אותה אהבה ישנה-פרק (15)

״אז למה אתה מברמן אם יש לאבא שלך פאב?״שאלתי.
״אני בעקרון מדריך גלישה בבוקר,בערב אני מברמן״אמר משלב את ידיו על השולחן.
״חלומו של כל סטלן״אמרתי לוכדת את חיוכו.
״אז את מהבנות שמזמינות סלט כי לא נעים להן,או שתוקעות המבורגר?״שאל ועיניו נשלחו אל התפריט.
״מה אתה יותר אוהב?זה תלוי…״מלמלתי מביטה גם אני בתפריט.
״אני אוהב את כל הבנות״חייך חצי חיוך ״אבל מה זה משנה לך?תיהיי את״.
״אז אני רוצה את ההמבורגר של ה400 גרם,וקולה ענקית.״אמרתי מבלי לנשום.
הוא צחקק,
״עצבנתי אותך״אמר מביט בעיניי.
״המבורגר אחד 400 גרם,המבורגר אחד 550 גרם וביצת עין עליו,2 קולות ענקיות״אמר למלצרית הבלונדינית שפלרטטה איתו בחיוכים,כאילו אני לא יושבת לידו.
״עוד שניה היא ביקשה מספר״אמרתי כשאצבעותיי מדפקות על שולחן המסעדה.
״את כבר מקנאה ואנחנו עוד לא חברים״הוא צחקק,מניח את ידו הגדולה על אצבעותיי שנעו ללא מנוח.
״מי אמר שנהיה?״התגריתי בו.
״אז למה שתית כל כך הרבה אותו יום״הוא התעלם משאלתי.
״חייבת להיות סיבה?״שאלתי.
״בחורה בת 18 לא שותה ככה״אמר ״תאמיני לי אני מברמן כמעט כל יום שם,למדתי להכיר אנשים.״
״זה לא משנה…״אמרתי ״הייתי פשוט צריכה לשכוח״.
״אני מקווה שאף אחד לא פגע בך״הוא אמר ומבטו הרצין.
״כשאנשים מתאהבים תמיד מישהו נפגע״אמרתי.
״לא מקבל את זה״הוא אמר ״לא חייבים לפגוע במישהו שאתה אוהב,זה תירוץ מטומטם״.
הבטתי בו בחיוך שליו,הוא היה מתוק,והיה לי כיף לשמוע אותו ולראות אותו מחייך.
וסוף סוף הצלחתי לא להשוות אותו לדור,סוף סוף לא חשבתי על דור במהלך כל הדייט.
״אז אני מבינה שהיה לכם כיף״אמרה מור.
״כן הוא גם לא נדנד אחרי זה,רק אמר שישמח שנפגש שוב״אמרתי כשראשי הפוך ושיערי כמעט ונוגע ברצפה.
״זה טוב,הוא טוב״היא אמרה ונשכבה הפוכה כמוני שראשה מוטל לכיוון הרצפה ורגליה על הקיר.
״כן״אמרתי ומחשבותיי נדדו אל כיוון דור.
הדלת נפתחה בסערה,גורמת לי ולמור להבהל.
נעליים צבאיות נגלו למול פרצופנו ההפוך,אוי לא.
התהפכנו חזרה.
״באנו לבקר״הוא אמר,עומד במדים ותיק צבאי גדול מוטל על גבו.
״דור!״היא צרחה שוב את צרחת ההתרגשות שלה,כבר לא הרגשתי את ההתרגשות שלה,לא יכלתי להרגיש שותפות יחד איתה כמו בעבר.
הוא חיבק אותה ואז השתחרר,מבטו נח עליי,חשבתי איך אני מתרצת את הסיבה שלי לעוף מכאן.
הוא המשיך להביט בי כשמור הציפה אותו בשאלות,עיניי המנטה שלו לא השתנו,וגם המבט הבוחן עלי לא,אבל אני כבר לא הרגשתי את הרגשות של פעם.
״אני אזוז״החלטתי בסוף לא לתרץ,פשוט ללכת.
הוא אחז בכף ידי,גורם לי להביט בו בבלבול.
״מה…״עיניי זזו ממקום למקום.
״את לא חייבת ללכת עכשיו כל פעם שאגיע הביתה״אמר ומור עמדה בשתיקה מביטה בשנינו.
״אני יודעת,אבל אני זזה״אמרתי והורדתי את עיניי לאחיזתו,מסמנת לו לשחרר.
הוא שחרר.
ירדתי במדרגות,נתקלת בעוד תיק צבאי וכמעט מועדת.
עיניי חיפשו אחר הדמות השניה בעלת התיק,הבטתי בה,היא עמדה במטבח ומלאה בקערת הקונפלקס שאני הכי אוהבת בבית הזה את הקורנפלקס שאני אוהבת.
״סליחה,זה התיק שלי״היא טחבה לפיה כפית של קורנפלקס.
המשכתי להביט בה אוכלת מהקערה האהובה עלי בבית הזה,שומעת צעדים גדולים במדרגות,ואז את דור שמבטו נח עליה ואז עלי,כשהוא מבין על מה אני מסתכלת.
״זה בסדר״מלמלתי,לא יודעת למי מהם.
התקדמתי אל הדלת,
״נויה״קולו הקשוח נשמע.
״ביי דור,בי מור!!!!״צעקתי כשאמרתי את השם מור,מותירה אותו מאחורי הדלת עם מה שהתכוון לומר לי.
התהלכתי ברחוב,מרגישה הרגשת בגידה.
אמנם כבר התחלתי לשחרר ולהשתחרר,אבל באיזה זכות הוא מצליח להביא מישהי חדשה שכבר תאכל מהקערה האהובה עליי,ומהקורנלקס האהוב עליי.
מאיפה הוא השיג מישהי שתמלא את מקומי כל כך מהר?.
פלאפון מצלצל,ועל הצג ״רועי ברמן״.
״הלו״עניתי עדיין קצת במחשבות.
״היי,איפה את?״הוא שאל.
״מה…אה…מה?״התבלבלתי מביטה מסביבי.
״לא שאלתי אם את רוצה להתחתן איתי נויה״הוא גיחך״איפה את?״.
״אמ…באיזור ארלוזרוב״הבטתי ברחוב המוכר כל כך בעל מלוא הזכרונות.
״תשארי שם,אני בא לקחת אותך״הוא אמר.
״מה?רועי מה קורה?מישהו פה מתחיל להתאהב בי ולא יכול בלעדיי יותר משעתיים?״שאלתי משתחררת מהמחשבות על דור המטומטם.
״את מגזימה גברת נויה,בסך הכל רוצה להכיר לך את החברים מהקורסי גלישה״הוא אמר.
״בקיצור התאהבת בי״אמרתי מחייכת.
״רק שאני לא אפגע בך בסוף,תזהרי״הוא אמר מזכיר לי את השיחה מהמסעדה.
״אתה לא מקבל תירוצים כאלה רועי״אמרתי גורמת לו לפלוט צחקוק קטן וחמוד.