מצחוק והגומה הזאת שלה חרצה שקע עמוק וכול כך יפה בלחי שלה .
היא ירקה את המשחה כדי לא להיחנק " בוא בוא נזדרז שלא נאחר " זרקה לאוויר ויצאה מהחדר.
הנחתי את זרועי על כתפה של לי-אן והיא תפסה את ידי שהשתלשלה מהכתף שלה , התקדמנו לתחנה שהתקרבה עם כול צעד וצעד שעשינו, נשאר לנו רק לחצות את המדרכה וללכת עוד קצת, האוטובוס הגיח מהפינה בלי כול הזהרה מוקדמת ונסע מהר לתחנה ממהר לסיים את הקו שלו "מהר שנספיק " לי-אן צעקה והתחילה לרוץ , עקפתי אותה מהר מסמן לנהג שלא יברח הוא עצר בשנית ,אחזתי בדלת צופה בלי-אל רצה אלי היא תפסה בידי ודילגה בקלילות לתוך האוטובוס מתנשפת וצוחקת .
" תודה שחיכית " היא אמרה לנהג ונתנה לו חיוך זוהר , והוא לא יכול שלא להחזיר לה את אותו החיוך , טוב אחד קצת שונה מלא שיניים עקומות אבל ראו שהיא עשתה לו את היום .
" אוי כמה שאת בנאדם נפלא " אמרתי ונשקתי על לחייה מתמקם במקומי .
" למה " שאלה בפליאה .
" כי חיוך אחד ממך יכול להאיר את היום החשוך ביותר של כול אחד " עניתי מתכוון לכול מילה .
" אל תגזים " היא שללה את זה בהניף יד .
" אני לא מגזים אמרתי ותפסתי את היד שלה , היא הסתכלה לי בעיניים וכשראתה שאני רציני היא חייכה את החיוך שיש רק לה ושמה את ראשה על כתפי מחבקת את הזרוע שלי, שילבתי את ידינו אחת בשנייה מתפלל שהרגע הזה לא יגמר לעולם .
תגובות (1)
את לא מבינה איזו מאושרת עשית אותי, אני כל כך שמחה שהמשכת את זה כסיפור בהמשכים!
את כותבת כל כך יפה, אחת המוכשרות כאן באתר.
מקווה לראות פרק בהקדם האפשרי:)