אחד עשר חוקי ידידות – פרק 3

" נו?" חיכה גבריאל לתשובה מפיה.
אביטל לא יכלה באותו הרגע למצוא את המילים הנכונות.
" מה , נו?" הרימה את עיניה אל גבריאל במבוכה.
" תגידי את מה שרצית להגיד!" האיץ בה גבריאל לענות.
" אהה , שכחתי את מה שרציתי להגיד לך." אמרה אביטל מלאת מחשבות.
" את לא רצינית! אל תגידי לי ששכחת! את סתם מתרצת תירוצים! למה אנחנו יושבים ואוכלים ביחד גלידה?" שאל אותה בטון סקרנית.
אביטל הסמיקה עקב שאלתו והביטה בו כמה רגעים.
מה היא תגיד לו? איך היא תאזור אומץ שבכלל היא לא ידעה מניין לשאוב אותו?
היא פשוט קמה ורצה מהגלדרייה חזרה לכיוון ביתה. היא לא הבחינה שגבריאל בא בעקבותיה ומעולם בחייה האישיים , היא לא ידעה איך לספר את כל מה שהיא הרגישה כלפיו ועדיין היא מרגישה אליו רגשות חזקים.
לכן היא העדיפה לשמור על החברות היפה שנוצרה ביניהם מאשר האפשרות לאבד אותה.
כי כשהיא תאבד את החברות , היא גם תשכח שעל אף שהיא ידידה שלו, אין לה שום זכות לקבוע בשבילו .
הוא השיג אותה ותפס בזרועה.
" מה העניין?" שאל אותה ברוך והביט בה בעיניים נוצצות.
" כלום , זאת אני שהתבלבלתי ברגשות שלי אלייך, זאת אני שפירשתי את המצב לא נכון. ועכשיו אני אוכלת את הדייסה שבישלתי." הוסיפה אביטל בחיוך עצוב.
גבריאל לא הבין על מה היא דיברה. " איזו דייסה? את היית בסדר גמור , את לא ניסית להראות שאת רוצה שנהיה יותר מידידים! אין לך מה להרגיש אשמה. את רוצה שאני אלווה אותך כדי שאת לא תרגישי לבד?" שאל אותה בנימה נימוסית.
אביטל הנידה בראשה לשלילה. היא הלכה משם בעוד גבריאל צפה בה בעיניו הכחולות.
גבריאל נאנח וחש צביטה חזקה בליבו. הוא לא ידע מה עבר על אביטל.
איך הוא ידע מה עבר עליה מבלי לדעת מה היא הרגישה.
" אני ארדוף אחרייך עד שיום אחד אני אגלה מה את מרגישה אליי!" מלמל לעצמו בתקווה.
ובעודו הלך לכיוון השביל המועד לביתו. הוא פגש בחבורה של בנות יפות שנשבו בקסמיו והן ביקשו ממנו להיות קרובות אליו.
אך עד שגבריאל לא ישלים עם אביטל והם יחזרו לדבר.
אז הוא לא ירגיש שלם עם עצמו.
" היום זה לא היום הכי טוב שלי. אז אני מבקש מכן בכל לשון של בקשה שלא לרדוף אחריי." הוסיף בנימוס.
הבנות הלכו בעקבותיו. אביטל שהבחינה בהן בזווית עיניה לא יכלה שלא להרגיש קנאה לגבריאל.
היא ניגשה אליהן בחדות.
" מה אתן חושבות שאתן עושות?" שאלה אביטל אחוזת קנאה.
הן לא ענו לה והמשיכו בשלהן . הן התקרבו לגבריאל שלא היה לו חשק לראות את אף אחד חוץ מאדם אחד ויחיד , הלא היא אביטל.

אביטל לא הבחינה שהוא הביט עליה. היא גם לא רצתה להחזיר מבט לעברו. מה יהיה אם היא תתאכזב?
מה יהיה אם הם יהיו ביחד והלב שלה יישבר?
היא לא הייתה מוכנה לזה בשום צורה.
גם אם היא תגיד לו את מה שהיא הרגישה, היא עלולה לאבד אותו לא רק כידיד , אלא גם כחבר.
אביטל לא רצתה בזה. לא עם הבנות האלה שמקיפות אותו. כל עוד היא לא אמרה לו , היא הייתה בספק אם גבריאל בכלל יסכים.
הם יהיו רק ידידים ואף פעם הם לא הרגישו אהבה זו לזה.
כשהיא באה לביתה . הדבר הראשון שהיא עשתה היה לחלוץ נעליים ולהחליף פיג'מה.
עם כל מה שהיא הרגישה בפנים , היא לא נרדמה כל כך מהר בלילה רק בשתיים וחצי היא נרדמה קצת. איך היא יכולה להיות רגועה כשגבריאל היה מוחזר וכל פעם שהיא ניסתה להתקרב , היו שם גדוד של בנות שמנעו ממנה להתקרב אליו.