"אז מה הקסם? גלי לי את הסוד" פרק 2

היי אז בגלל שאתמול העלתי פרק ממש קצר אז היום כתבתי פרק ארוך ומקווה שתאהבו <3
פרק 2
שיצאנו באנו לחבק אותה יווארדי לא רוצה לנתק את החיבוק הזה כל הדרך לנתנאל חשבתי עליה..
"יש לה מישו?" שאלתי אותו
"למי? למאיה?"
"כע"
"אין לה.. למה אתה שואל?"
"סתם לדעת.." וואי איך שמחתי רציני
"הבעיה שחבר לא יהיה לה בקרוב, ולא גם נשיקה ראשונה לא הייתה לה" הוא אמר פתאום
"מה למה????????????"
"אני לא מוכן שהיא תיפגע היא נפגעה הרבה פעמים" כאב לי עכשיו רציני היא האחרונה שמגע לה להיפגע
"למה זה משנה לך"
"היא הכל בשבילי יותר מאחות יותר הכולם היא עזרה לי במצבים הכי קשים שיש… אני חייב לה את החיים ויש עוד פרט קטן אבל עזוב.."
"נו ספר"
"עזוב עזוב"
"טוב…." עכשיו אני חייב לדעת מזה הדבר הזה. אבל הכי הרבה באלי לחבק אותה שוב לראות אותה שוב..
=בוקר=
התארגנתי ויצאתי לבצפר אבל בתכלס לא ישנתי בשיט רק חשבתי עליה.. חיכיתי לראות אותה היום…
הגעתי לבצפר וראיתי אותה יושבת לה משחק בפלא התיישבתי לידה
"היי" היא אמרה
"היי חח מה קורה?"
"בסדר אתה?"
"בסדר באלך היום אולי להיפגש?" פליז שהיא תסכיםם בבקשה אלוהים
"סבבה אני אדבר עם נתי וניפגש שלושתינו" מה לאלאלאלאלאללאלאלאלאלאללאלאלאלאלאללאלאלא
"אני אדבר איתו ואחרי הצלצול הביתה אני אחכה לך ונלך אלי סבבה?"
"חח טוב" היה צלצול אז היא נתנה לי נשיקה בלחי והלכה.. כל היום רק חשבתי עליה על הנשיקה זאת בלחי יווארדי איך נשיקה אחת ועוד בלחי ככה גורמת לי להרגיש..
שהיה צלצול ישר רצתי לכיתה שלה והיא יצאה ושאלה
"איפה נתי?"
"הוא לא יכל לבוא.." שיקרתי אפילו לא שאלתי אותו
"אה.. טוב אז הולכים?"
"ייאלה בואי"
כל הדרך דיבנרו וצחקנו רצח אין אין אני חייב לספר לה על זה שאני מכיר אותה אבל לא מכיר אותה.. הגענו אלי ואכלנו קצת היה ממש מצחיק ואז פתאום היא אמרה:
"תקשיב נכון אנחנו לא ממש מכירים והכל אבל.. כבר חודש אני רואה אותך.. אבל לא בדיוק אותך… כאילו לא יודעת איך להסביר.." מה?? גם היא הייתה ככה?????????
"תאמת שאני יודע על המ את מדברת כי גם אצלי זה ככה" אמרתי והורדתי אתה ראש..
היא חיבקה אותי לא אמרנו כלום רק התחבקנו וואי אין מתתי לנשק אותה משו פחד אבל אם אני אנשק אותה זאת תיהיה הנשיקה הראשונה שלה וכאילו… רגע מה??? ממתי אני שואל מישו מה לעשות?? אבל היא גם כלכך עדינה ואם אני אנשק אותה..
לא ידוע למה אבל פשוט התנתקתי מהחיבוק היא נתנה לי מבט שואל טיפה ופשוט נישקתי אותה.. לא נשיקה גדול או משו נשיקה עדינה על השפתיים אבל מה שהרגשתי מהנשיקה הזאת זה כבר משו אחר.. התנתקנו והיא ישר קמה ואמרה:
"תראה אנחנו מכירים בקושי ואתה החבר הכי טוב של הידיד הכי טוב שלי.. אחנו מכירים יומיים וכם זה כאילו אנחנו מכירים כל החיים לפחות מבחינתי אבל.. אני לא חושבת שזה בסדר…"
"אני בדיוק כמוך אבל אני לא מסוגל באמת זה קשה לי אני כן מרגיש אלייך משו וכן אני מרגיש שזה נכון שנהיה יחד.."
"א א אני לא יודעת"