אחד עשר חוקי ידידות-פרק 1
אביטל וגבריאל , נדב , וירמיהו החליטו לצאת לחופשה בלונדון.
אביטל אירגנה את זה כהפתעה ליום הולדתו של גבריאל.
הם חגגו שנה מאז שהם נהפכו להיות זוג.
" לונדון! יהיה מאוד נחמד להיות כולנו שם. אני מחכה לזה יותר מחודש. ואת , אביטל , את לא תשכחי את זה. את תיהני ואת בכלל לא תרצי לחזור לישראל.
סתם , ארץ כמו שלנו לא שוכחים כל כך בקלות.
גם נדב וירמיהו יצטרפו אלינו. אני יודע שיהיה לנו טיול מהנה וכייפי ביחד איתם!" אמר גבריאל בחיוך מלא תקווה.
" גם אני מקווה שנהנה. יהיה לנו כיף עם נדב, נכון? אי אפשר לצאת לשום טיול בלעדיו.
אני יכולה לצחוק ויכאב לי הבטן כמה שעות טובות." אמרה אביטל בחיוך וקרצה לעבר גבריאל.
" טוב , אני מכין את התיקים . את לא צריכה לעשות שום דבר נוסף.
את יכולה להדליק את הטלוויזיה בינתיים שלא יהיה לך משעמם.
בסדר?" אמר גבריאל וחייך אל אביטל.
" לא , אני רוצה לעזור לך." התנדבה אביטל.
" לא , את לא צריכה לעזור לי , אני מסתדר בעצמי. עזבי, את לא יודעת לארגן מזוודות." קרא גבריאל בחיוך שובב.
" כן , אהה? אני קמה בכל זאת. אני רוצה בעצמי לארגן את המזוודות. בוא , אני עוזרת לך בזה הרגע." קראה אביטל בחיוך עקשן.
" בסדר, מה שאת בוחרת." אמר וחייך אליה חיוך קצר.
אביטל וגבריאל אירגנו את שתי המזוודות . תוך כמה דקות , הם הורידו אותן והניחו את שתי המזוודות ליד הדלת של הכניסה.
אביטל וגבריאל המתינו בחוץ למונית שהזמינו. לקח קצת זמן עד שהיא הגיעה לאסוף אותם מפתח ביתם.
נדב וירמיהו עלו על המונית והיו בדרכם לנקודת האיסוף שבו חיכו אביטל וגבריאל.
" איזה כיף הולך להיות לנו ביחד , תחשוב. זאת חופשה בלונדון. אם לומר את האמת , עוד לא יצא לי להכיר אותה אף פעם.
עכשיו זאת הפעם הראשונה שאני הולך להיות בלונדון איתכם." אמר נדב בחיוך שובב.
" כן , אהה. מה איתך ועם נויה?" שאל ירמיהו בסקרנות.
" מה איתנו? אנחנו בינתיים החלטנו להיות רק ידידים. אני מחבב אותה כידידה , לא כחברה שלי או משהו כזה. למה אתה מצאת כבר מישהי?" שאל נדב בקול משועשע.
" לא , עדיין לא. אתה ונויה מתקדמים? מה אתם?" שאל ירמיהו והביט בו בעניין.
" אנחנו בינתיים רק ידידים. כרגע לא מתקדמים לשום מקום. טוב, היא אמרה שהיא גם תהיה בלונדון." אמר נדב בחיוך שובב.
אביטל וגבריאל הבחינו במונית שהתקרבה לעברם. נדב וירמיהו הביטו בהם מן החלון הפתוח שבמכונית.
" זה טוב. אולי אתם תכירו זו את זה יותר לעומק ותתחברו ביניכם. תגיד , נדב . מה זה הריח הזה ששמת?" שאל ירמיהו במבוכה , נדב הביט בו וצחק לעצמו.
" זה בושם של תותים יבשים, הבאתי את הצמחיה איתי מהבית , אז מה שאתה מריח זה לא מהכיוון שלי.
תגיד בינינו , ירמיהו, זה אני או שאתה … מריח ריח של עשן.." אמר נדב בטון משועשע וירמיהו לא היה בטוח אם הוא צחק עליו או צחק ביחד איתו.
" אני לא מבין מה שאמרת.. באמת יש פה ריח של עשן?" שאל ירמיהו בבלבול. ספק מאמין לו ספק צוחק איתו.
" לא, ממש לא. זאת הייתה בדיחה." קרא נדב בשעשוע.
" שלום , מה נשמע , חברים?" שאל גבריאל בחיוך וקרץ אל אביטל.
" בסדר , אביטל , טוב שבאת. אנחנו נעשה חיים משוגעים , לא ככה?" אמר נדב בחיוך שובב.
" טוב גם לראות אותך , נדב. מאז לא התראנו . התגעגעתי לחוש הומור שלך.
אתה יודע מה יש לנו לראות בלונדון? המון דברים מעניינים!" קראה אביטל בחיוך של ניצחון.
" איזה יפה לראות אתכם ביחד סוף סוף. אחרי מה שניסיתי לעשות כדי שאתם תהיו זוג. לא נורא, העיקר שעכשיו אתם ביחד. אתם הזוג הכי יפה שראיתי בימי חיי." אמר נדב בחיוך מרוגש.
" כן? אני ממש ממש אוהב אותה ואני לא רוצה שניפרד. אביטל ואני חוגגים היום שנה מאז שנהפכנו להיות זוג.
נדב, במשך השנה ידעתי שאביטל היא כל כך מקסימה ומתוקה עד כדי כך.
יום אחד שתהיה לך מישהי, אתה תבין שהכול שונה אצלך.
אתה עדיין בחיפושים או שהפסקת?" שאל גבריאל בסקרנות.
" לא , כרגע אני לא בזוגיות עם אף אחת. אני כרגע על סטטוס ידיד של נויה עומר, מישהי שיצאתי איתה לדייט אחד.
היא ממש חמודה, שובבה אחת. ממש מזכירה אותי באופי.
לא יכולתי להפסיק לשוחח איתה, היא באמת אישיות מעניינת." אמר נדב בחיוך מאוהב.
הוא לא רצה להודות שהוא הסמיק.
תגובות (0)