אותה שגיאה

איך זה שוב קרה.
שגיאה אחר שגיאה.
לא לומדת משום טעות, איזו שטות.
בניתי שריון ומאחורי מסכות התחלתי להסתתר,
אך איכשהו איתך המצב תמיד הוא אחר.

כבר בשבוע הראשון בו הכרנו לי עזרת.
ראית שמשהו עלי עובר.
לא נתת לי לוותר, נתת לי תקווה.
האם זה בזכותך? או שמא בגללך?.
הרי מאז מנעול הדלת לליבי נפתח.
והמפתח היכן? כרוך סביב צווארך קרוב לליבך,
יצא לנו לנהל שיחות רבות.
כמה פעמים בכמה לילות,עד אחרי חצות.
אכפת לך, לי זאת כבר הוכחת.
למה? לא אדע.. אני לא ראויה לכזאת טרחה.
מה שכן עלי לנעול שוב את הדלת במהרה.
אסור לי לתת לרגש לצוף חזרה.

כן זה נכון,אני מודה.
אהבה היא רגש מדהים.
אך כמו שהיא מרוממת אותך, כך גם מפילה.
זורקת אותך לקרשים מנפצת אותך לחתיכות
ומשם אתה אמור לקום חזרה.
אז מה זה שווה ההרגשה הזו?
הפרפרים בבטן לכמה דקות? או שניה?
אני לא מבינה.
למה אני תמיד חוזרת על אותה שגיאה.