אותה אהבה ישנה-פרק (10)

״אז הברמןהזה״היא אמרה מכרסמת את חפיסת השוקולד.
״מה איתו?״נאנחתי,יודעת לאן היא חותרת.
״הוא אמר לי בפעם האחרונה שהייתי בפאב,שהוא עדיין מחכה שתשימי עליו״היא אמרה.
״מתי הלכת לשם בלעדי?״שאלתי קמה אל המראה ומסדרת את הפוני.
״נו נויה״היא אמרה בקול עיקש ומעצבן
״את מוכנה לענות סוף סוף ולא ללכת סחור סחור?״
״את יודעת״אמרתי מסתובבת חזרה אליה ״בתור אחות של האקס שלי,את לא אמורה לשכנע אותי לצאת עם בנים״.
״אני יודעת״היא הורידה את ראשה ״אבל אני גם יודעת כמה בכית נויה,למרות שלא רצית להראות לי.
ואני יודעת שאני רוצה שתמשיכי הלאה,כי הגיע הזמן לשחרר את זה״.
חייכתי חיוך קטן,שאם היא היתה מביטה בי היא היתה יכולה להבחין בו.
כי אלה רגעים שבהם אני מרגישה שמור באמת יותר מחברה,וזה טוב לדעת שלפחות אנשים טובים מסביבי יש.
נאנחתי מתיישבת לידה על מיטתה הרכה,גורמת לה להרים את מבטה חזרה אלי.
״אני יודעת שזה מכוונות טובות,אבל את באמת צריכה להבין…בשבילך אני ודור זה בסך הכל חודשיים או יותר,בשבילי זה שלוש שנים של ציפייה,
ומה שחיכיתי לו כל כך נהרס בשיחה של חמש דקות״אמרתי,סוף סוף מדברת על הרגשות שלי.
הפרידה היתה רחוקה מלהיות רשמית,הוא שלח לי הודעה באותו יום שהוא מצטער על המילים העוקצניות שאמר,אבל הוא באמת חושב שהמרחק והזמנים הארוכים ללא מפגש לא יאפשרו לקיים מערכת יחסים כזו,בדיוק מה שחשש ממנו.
ואני האמת היא לא בכיתי הרבה כמו שמור חושבת,הפתעתי אפילו את עצמי.
אבל שוב אני נאחזת בו ולא מסוגלת להכיר בנים אחרים,וזה אולי הרבה יותר גרוע מלבכות.
״טוב אני גוועת״אמרתי.
״האמת שגם אני״היא חייכה.
קמנו אוטומטית יורדות במדרגות אל המטבח,
״ראית היום את רינת?״החלה להתפקע בצחוק המתגלגל שלה מור כשהחלו לרדת במדרגות.
״תקשיבי עוד פעם שהיא פותחת סנדוויץ׳ טונה באמצע מבחן אני מגישה לה אותו ריק,אני חושבת שזו הפעם הראשונה שלא העזתי לקום ולשגע אותה שתגלה לי תשובות״אמרתי מתנשפת כשאני יורדת במדרגות.
״אז אולי היא עשתה את זה בכוונה״המשיכה לצחקק מור.
״לעזעזל עם המדרגות המזוינות שלכם״אמרתי וקפצתי אל המדרגה האחרונה.
נעצרת וקופאת במקומי,אם רק הייתי יודעת איך זה להרגיש שאת באמת רוצה לבכות הייתי בוכה כבר ממזמן.
הוא אחז בה באחיזה מלאת הביטחון שלו,והזרועות החסונות שלו עטפו אותה,הם שניהם עמדו במדים והכומתה המנומרת נראים תואמים כל כך.
כפות ידיו הגדולות אחזו בלחייה והם בלעו אחד את השני בנשיקות,כאילו שהם לא התראו כבר שנתיים.
״דור!״צעקתה של מור פילחה את השקט הנוראי שהיה לפני,שניות לפני שהוא הבחין בי רואה אותו מנשק את הקצינה שבה קנאתי.
ואז הוא התנתק ממנה,וגופו שידר את הבהלה מהצעקה של מור.
הוא הישיר את עיניו הזוהרות אלי,ואני לא יכלתי לומר יותר מדי חוץ מלסנן כמו פחדנית שאני חייבת ללכת ולגרור את הרגליים שלי משם.
הגעתי אל ביתי מתנשפת מהצעדים מהירים עד כדי הריצה שצעדתי אל ביתי,אנשים ברחוב יכלו לנחש שאני בורחת ממישהו.
אולי באופן אירוני,ברחתי מעצמי,מתעקשת לא לבכות.
התפרצתי אל הבית,ואז אל המחסן מחפשת את הדלי הארור ומעיפה כל דבר שעומד בדרכי.
מצאתי אותו לבסוף,ואז לקחתי מברשת צבע שעמדה שם מאז הפעם האחרונה שהוא התחיל לצבוע את השער המכוער.
יצאתי משם,צועדת אל השער,לא מתפלאת שהוא שם מחכה שעון על האוטו כמו בכל פעם שהוא רוצה להרגיע את רגשי האשם שלו אחרי שהוא עוזב אותי.
אבל הפעם הוא עשה יותר מלעזוב אותי,הוא הוכיח לי סוף סוף שלעולם הוא לא היה מאוהב בי באמת.
בקושי הבטתי בו,טובלת את המברשת בדלי,
״לא רק דור יודע לטפל בשער המכוער,אמא״התחלתי לדבר בקול ״לא רק דור״.
התחלתי לצבוע את השער בגסות,והוא הביט בי בשתיקה וידיו משולבות על חזהו.
״אני אצבע את השער המכוער הזה״אמרתי
״שלא ישאר שום זכר לדור המושלם!״הוספתי בצרחה,והוא המשיך להביט בי בשתיקה.