אותן חומות הגנה,שנשברות.

זו אותה קלישאה של : " כל הגברים אותו דבר "… זו אותה נשיקה שנתת לה לחכות ומשכת זמן רב, זה אותו הלב שהבטיח לא להיפגע יותר לעולם ואיכזב שנית,אלו אותן חומות הגנה שבנית והן נשברו.. ועכשיו את בונה אותן שוב.

שלוש שנים ניתקתי את עצמי מהמציאות לא הרגשתי כלום הייתי אטומה , כי מי שמנתק את עצמו מהרגשות פשוט לא נפגע .
הייתי תמימה,אהבתי אותו מאוד הראתי לו כל כך הרבה אהבה והוא קם והלך..
הוא הרס לי את הדימוי העצמי,הוא פגע לי בביטחון,הרגשתי שאני לא שווה שום דבר. שאני לא מספיק טובה בשבילו,שמגיע לו יותר.
בתקופה של שלוש שנים התנתקתי מהרגשות ,הדימוי העצמי שלי הלך ועלה , הפכתי לנערה יותר מפותחת יותר יפה והביטחון שלי מן עצמו עלה,האגו התפתח והתמימות נעלמה.
הפכתי לבחורה עם ראש על הכתפיים אבל הלב שלי לא השתנה.. תמיד נשאר שם אותו זיכרון שמי שאני אוהבת יכול פשוט לקום ולעזוב – בדיוק כמו שהוא עשה.
הבטחתי לעצמי לא לתת לעצמי לסבול יותר.
התחלתי לצאת, לבלות,להכיר בנים וכל אחד שהכרתי כקשר רומנטי פגעתי בו .
החזרתי לגברים על מה שהוא עשה לי, הפכתי לבן אדם נתול רגשות,מישהי אטומה שכל מה שיש לי בראש הוא לרפא את הלב בכך שאני שפוגעת באחרים,שכחתי מי אני.
אחריי שנה וחצי מאותו יום שהוא עזב,שיצאתי כבר עם בנים,שכבר מיציתי את ההרגשה של לפגוע התחלתי להתגעגע להרגשה של אהבה. אך הפחד מלהיפגע ושהביטחון ירד לא נעלם מעולם .
לקח לי זמן להתקדם,אבל התקדמתי.
לאט לאט הכרתי מישהו אחר שרציתי להשיג ,שרציתי שיהיה שלי.
העיניינים התחממו,הבנתי שהוא אוהב אותי,ואני אוהבת אותו ( ככה לפחות חשבתי ) ולאחר שבועיים חזר לי אותו הרגש של : " את עומדת להיפגע,תתרחקי" מיד שהרגשתי ככה,הלכנו לכיוונים שונים.
באותו יום שפשוט עזבתי אותו,הרגשתי שהוא נפגע ידעתי שנתתי לו את אותה הרגשה שנתנו לי.
פשוט עזבתי אותו,בלי לומר מילה,בלי סיבה .
במקום כלשהו הרגשתי כוח,ובמקום כלשהו הרגשתי רדודה כל כך , אישה שלא תגיע לשום מקום בהתנהגות כזו ומסיבה כלשהי זה פשוט לא הפריע לי ,המשכתי .
זמן קצר אחריי שכל כך פגעתי בו,הכעס עבר לו ולא ברור איך הוא סלח לי.אדם עם כוח כזה לא פגשתי והתאהבתי בו בתור חבר טוב.
הוא מצא בשבילי כל כך הרבה זמן,הוא היה מתקשר מתעניין מה הולך איתי ותמיד ידעתי,הוא אוהב אותי עדיין.
אהבתי את הכוח העצום הזה שהוא לא וויתר עליי מעולם תמיד ידעתי שהפסדתי גבר אמיתי.
הרבה פעמים הייתי שומעת "כל הגברים אותו דבר" ועלה בי חיוך שאומר יש מישהו שהוא לא כמו כולם,מישהו שהיה יכול להיות הגבר האידיאלי בשבילי ופספסתי אותו בין הידיים.
תמיד ידעתי שיש לי לאן לחזור ידיו היו פתוחות לרווחה כדי לקבל אותי,הרבה פעמים חשבתי על החיבוק שלו על הפנים שלו על הזיפים שאהבתי ללטף והעיניים האלו שתמיד הראו רק אהבה .
תמיד התגעגעתי אליו והייתי רכושנית כלפיו – הוא שלי! הוא לא יכול להיות של מישהי אחרת!
התחלתי לשתף אותו בגברים אחרים והוא אותי בנשים אחרות אך כאשר ראה שאני מתאכזבת שהוא ממשיך הוא היה אומר לי בחיוך : " שתרצי,אני תמיד כאן מחכה לך "
הייתי מחייכת. הפכתי למאושרת רק מלדבר איתו רק מלהיות קרובה אליו.
איך וויתרת עליו ? שאל הראש , והלב היה עונה : " אני וויתרתי עליו "
הפחד כבר לא היה שם כי ידעתי שהוא שייך לי , אך אהבה לא היית כלפיו.
לאחר שנה שאנחנו כל כך קרובים,שהפכתי מכורה אליו,והוא מכור אליי קיבלתי שיחה ממנו :

" אני מתגעגע אלייך בתור בת זוג,אני מתגעגע בבקשה תתני לנו הזדמנות "

" אני לא רואה את עצמי איתך "

" תנסי אני ייתן לך את כל הזמן שצריך "

" אתה יודע,סיפרתי לך כמה נפגעתי פעם ואתה סיפרת לי כמה פגעתי בך אל תאפשר לי לעשות את זה שוב אתה חשוב לי מדיי ניסינו מעל ומעבר"

"פעם אחרונה."

" אה..אה..טוב.. "

" תודה ידעת לשנות לי את היום "

עבר חודש ואין רגש ,מאיפה היה לו האומץ לנסות ?
כמה כוח הוא היה צריך גבר בלי אגו גבר עם כל כך הרבה הבנה וזמן בשבילי.
לאחר כחודשיים נמאס לו מהקרירות,מהחוסר יחס שלי מכך שאיני מרגישה דבר הוא היה ישיר בדברים,הוא לא אהב להתעסק בשטויות במיוחד כשזה קשור בי .
" את קרה אליי,תפסיקי,אני לא יפגע בך ! "

" הפלת כל חומת הגנה אפשרית כרגע,אני שלך. "

" מצטער, לא כל כך הבנתי אותך "

" אתה הגבר שחיכיתי לו,תודה .
אני אוהבת אותך "

הלב התרפה,הוא אמר לי משפט שחיכיתי לשמוע כל כך הרבה זמן
כל החומות הגנה נפלו,הכל התפרק,הרגשתי הקלה.
במשך חודש שאני מוקסמת ממנו,שאני מרגישה שמצאתי את אותו אחד שכל כך רציתי למצוא,הנה הוא והוא שלי! הוא לא כמו כולם , הוא מיוחד .
ההרגשה לא הייתה קרובה לעבור, הייתי מאושרת הייתי שמחה בקרבתו , אני מאוהבת . איך הגעתי לזה? איך הוא הצליח ? במה זכיתי ?
האושר הזה ,הכיף הזה של לקום בבוקר ולא לרצות לישון הרגעים הקטנים האלו בהם את מקבלת הודעה קטנה שעושה לך מזל : "בוקר טוב אהובתי,יום נפלא שיהיה לך"

אחריי חודש הוא התחיל להתרחק .
לא מדברת על השיחות הכייפיות שלנו שכבר לא היו ובמקומן התחלפו שיחות יבשות שלא מובילות לשום מקום.
והנה הגיע שבוע שהמתח התגבר,לא היינו שם אחד בשביל השני וכמה פעמים אמרתי לו "התרחקנו,אני מתגעגעת לשיחות שלנו לקרבה שלנו אתה עדיין מרגיש את כל מה שהרגשת? " והוא היה עונה : " גם אני מרגיש שהתרחקנו ,כן אני אוהב אותך "
אז איך באותו שבוע פתאום כל זה נגמר,איך פתאום האהבה כבתה אצלך?
אהוב שלי,אני כאן מחכה לך כמו שחיכית לי.
ועכשיו אני שואלת את עצמי, האם החומות הגנה האלו יבנו שוב?
איפה הוא עכשיו,הרי ניתקנו קשר ולי לא היה מספיק כוח לשמור על זה ולבקש ממנו : " תן לי הזדמנות"
אותו הלב שהבטיח לא להיפגע ,נפגע.
כאשר מאבדים אהבה זה כואב,כאשר מאבדים חבר טוב זה עוד יותר כואב…וכשמאבדים את שניהם?