אותה אהבה ישנה-פרק (8)

״את מתרגשת נויה?״לחשה באוזני מור,הוריה שוחחו בניהם במושבים הקידמיים,והרדיו ניגן שיר ישראלי.
״אני מתרגשת לראות אותו ככה,אני גאה בו״אמרתי לה ובהיתי באוויר.
האמת היא שחששתי יותר משהתרגשתי,אבל לא רציתי לשתף בזה את מור.
אני חוששת מהרגע שבו אגיע וכל החברים שלו והחיילים שלו יראו שלקצין שלהם יש חברה בת 18,אני חוששת מהרגע שהוא ידע שאני באה בכלל,אולי הוא לא רוצה בזה?.
אני לא מאמינה שהסכמתי להשתתף בתוכנית של מור,ההפתעה הזו יכולה להפוך לפדיחה ענקית ביותר.
״מותק אנחנו עוצרים לקנות לו זר פרחים,בסדר?״שאלה ציפי כשנעצרנו לפתע בתחנת דלק ולידה דוכן פרחים.
״כן״מור השיבה ורפרפה במסך הפלאפון שלה.
אני התחלתי להרגיש את נשימותי נעשות לכבדות,הבטתי בעצמי דרך מראת הרכב הקטנה,עיני היו מרוחות בפס איילנר דק שמשוך מעט מחוץ לעיניי.
יישרתי בידי את שמלת המקסי הכחולה שלבשתי,וכפות ידי הזיעו מהלחץ.
הם בחרו לו זר שמתאים לו כל כך,בגוונים ירוקים כמו הכומתה המנומרת שלו,שבה הוא יכול להתפאר,משום שהיא מסמלת את כל הדרך שעבר עד לקצינות המיוחלת.
רגליי נחתו רועדות על הקרקע,ונוף מדברי נשקף אל עיניי.
עכשיו המון סיפורים מהצבא כל כך ברורים לי.
חייכתי,אין דבר שאני אוהבת יותר מחול.והוא אמר לי שאני בטוח נורא יאהב את הבסיס שלו.
חיילים מדוגמים ומתרגשים התחבקו עם המשפחות שלהם,ואני חיפשתי בעיני את דמותו.
״הוא בטח עם כל החברים״אמרה נויה,אוחזת במרפקי ואני חשה שגם היא נורא מתרגשת.
״כל משפחות החיילים מתבקשות להתרכז ברחבת הכורכר״נשמע מהרמקול.
הבטתי באנשים שהולכים וצועדים בחיוכים אל הרחבה,והתחלתי לחטוף רגליים קרות.
אולי הוא לא רוצה בזה?אולי אני לא מספיק טובה בשבילו?
אני צעירה מדי,ילדה קטנה,הוא כל כך בוגר ובעל ניסיון.
״אני לא יכולה מור״סיננתי כמעט בלחישה.
״מה?״היא הרימה גבות.
״אני לא יודעת אם הוא רוצה בזה״לחשתי באוזנה.
״מה זה רוצה בזה?את חברה שלו נויה,ולא נפגשתם כבר פאקינג חודשיים מהפעם האחרונה בגלל הקורס הזה.
חוץ מזה,שגם אם לא הייתם בני זוג,את עדיין חלק חשוב מאוד בחיים שלו״היא ירתה בבת אחת בקושי נושמת בין משפט למשפט.
״נויה מאמי,בואי כבר!״צעקה לעברנו ציפי,וראיתי את הלחץ על פניה.
צעדנו אל הרחבה,מאותו הרגע הייתי באופוריה.
הכל מסביבי נהפך למצב ״השתק״והמחשבות הדהדו בי,גורמות לבטחון העצמי שלי להתערער.
הוא צעד עם שאר עמיתיו לקורס,ועיני המנטה שלו כל כך בלטו עם אור השמש שקפחה על הרחבה,והמדים הירוקים.
לאחר מכן החיילים והחברים שלו התנפלו בחבוקים ונהפך להיות מן גוש של ירוק זית.
הבטתי בו כל הזמן,גם כשהוא היה קבור בתוך הגוש בזה.
לאחר מכן הוא יצא וקיבל את הזינוק הידוע של מור,אוחז בה ומסובב אותה כהרגלם.
ואז הבכי המתרגש של ציפי נשמע,ואז הבחנתי בבחורה במדים מתקרבת אליו.
היא טפחה על כתפיו,וסיפרה להורים שלו על כמה שהוא מדהים,ערכי ודומיננטי בבסיס,ושצהל לא יכל לקבל חייל יותר טוב ממנו.
ידעתי שחיילת רגילה היא בטוח לא מדבריה,אבל המבטים שהיא שלחה אליו וחיוכיה הקטנים והסמוקים בכל פעם שעיניו נפגשו בשלה גרמו לי להרגיש עוד יותר כמה טעות עשיתי שבאתי.
נותרתי מאחור,בין כל האנשים המחובקים,מביטה בו מחייך ובמשפחתו שמקיפה אותו,ובחיילת המעצבנת הזו.
מור לחשה לו באוזן משהו,שלא יכלתי לשמוע בגלל המרחק.
אבל ידעתי שזה עלי,כי האצבע שלה נחתה עלי מרחוק,ועיניו מיד נשלחו אליי.
הוא הביט ועיניו הירוקות כחולות זהרו,הוא לא חייך ולסתו היתה נוקשה,דבר שהגביר את המתח שבי.
הוא התקדם מסדר את הנשק מאחורי גבו,וגופו החסון נראה יותר ויותר שרירי ככל שהתקרב.
״נויה״הוא אמר בשתיקה ופניו היו חסרות הבעה,ללא הבזק של חיוך או הבעת פנים כל שהיא.
הוא גם עמד בעמידה זקופה,ללא שום קירבה או קריאה לקירבה.
הבטתי כל כך לחוצה,הדמעות כבר כמעט וזלגן מעיניי מהחשש שאני באמת לא מתאימה לסיטואציה.
״את מוכנה להתנפל עלי בחיבוק ונשיקה כמו שכל חברה נורמלית של קצין בצבא שלא ראתה אחרי חודשיים עושה?״הוא ירה בבת אחת,ואז חיוכו המדהים נפרש וגם ידיו נפרשו לחיבוק.
הרגשתי את הנשימה הנעתקת שלי סוף סוף משתחררת,ואז הדמעות החלו לזלוג.
ואני קיפצתי עליו,זרעותיו עוטפות את צווארו וראשי נזרק בשקע צווארו,והוא עטף בזרעותיו את מותני מרים אותי ומוחץ אותי בחיבוקו.
״אני אוהב אותך,יא מבולבלת ומשוגעת!״ לחש באוזני ויכלתי לשמוע את החיוך שלו,גורם גם לשלי מבעד לכתפו להתפרש.