אז.. אלו החיים שלנו מהיום ? הקדמה ופרק אחד

״שני תברחי !!!! קחי איתך את דניאל ומאי ולכו מפה״ צעק לי נתנאל עמדתי קפואה במקום ״אני נשארת איתך נתנאל!!״ צעקתי לו ובכיתי שמתי לב שנתנאל ודניאל מתוזמנים לצאת שמתי לב ליד של נתנאל שעשתה ׳3..2..1..׳ הרגשתי בבום את עצמי בתוך הידיים של נתנאל נרדמתי עליו והתעוררתי משני בומים של יריות ראיתי אתה הורי שוכבים על הריצפה ומדממים אבל כבר היינו רחוקים מדי כדי לעצור ולראות מה קרה להם דניאל הוא אחי התאום נתנאל הוא אחי הגדול ומאי היא אחותי הקטנה.
______________________________________________________________________
היום אני במפחה מאמצת עם נתנאל ומאי ודניאל העבירו לי את כל הדברים מהבית הקודם מחר אני בת 16 ומחר זה האזכרה של ההורים שלי.
״וייס !!!!!״ שמעתי צעקה זה היה הבן של מי שמאמצת אותנו הוא היה בגיל שלנו וייס זה היה הכינוי שלי כי כולם הסכימו להחליף שם משפחה רק אני נשארתי עם וייסלברג. אתם עוד תתרגלו לזה שקוראים לי וייס. אני מרדנית ועקשנית באותה מידה. אני שטנית עם עיניים כחולות בידיוק כמו כל שאר המשפחה שלי ויש לי פנים בובתיות. ״וייס ?״ שאל שחר (הבן של המאמצת) ״אידיוט דופקים בדלת לפני !!״ צעקתי ויתפתח את עצמי במגבת.