אחד עשר חוקי ידידות- פרק 9

גבריאל תיכנן תוכנית מיוחדת על מנת שאביטל תחזור להיות הידידה שלו, הוא רצה לעשות לה גלריה רק בשביל התמונות שלהם ביחד ואולי גם להשיק בשבילה מועדון על שמה.
הוא נעזר בחברו הטוב נדב. הם שברו את הראשים שלהם כדי לבחור את התמונות הטובות ביותר שמצאו חן בעיני גבריאל , על נדב הוטלה משימה אחרת : להביא את אביטל אל המקום ולהפגיש בינה לבין גבריאל.
גבריאל היה בטוח בעצמו כי אביטל תאהב את ההפתעה ותפול לזרועותיו בחזרה.
" שמע, אולי זה לא רעיון טוב שתעשה לה גלריה על שמה כי אז היא תחשוב שאתה עוד מרגיש אליה משהו.. אתה רק רוצה אותה בתור הידידה שלך או אתה רואה את אביטל כיותר מידידה. " החווה נדב את דעתו.
" אני רואה אותה כיותר מידידה , אבל בינתיים כדי שלא תגלה לה כלום כי אני מפחד לאבד אותה בתור ידידה." הוסיף גבריאל בקול רך.
" לא איבדת אותה בתור ידידה? בתור החבר שלך , אני אומר לך שכדי לך לשקול שוב אם לעשות זאת. או שאתה בטוח שהיא תאהב?" אמר נדב והביט בו במבט שואל.
" אני בטוח בעצמי , נדב. ואין לך אפשרות להסיט אותי לאחור. כי כבר החלטתי ואני בטוח שאביטל תמות על ההפתעה." הוסיף גבריאל בביטחון , והמשיך במלאכתו.
" אני מקווה שלא תתחרט." אמר נדב בהרהור והחליט שאם גבריאל החליט שהוא רוצה ללכת עם ההפתעה עד הסוף, אז אין דרך חזרה משם.
" אל תדאג . אני מאוד זהיר. הלב שלי לא יישבר." קבע גבריאל והוא לא ידע שאביטל בילתה ברגעים האלה עם ירמיהו. הוא בכלל לא חשב על האפשרות שאביטל לא תגיע ותראה במו עיניה עד לאן הוא מוכן להגיע עד אלייה כדי שהיא תבין כמה הידידות זהו הערך העליון והחשוב ביותר.
כשהם סיימו למלא את כל החדר בתמונות של גבריאל ושל אביטל ביחד מכל מיני תקופות בחייהם.
הם צבעו את החדר בתכלת ואת החצי השני צבעו בוורוד .
לאחר שסיימו לצבוע , הם ישבו לאכול פיצה לאחר שעות רבות של עבודה.
גבריאל רצה להתקשר לומר לה שתבוא. נדב עצר אותו ואמר לו " אני אדאג שהיא תבוא לפה!" אמר והלך להביא את אביטל.
כי המשימה הזאת הוטלה עליו והוא צריך לעשות את שהוטל עליו עד הסוף.
כשהוא הגיע לביתה של אביטל וצלצל בפעמון הדלת.
אביטל ניגשה לפתוח ותהתה מי זה יכול להיות.
כשהיא הבחינה בנדב , היא התבוננה בו במבט מופתע.
" נדב , וואו . לא ציפיתי שאתה תבוא. מה העניינים?" שאלה אביטל בחיוך זורח.
" לא ציפית , אה? אני וגבריאל הכנו בשבילך הפתעה. רוצה לבוא איתי לראות?" אמר נדב בחיוך.
אביטל הביטה בו בסקרנות.
" כן , אני בהחלט סקרנית. וואו , מה ההפתעה?" שאלה אביטל בקול מופתע ונדב משך אותה בידו לכיוון היציאה מהבית שלה .
כשהם הגיעו למקום , אביטל הביטה סביבה מוכת תדהמה. גבריאל הכין את כל התמונות האלה ביחד ועיצב את המקום רק בשבילה.
" אני לא מאמינה! וואו!" קראה אביטל בהתרגשות . גבריאל עקב אחר מבטיה בהתלהבות והביט בה בעיניו הכחולות שנצצו.
" אביטל , חשבתי רק עלייך כשהכנתי את ההפתעה ביחד עם נדב. רציתי לשאול אם את עדיין מעוניינת שנישאר ידידים!" הוסיף ונעץ בה מבט מקווה .
" כן , בהחלט. אני רוצה בזה מאוד. הידידות איתך חשובה לי מכל דבר אחר בעולם ואנחנו צריכים לשמור אותה מכל משמר!" ענתה אביטל בחיוך רחב ופניה הקרינו אהבה לגבריאל אך היא לא הייתה מוכנה לזה כעת.
היא לא רצתה להרוס את הרגעים היפים האלה ולהרגיש אשמה אחר כך.
" אני מאוד שמח. כי גם לי זה חשוב. כמו שאת חשובה לי!" הוסיף גבריאל בחיוך ממיס.
אביטל נמסה למראה חיוכו המושלם ושתקה.
גבריאל גם שתק ושקע במחשבותיו.
" מה עם ירמיהו? אתם עדיין ביחד?" הוסיף גבריאל בסקרנות.
" כן , אנחנו עדיין יוצאים. זה לא מפריע לך שאני מדברת עם נער אחר?" שאלה אביטל בפליאה.
" ממש לא. את ידידה שלי . את יכולה לצאת עם כל בן שאת רוצה. ואני לא אהיה האחד שיחצוץ ביניכם." אמר גבריאל גלוי לב.
" אז אני יכולה להיות בטוחה שאתה לא קנאי ורכושני כלפיי?" שאלה אביטל ליתר ביטחון.
" כן , את יכולה להיות בטוחה שלא, אם כן גבריאל חושב אחרת , לא?" ענה נדב במקומו וגבריאל החזיר אליו את מבטו.
" נדב. אני יכול לדבר בשם עצמי מאוד טוב . אביטל יודעת שאני לא קנאי ושאני לא הולך לבדוק אותה כל פעם עם מי היא נמצאת." הוסיף גבריאל בביטחון.
אביטל הנהנה וחייכה. היא הסכימה. גבריאל מעולם לא הראה לה שהוא רצה אותה יותר מידידה.
" אם הוא בטוח . אז אני מאמינה לו." אמרה אביטל בחיוך מסמיק.
" נדב, לא אמרתי גם לך תודה על הכול. אז זה גלריה רק בשבילי?" שאלה ונתנה בו במבט שואל.
" כן , זה גלריה רק בשבילך. לגבריאל יש מזל שאת ידידה שלו. אני חושב שאת צריכה להודות כל יום על ידידות כזאת. לא כולם זוכים בידיד כמו גבריאל." הוסיף נדב בשמחה.
" באמת שזכיתי בך , גבריאל. אתה אכן משהו מיוחד ואין כמוך." הוסיפה אביטל בחיוב.
" וגם את משהו מיוחד. אביטל." אמר לה גבריאל וקם כדי לחבק אותה.
גבריאל חיבק אותה לאחר הזמן הרב שבו הם התרחקו אחד מהשנייה.
" אני אוהב אותך!" נפלט מפיו בטעות. הוא לא התכוון להגיד לה את זה עכשיו!
" מה אמרת?" שאלה אביטל בפליאה כי היא לא האמינה למה שהוא אמר.
" אוהב אותך כידידה שלי!" שיקר גבריאל