אחד עשר חוקי ידידות – פרק 2

" לא," ענתה אביטל בלי לחשוב.
" מה, לא?" שאל רפאל בבלבול. אביטל הביטה עליו במבט תמה.
אביטל לא ענתה ושתקה. גבריאל התקדם לביתו בלעדיה והיא ישבה פה עם בן אדם שלא הבין אותה .
" יש לך רגשות לגבריאל , תעני לי כן או לא!" דרש ממנה להוציא את מה שהיא הרגישה אליו בכוח. אביטל לא רצתה לשתף פעולה איתו.
" אין לי רגשות אליו, אמרתי שאני לא מעוניינת לדבר איתך עליו , על גבריאל. " אמרה אביטל בהתפרצות זעם.
היא קמה והלכה משם בזעם כי לא היה לה סבלנות להמשיך להקשיב לרפאל.
" לאן את חושבת שאת הולכת?" שאל רפאל בכעס וקם כי הוא רצה ללוות אותה לביתה.
" לא, אתה תישאר פה. אלך לבד הביתה. אני מכירה את הדרך בעל פה!" הוסיפה אביטל בביטחון ורפאל נשאר לשבת בגינה לבדו.
כשהיא הגיעה לביתה. היא עלתה ישר לחדרה והיא נשכבה על המיטה. ידה נשלחה אל טלפון הנייד שלה וכמו באוטומט היא מיד רצתה להתקשר לגבריאל.
לבסוף אביטל התחרטה . גבריאל התקשר אליה בשביל לדעת האם היא בסדר.
" היי, " ענתה בחדות .
" היי .. רציתי רק לדעת אם את בסדר. את בבית? יופי, אני שמח." אמר גבריאל באנחת רווחה לשמוע שאביטל בבית ושהכול יהיה בסדר.
" אני בסדר. אין לך מה לדאוג. אני שוכבת במיטה ויש מזגן. " אמרה אביטל בחיוב.
" מה זאת הייתה סצנת הקנאה שעשית לי בגינה כשראית אותי עם עוד כמה בנות יפות!" שאל גבריאל בקול סקרן.
" אהה , שום דבר. פשוט לא מצא חן בעיניי שהן תפסו כזאת בעלות עלייך. זה הכול. אל תחשוב שאני מקנאה או משהו." אמרה אביטל בעצבנות.
" בטוח שאת לא מקנאה? טוב , אביטל . את בטוחה שתהיי בסדר?" שאל בעדינות וצחק.
" אין לי בעיה שיהיו לך ידידות , אבל זה קצת מתחיל להעיב על החברות שלנו. לא הייתי רוצה לאבד אותך . אתה ידיד שלי. אתה מאוד חשוב בחיי ולכן אני אומרת זאת ממקום קצת קנאי. תכייף עם הבנות היפות . אל תדאג לי , אני אסתדר איכשהו." הוסיפה אביטל בנימה חיובית.
" טוב , אם את אומרת את זה ככה , אז סימן שאת לא מקנאה." אמר גבריאל והשחה התנתקה.
אביטל קראה ספר והפסיקה באמצע כי היא נרדמה.
מוקדם בבוקר היא קבעה עם גבריאל לאכול גלידה כי היא לא חשבה על מקום יותר טוב מזה.
" וואו , אפשר לדעת למה התלבשת באופן חגיגי?" שאלה אביטל את גבריאל, נרגשת מהעובדה שהיא יצאה רק עם גבריאל בלי עוד בנות יפות ברקע.
בלי לחשוב שהוא היה יכול להיות איתן לבד.
סוף סוף היא תהיה איתו , לבד.
" מה , אל תגידי שלא אהבת את זה!" מחה גבריאל בתסכול.
" כן , אני אוהבת את מה שאתה לובש. זה יפה!" החמיאה לו כי היא לא ידעה מה לומר.
" תודה .. תודה רבה. אז גררת אותי עד לעיר רק כדי שנאכל גלידה ביחד? אני יכול לשאול אותך מה את זוממת?" שאל גבריאל בחשדנות.
אביטל לא אמרה דבר ורק צחקה. פניו היו אדומות וסמוקות.
" אתה יכול להיות רגוע. אני לא זוממת כלום. רק נאכל גלידה ביחד וזהו." אמרה אביטל בחיוך מבטיח.
" בסדר , נגיד ואני מאמין לך. אני רוצה להיות בטוח שאין לך תוכנית לגבי שאני אהיה החבר שלך. כי זה לא יקרה. אנחנו רק ידידים לא יותר מזה." הטיח בפניה.
" בסדר , אני מבינה. אבל אני רוצה רגע איתך לבד. בלי כל הרקע של הבנות היפות ." קראה אביטל באכזבה.
" אני שמח שאנחנו מבינים אחד את השנייה. עכשיו , בואי נלך לאכול גלידה!" קרא גבריאל בחיוך מנצח.
הוא הניח את ידו בידה ובכלל לא שם לב שבכל הדרך שאותה הם צעדו לכיוון גלידריה. הוא ניסה לשמור אותה לצידו.
" הנה הגענו!" קראה אביטל בעידוד. הם נכנסו לתוך הגלדרייה והזמינו לשניהם גלידה בטעם מסטיק.
" איזה מקום מדליק!" קרא גבריאל בהתלהבות. אביטל חייכה אליו חיוך עגמומי.
הוא הבחין בפניה העצובות , הוא ניגש אליה וליטף את שערה ברכות.
" היי.. אל תהיי עצובה." אמר לה והתקרב אליה עוד יותר.
" תכף גם תחשוב שאני בוכה!" קראה אביטל בהתמרמרות.
" אביטלי, מה קרה? עד לפני שנייה הרגשת בשמיים שאני יוצא איתך." הוסיף להביט בה בעיניו הכחולות.
אביטל השפילה את מבטה. שלא יפלט לה .
" אני.. אני.." מימלה אביטל בבלבול. אבל היא ידעה שאסור לה להרוס את החברות ביניהם.
" את מה?" שאל גבריאל בנימה סקרנית.
" סתם.. כלום." אמרה לבסוף.
" נו דברי , לפני שאאבד את הסבלנות!" קרא בתסכול.
אביטל לא ידעה מאיפה להתחיל.