אחד עשר חוקי ידידות –פרק 23

ירמיהו הלך בעקבות אביטל. אביטל עמדה בצד והמשיכה להביט בגבריאל ובליאור . היא נשמה עמוק וניסתה להסדיר את מחשבותיה שבתוך ראשה.
ירמיהו הביט בה במבט נדהם , אביטל הבחינה בו ונלחצה פתאום שהוא ניחש על מה שהיא חשבה באותו הרגע.
נדב הופיע והקפיץ את שניהם מבהלה.
" הבהלת אותנו למוות! נדב." אמרה לו אביטל והביטה בו בחיוך נבוך.
" מה איתך , בן אדם, ואת, אביטל? האם שכחת שאפשר לפעמים צריך קצת הומור בחיים?" הוסיף נדב בקלילות וצחק לתוך האוויר צחוק עליז.
" וואו , איך נבהלתי!" קרא ירמיהו ברצינות והביט בנדב בהרהור.
" איך הקפצתי אתכם , מה?" צחק נדב וטפח על שכמו של ירמיהו בעידוד.
" תהיי רגועה , אביטל. לא קרה כלום. אף אחד עדיין לא מת." הוסיף בנימה מחויכת וירמיהו מרפק בזרועה של אביטל שתלך לדבר עם גבריאל על מה שהיא מרגישה אליו.
" ניסיתי הכול , ירמיהו! כל מה שהיה לי לומר לו , אמרתי כבר וזה מספיק די והותר." אמרה אביטל בטון יבש.
" זה עדיין לא מאוחר בשבילך , אני בטוח שאת יכולה לדבר איתו. בואי , אני אלווה אותך כדי שאת לא תפחדי כי את מרגישה לבד , נכון?" אמר ירמיהו בחיוך רחב שהיה מרוח על פניו.
" למה אתה מחייך ככה?" שאלה אביטל בחיוך ביישני והתבוננה בו מובכת.
" כי אני יודע מהעיניים שלך שאת עדיין ממשיכה לאהוב את גבריאל, או שאת תגידי שאני משקר גם עכשיו? אני יודע שמן הסתם אלה סתם תירוצים כי את מפחדת לשווא, לא?" אמר ירמיהו בטון יבש ודחף את אביטל להמשיך להתקרב אל גבריאל.
" לא , אתה לא משקר. אתה בהחלט צודק . לא הפסקתי לאהוב את גבריאל גם עכשיו." הוסיפה אביטל בהססנות.
" נו , את ניגשת לגבריאל עכשיו?" קרא ירמיהו ונעץ בה עיניים שואלות.
אביטל הנהנה לאות חיוב וניגשה אל גבריאל שבינתיים השגיח על נתחי העוף והבשרים.
" שלום," היא אמרה והביטה בו בפנים מחויכות.
" שלום, רוצה חזה עוף?" שאל גבריאל בחיוך שובב ואביטל הביטה בו בחיוך ביישני.
" אני חושבת שאני אשמח." קראה אביטל בחיוך מסמיק ולקחה לעצמה חזה עוף . " וואו , איך זה טעים!" הוסיפה אביטל בחיוך נבוך.
" כן , טעים לך?" אמר גבריאל וחייך אליה.
" בהחלט." קראה אביטל בהסכמה וצחקה בביישנות.
לפתע , גם נדב שהתעייף מההליכה ישב לצידו ולקח לעצמו נתח חזה עוף.
" באמת טעים!" קרא נדב וצחק לעצמו. אביטל הביטה בו בשעשוע וצחקה בקול רם.
" אני שמח שזה טעים לך, אחי!" אמר גבריאל וצחק.
" זה מאוד טעים , מה סוד הקסם שלך?" שאל נדב בסקרנות.
" אין שום סוד ואין קסם. זאת פשוט האהבה שלי לבישול." ענה גבריאל וחייך לאביטל.
" שלום , חברים!" הוסיף ירמיהו והצטרף לנדב ולגבריאל שכבר אכלו כמה נתחי חזה עוף .
" וואו , מתי כבר הספקתם לאכול את כולם? .אולי תישארו חזה עוף גם בשבילי!" הוסיף ירמיהו והביט על אביטל במבט סקרן. גבריאל מסר לירמיהו נתח חזה עוף נוסף שזה עתה הוציא מעל האש.
" וואו , באמת זה טעים! איזה כיף חיים אנחנו עושים פה, מה?" אמר ירמיהו , גבריאל הביט בו במבט מלא תודה וחייך אליו.
" כן , כאילו שנרקוד סלסלה עוד מעט." התלוצץ נדב עם עצמו.
מן החבורה פרצו רעמי צחוק אדירים.
" וואו , אתה ממש מצחיק." אמרה אביטל בחיוך נבוך וצחקה. " אוף , מה נעשה איתך?" הוסיפה בשעשוע והביטה על גבריאל שגם התפקע מצחוק.
" נו , דיברת איתו?" שאל ירמיהו את אביטל בקול סקרן.
" עם מי?" שאלה אביטל בביישנות.
" מה זאת אומרת עם מי? עם המלך אדוארד, אלא על מי את חושבת שאני מדבר, על גבריאל כמובן." הוסיף ירמיהו בעצבנות.
" אהה." אמרה אביטל ושתקה.