אז הבוקר קמתי.
אז הבוקר קמתי, ובכמו כל בוקר, קפצת לי שוב לראש. בזמן צחצוח השניים, בזמן נעילת הנעליים, ועד טריקת הדלת.
בדרך לבית ספר, תוך כדי שמיעת שירים שאת הכרת לי, תוך כדי עוד סיגריה, את ממשיכה לטייל לי בראש. לפעמים אני מרגיש שאת שולט לי במחשבות, ברגשות, כאילו שאת עושה את זה בכוונה, ואז אני נזכר שאת בכלל לא פה.
אני נכנס, יושב עם כמה חברים, מנשק נשיקת בוקר טוב כמה ידידות, ובכמו כל בוקר, הלב על 200 כי אני מפחד שוב לראות אותך. מה שמצחיק הוא שהפחד הזה כל כך ממכר, הוא משבש לי הכל, פתאום אני מתרגש.
ואז, מגיע השלב הזה. החלק הכי טוב ביום שלי. הרגע בו אני לא מסוגל לנשום, הרגע בו אני רואה אותך. פתאום הכל צף בי, את לעולם לא תהי מסוגלת להבין. הזכרונות עולים, הרגשות, כל הטוב והרע, כל הכעס והשמחה, העצב וההתרגשות, האושר והבדידות. באותו הרגע, אני מרגיש חסר גבולות, אני לא מבדיל בין העבר להווה לעתיד, אני רק מנסה להחזיק את עצמי, כדי לא להתפרק. אבל בתכלס? אני סתם משפיל למבט כמו ילדה קטנה, מנסה להתחמק.
לפעמים את מסתכלת עליי, לפעמים לא. כשאת כן, ועיניינו נפגשות, אני מרגיש אותך. אני מרגיש שאת מרגישה אותי גם. שאנחנו קוראים אחד את השנייה, שאת ואני זה אחד, שפתאום הכל כל כך בסדר. וכל זה, הוא רק רגע אחד.
היום ממשיך, וגם אני. אני נמצא עם אנשים, מקשיב לידידות שבורות לב, מסתבלט עם חברים, שוב מעשן, ישן בשיעורים, שוב מעשן. תמיד מגיע החלק בו אני יושב על הספסל בו תמיד ישבנו. מתלבט אם לבעוט בו כמו חיה או לשכב עליו בשלווה. לא יודע.
אני חוזר הביתה. אוכל, רואה טלוויזיה, משחק במחשב, מתאמן, ישן, ונזכר. באיך שאכלנו יחד, והתלכלכת כמו איזו ילדה קטנה, באיך שהתנחלנו כמו שתי פדלאות מול הטלוויזיה במקום ללמוד, אבל תכלס, מה שווה יותר מלהתרכבל איתך בין הכריות בספה. באיך ששיחקת לי במחשב וכמו פסיכית לא הפסקת להתלהב מהמשימות. באיך שהתאמנו יחד והיית נדלקת מכמה מתח אני יכול לעשות.
עבר זמן, הרבה זמן, וחלק ממני רוצה אותך כל כך, ותמיד ירצה.
אני יודע שהמשכת הלאה, שאת איתו עכשיו ואת לא מרגישה כלום יותר, אבל אני.. אני משתגע.
לפעמים קשה לי להרגיש, נדמה לי שהכל בתוך הראש שלי, ששום דבר לא אמיתי.
ואז אני מסתכל בשיחות, בתמונות שלנו, מריח את הריח של השיער שלך על הכרית שלי, בוהה במתנות שלך. אני נזכר בכל הפעמים שיצאנו, בכל הפעמים שהרגשתי שאין יותר חזק ממני בזכותך. בכל הפעמים שהעלת לי את הביטחון העצמי, הפכת אותי לאדם שאני היום. בכל הפעמים שנישקתי אותך, הרמתי אותך, דיגדגתי אותך, חיבקתי ומחצתי אותך למוות. באיך שהייתי מרגיע אותך כשבכית, וכשהיית עצובה מיד הייתי מגיע. אני מתגעגע לזה, אני מתגעגע לאיך שהיית מקנאה, לאיך שדאגת לי, איך שהיה לך אכפת כשלאף אחד לא היה. לאיך שהבנת אותי, לדרך שבה היית מסתכלת לי בעיינים, לצחוק שלך, לנשמה הטובה שלך, לגוף היפה שלך, לעיינים שלך ולשפתיים שלך, לאיך שהיית מתעטשת, לאיך שהיית מתחילה לצחוק ולא הפסקת. מתגעגע לקפיצות שלך, לשיחות באמצע הלילה, ללחישות באוזן, לפגישות שלנו, לנסיעות אלייך, למגע שלך, לקסם שלך, אלייך. בחיי, כמה שאני מתגעגע אלייך.
היינו כל כך הרבה דברים, ועכשיו אני מרגיש ריק. אני רוצה שתחזרי, כי קשה לי ורע לי, כי אני צריך אותך ואין לך תחליף. את הנסיכה הקטנה שלי, ולא משנה כמה היה רע לקראת הסוף, לעולם לא הפסקתי לאהוב אותך ולדעת כמה מדהימה ומיוחדת את. לא הפסקתי להתפעל מהחכמה שלך, מהיופי שלך. אני אוהב כל דבר בך. את מושלמת לי.
וזה, זה כל מה שעובר לי בראש בשעות הערב.
לקראת הלילה, אני עוזב את הכל ונותן לדימיון שלי לקחת אותי למקומות שלא ידעתי שקיימים. אני מדמיין שאת כאן, איתי, והכל בסדר. אני מדמיין שאת בצד של הקיר.. זה תמיד היה הצד שלך, ואת פשוט כאן, שוכבת בין זרועותיי, ישנה, ואני שומר עלייך. ואז, את מתעוררת באמצע הלילה, כמו שתמיד היה קורה, והיית מנשקת אותי בצורה הכי עדינה ומלטפת ובו זמנית פראית וחסרת גבולות, כמו שתמיד היית עושה, ואז הייתי מתעורר ו"מחזיר לך" בנשיקה ארוכה עד שכבר לא היה לך כוח להזיז את השפתיים, כמו שתמיד הייתי עושה.
ולמרות שזה רק אני, וזה כל מה שמתחולל בראשי, בליבי, בנפשי, ואני לבד בזה, שתדעי, אני עדיין מחכה לך. אני עדיין דואג לך, ואני אפרק את מי שרק ינסה לפגוע בך. ולמרות שאני שונא אותו כל כך, יש לי הערכה אליו, כי אחרי הכל, הוא עושה לך טוב. הוא כל כך בר מזל, אני מקווה שהוא יודע מה יש לו ביידים. יש בי תקווה שתחזרי, ואיתך גם האור בחיי, השמחה והאושר. אהובה, זה לא הסוף.
"אני יודע שאת עדיין אוהבת, אלוהים יודע איך, אבל אני פשוט יודע. אני יודע שאת עדיין רוצה, שאת מוכנה להילחם, שאת זקוקה לי ואת לא באמת מאושרת איתו. בואי, אני מחכה לך, נשב ונדבר על הכל, נחזור להרגיש שוב, אני כל כך אוהב אותך" מלמלתי לעצמי מתוך שינה, כשאני שקוע בחלום טוב, שוב. אותו חלום שתמיד חוזר, לפני ששוב תצא השמש, לפני ששוב הבוקר יעלה, לפני שעוד יום יתחיל לו.
תגובות (0)