אותה אהבה ישנה-פרק(6)

פקחתי את העיניים בדפיקות לב עצומות,מולי אני רואה את דור,מתרפק על הכרית שלו.
וזרעותיו החסונות שלוחות בצידי המיטה,האחת על גבי והשנייה בקצה השני.
כיווצתי את עיניי מביטה בשעון,שהצביע על 9:00.
״פאק!״מלמלתי קמה במהירות מהמיטה,רצתי במהירות אל חדרה של מור.
פותחת את הדלת בזהירות,מוצאת אותה ישנה.
״פאק…״נשמתי לרווחה,לא מאמינה כמה מזל היה לי.
נשכבתי ליד מור,מנסה להרדם,אך הלחץ שהרגשתי כמה דקות לפני עדין הדהד בגופי.
לאחר כמה דקות מור פקחה את עיניה,התחלנו לדבר ולצחקק צחוק קולני.
על הדלת נשמעה דפיקה חזקה,דור עמד בכניסה החדר בחולצה גזורה ופנים נפוחות משינה,
״תגידו לי יצעירות,אתן לא יכולות לתת לחייל שבוז לישון?״הוא שאל משפף את עיניו,
הבטתי בו בהתרגשות.
הוא היה כל כך חתיך במראה הבוקר הטבעי שלו,החולצה הגזורה נפלה על כתפו השמאלי,חושפת אותה ואת שרירי זרועו.
״אמא נראה לי בכלל לא יודעת שאתה פה״מור אמרה מחייכת ״הגעת אתמול כשהם כבר ישנו״.
״אני צריך לצאת עוד מעט לבסיס״הוא אמר מביט בשעון השחור שעל ידו.
״כבר?״פלטתי,לוכדת את מבטה של מור ננעץ בי.
דור פלט גיחוך,מביט בי במבט מתגרה,הוא נהנה לראות אותי כל כך לחוצה וסובלת מההסתרה הזו,הוא חושב שאנחנו צריכים לגלות למור,אבל אני זוכרת…אני זוכרת את השיחה עם מור בדיוק בתקופה שבו התחלנו להתראות אני ודור.
והיא אמרה,שנמאס לה מכל הבנות הפתטיות שמתקרבות אליה ורוצות תמיד לבוא אליה רק כדי להתקרב לאח הקשוח אבל המצחיק והחתיך שלה.
והיא הוסיפה,שהיא יודעת שאני חברה אמיתית ולעולם לא היה לה ספק,מהסיבה שאני ודור כמו אחים.
״כן״קטע את נדידתי למחשבות דור,
״אמרתי שזה אפטר ממש קצר,ואני צריך להכין את החיילים שלי לפטרולים בשבת,המתנחלים שומרים שבת,והם צריכים שמירה חזקה יותר״.
״אוף איתך״נאנחה מור משלבת את ידיה בילדותיות,ונראת כל כך מתוקה.
״מור״הוא הביט בה בעיניו הכחולות ״ראיתי את השמלה הקצרה שלבשת אתמול וזה לא מוצא חן בעיניי.״
ואז יצא מהחדר.
אני ומור נותרנו מגחכות,היא נשאבה אל הסמרטפון שלה מהופנטת,מותירה אותי לבהות בקירות כמו מטומטמת.
״אני הולכת לצחצח שיניים״מלמלתי,גוררת את הרגליים אל כיוון המקלחת.
מוצאת שם את דור מצחצח שיניים.
״תקרא לי שתסיים״מלמלתי מתכוונת לצאת,הוא אחז בידי מושך אותי כמו נוצה או דף אליו.
הוא סגר את דלת המקלחת,מצמיד אותי אליו.
״לא צחצחתי שיניים״אמרתי מתרחקת ממנו ככל האפשר.
הוא גיחך,
״ישנתי בשטח עם חבורה של גברים מגעילים,בלי מקלחת ושלא נדבר על צחצוח שיניים.את חושבת שאת זו שתגרמי לי להיגעל מזה?״
נאנחתי מגלגלת את עיניי,כל דבר מזכיר לו את החוויות מהצבא,אני מתחילה לפחד שהצבא חשוב לו יותר מהמשפחה או האהבה שלו.
הוא התרחק מעט מהכיור מפנה לי מקום לצחצח,הוא החל גם הוא לצחצח מביט בי במראה.
״תפסיק להסתכל ככה״מלמלתי עם המשחה והרוק בפי,מחייכת.
הוא ירק את המשחה אל הכיור,מחייך לעיוות פרצופי הנגעל.
״אח…נויה נויה,אני כל כך אתגעגע אלייך כשאני אחזור לבסיס״הוא אמר בחיוך,מניח את זרועו הכבדה סביב כתפי.
ירקתי גם אני,מביטה בו בגלגול עיניים.
״תפסיקי עם זה,זה עושה לך פוזה של ילדה צפונית מטומטמת,ואת הרבה יותר מזה״הוא אמר בשקט,כשפניו ממש קרובות אליי.
גלגלתי את עיניי שוב,מתגרה בו.
״אני לא אהיה חבר של צפונית מטומטמת״הוא אמר ופניו היו כבר ממש צמודות לשלי.
ליבי פעם,וחיוכי נמחק.
״אתה חבר שלי?״הרמתי גבה.
הוא נאנח בשתיקה,מבין את משמעות המילים שלו.
״אני מקווה שלא נפגע מזה נויה…״הוא אמר ואז הצמיד אותי אל השיש,מנשק אותי נשיקה רכה ונעימה.
יצאנו מהמקלחת,מרביצים אחד לשני ודוחפים אחד את השני,כמו שנהגנו לעשות שהיינו ילדים,על מנת לא לעורר את חשדה של מור.
היא עמדה ממש מחוץ ליציאת המקלחת,בשילוב ידיים נועצת בנו מבט קצת מלחיץ.
״מה?״שאלתי בחיוך סמוק.
״כלום…כלום״היא מלמלה בחצי חיוך ״תרדו למטה,אמא גילתה שאתה פה והיא מכינה פנקייקים״.
היא נכנסה למקלחת סוגרת את הדלת,ורעש המים נשמע ממנה.
״תפסיקי עם זה״הוא מלמל מזהה את הלחץ שלי.
״אני לא יכולה,אם היא תדע…היא תשנא או…״
הוא אחז בפניי מסתער בנשיקה וידיו נשלחות אל גבי,מלטפות אותו.
״על הזין שלי,נויה״הוא אמר מותיר אותי המומה ואדומה,לחוצה מכך שמור תצא ואולי תראה אותנו.
הוא החל לרדת במדרגות,ואני נותרתי במקומי עדיין המומה.
״את באה?״הוא שאל בחיוך.
הוא עמד לבוש במדים,ועל גבו הקיטבג שלו.
״דור,אני לא מאמינה שלא הערת אותי אתמול״אמרה אמא שלו,מוחה את הדמעות.
״אמא חלאס,עברה שנה וחצי ואת עדיין בוכה שאני חוזר לבסיס,לא מספיק?״הוא שאל בנזיפה.
היא חייכה ״תשמור על עצמך״
הוא נשק על מצחה,ועטף אותה בחיבוק גדול,עוקף אותה בגובהו.
ואז הוא עבר למור,מרים אותה ומנשק אותה בלחיה עשרות נשיקות.
״אם אני עוד פעם אראה אותך לובשת דברים כל כך קצרים,אני אשלח אותך לסדנת סטיילינג בבני ברק,הא?״הוא שלח אליה אצבע מאיימת,והיא צחקקה.
״גם את״הוא אמר עובר להביט בי בעיניו הירוקות כחולות,ואז התקרב לחבק אותי.
הוא עטף אותי בגופו החסון,ואני שכל כך רציתי לחבק אותו הרבה יותר ולהתנפל בנשיקות,טפחתי על גבו.
״את שלי״הוא לחש בשקט בשקט,כמעט ואי אפשר לשמוע,גורם ללחיי לסמוק.
הוא התנתק,ואז שלח אלינו חיוך וקרציה,נכנס אל המכונית שבה אביו חיכה לאסוף אותו אל תחנת הרכבת.
״הוא יהיה בסדר אמא״אמרה מור בחיוך אל אימה שמחתה את דמעותיה.
אני נותרתי קפואה במקומי,הוא סוף סוף מחויב לי,והוא שלי,ועכשיו אני לא אראה אותו כל כך הרבה זמן,בידיעה שהוא מסכן את עצמו בשטחים.
הצלקת של התקרית,שאתמול סיפר לי הופיעה מול עיניי,גורמת לדאגה להתחיל לחלחל בי.
״יש בניכם משהו נכון?בינך לבין דור״אמרה מור לפתע,גורמת לי להתעורר מההתנתקות הקלה שלי,הרמתי את מבטי אליה מכווצת את גבותי.
״נויה״קולה נשמע חד וקשוח בדיוק כמו של אחיה הקצין.
חוזרת על עצמה,
״יש בניכם משהו?״.