אותה אהבה הישנה-פרק(14)

מכירים את הרצון להתעלם ממשהו ולהוכיח כמה אתם חזקים,אבל הגוף ביחד עם הלב מתגברים על השכל וגורמים לו לטעות?
אמתי החליקה לבסוף על המסך,מקבלת הודעה קצרה.
״יש לך מושג למה מור לא עונה לי?״הוא שלח.
עברו בערך 10 דקות מאז שההודעה נשלחה,כן זה קטע של בנות לבדוק או לחכות כמה זמן בהשבת הודעה כדי לא להראות מתלהבת מדי.
אבל זה לא היה זה,באמת שקלתי אם לענות לו זה הדבר הנכון לעשות ב12 בלילה.
״היא בטח ישנה״עניתי ויצאתי מהוואטסאפ,משליכה את גופי חזרה על המיטה,ועוצמת את עיני בכח.
בבקשה שארדם אלוהים,בבקשה.
שוב צליל הודעה נשמע,נאנחתי יודעת שזה הוא.
עכשיו זה החלק שבו השכל מתחיל להיאבק עם הלב והגוף,וזה לא פייר כי תמיד שניים מנצחים את האחד.
פתחתי את עיני ואז שוב עצמתי ואז שוב פתחתי,לבסוף לקחתי את הפלאפון הארור פותחת את ההודעה השנייה ממנו.
״יצאתן או משהו?״
״מה אתה רוצה דור?״
הרגשתי את הלב שלי מתחיל לדפוק כשהוא הקליד יותר מדקה אחת,ידעתי שהוא וודאי מקליד ומוחק,מנסה לענות תשובה מספיק שנונה או קשוחה שלא תבייש אותו.
״אני פשוט דואג לה״הוא ענה לבסוף,גלגלתי את עיניי,הסבלנות שלי נגמרה כבר ממזמן.
״חזרנו מהפאב לא מזמן,היא כבר ישנה בטח.לילה טוב דור״סימסתי וסגרתי שוב את הוואטסאפ.
שהרגשתי סוף סוף שעשיתי לעצמי טוב,כי הרי יכלתי לשאול אותו מה הקטע שלו לשלוח לי הודעה ב12 בלילה כשהוא בבסיס והוא בכלל בדרך כלל לא מתחבר לוואטסאפ,או מה כל כך דחוף לו פתאום מה קורה עם מור הרי היא תמיד לא עונה לו בשעות כאלה.
הוא שוב שלח הודעה,גורם לי להיות מופתעת.
אם יש משהו שמאפיין את דור זה הוא האגו,אחרי ההודעה האחרונה ששלחתי הוא לא היה אמור בכלל לענות או לדבר איתי יותר.
״אפשר להתקשר?״קראתי את ההודעה שוב ושוב,משפשפת את עיני,אולי אני עייפה מדי?אבל זו אכן היתה ההודעה,ודור כנראה נתקף ביסוריי מצפון,או שנפרד מהקצינה.
״לא דור,עכשיו 12 בלילה ואני מתכוונת לעלות לישון.כמו שאמרתי,לילה טוב״סמסמתי,נאנחת ומשאירה את הוואטסאפ פתוח בתחושת פטתיות.
״את יודעת שזה חשוב לי,אחרת לא הייתי מתחבר בכלל לוואטסאפ כשאני בבסיס.״הוא שלח,גורם לי להתחבט עוד יותר בעצמי.
אני יודעת מצד אחד שאם אני אסכים לזה,הוא יכניע אותי,ועשיתי צעד די גדול השבועיים האלה לאחר השבועיים של הפרידה,שהייתי מוכנה לדבר עם מישהו ואפילו להפתח בפניו.
מצד שני,מחר אני אקום בתחושת החמצה נוראית שיכל לצאת מהשיחה הזו משהו טוב.
שתקתי,ממשיכה להישאר מחוברת.
הוא התקשר,גורם לפעימות ליבי לעלות עוד יותר מעלה.
הבטתי בצג
״דור״כמה זמן לא קיבלתי שיחת טלפון כזו,גם כשהיינו חברים בזמן הקצר ההוא.
עניתי בשתיקה,
״נויה״
״מה״
הוא שתק ונשימותיו הכבדות נשמעו אל תוך הפלאפון גורמות לעיניי להיעצם,דור כנוע ומתלבט זה דור עצוב.
״אתה מתכוון לדבר או שאנתק?״שאלתי בטון הכי קר שיכלתי להוציא,אם הוא היה רואה את הפרצוף שלי בחדר,יושבת חובקת כרית ועיניי עצומות,הוא היה יודע כמה אני מתאמצת כדי לדבר בטון כזה.
״אני…למה את מחוברת בשעה כזו,את מדברת עם מישהו אחר?״הוא שאל והקול שלו היה כל כך חסר ביטחון.
״אני מחוברת כי שלחת לי הודעות דור,וזה לא עיניינך אם אני מדברת עם מישהו אחר.״
״אה,נכון…מה שלומך?״
״אני בסדר גמור״זה היה השלב שעיניי נפקחו והדמעות כמעט זלגו.
״אני לא כל כך״הוא אמר ״עבר חודש,הא?״
״דור…״אמרתי מביטה בתקרה ומדמיינת את פניו של רועי,הוא באמת בחור טוב וחייכן.
״אני לא מבינה בשביל מה כל זה…אני לא רואה מטרה,ואני חושבת שכדי שתנתק״אמרתי.
״את צודקת״הוא אמר בקול הקר שלו ״אין לזה באמת מטרה,אבל הרגשתי שאני ממש חייב לשמוע תקול שלך״.
״מה הקטע דור…״נאנחתי,הוא מחליש אותי,וזה לא טוב לי…זה פשוט לא טוב.
״אני לא רגיל אלייך ככה,למה את ככה?״הוא שאל בקול שהפך להיות חסר אונים.
״למה אני ככה?כי אני לא חושבת שזה מתאים דור.זה נגמר.עבר חודש,יש לך חברה.היא יודעת שאתה מדבר איתי בשעה כזו?״
שתיקה.
״טוב דור,אני אנתק״אמרתי.
״למה את מתנהגת ככה נויה?כאילו שחכת הכל?״הקול שלו הפך לתקיף,אך הרגשתי שהוא רק רוצה למרוח את השיחה הזו.
״דור,אני פאקינג סוף סוף מצליחה לשכוח קצת מהחרא הזה,קצת!תנתק תשיחה המזדיינת הזו כבר!״התחלתי להתעצבן והקול שלי הפך מקר ומאוזן לתקיף,בדיוק לאן שלא רציתי להגיע.
״אז זה חרא?זה חרא מה שהיה בנינו?״הוא שאל.
נאנחתי קמה ממיטתי ומתחילה לנוע בקווים ישרים,הלוך וחזור מהארון אל הקיר שמולו.
״דור…אתה באמת מתחיל להגזים,תנתק״אמרתי נושמת בספירות של עשר.
״תעני לי,זה חרא בשבילך?״הוא שאל בטון העצבני מאוד שלו.
״כן!״צרחתי מאבדת שליטה ״זה חרא בשבילי,זה חרא גדול.
אתה לא מבין?תפסיק להיות אגואיסט מסריח,תפסיק!אני סוף סוף מתחילה לצאת מהבועה של ׳הכל סובב סביב דור׳,אני מתחילה לחייך לבנים אחרים. למה אתה תמד חייב לתת את הטאצ׳ שלך כשאני כמעט ויוצאת מזה ולשאוב אותי חזרה?״
צרחתי וצרחתי,ואז שסיימתי את כל המנולוג העצבני והמתוסכל שלי,התנשמתי כאילו רצתי מרתון.
״את צודקת,אני באמת חייב להפסיק להיות כזה טמבל.
יש לי חברה מדהימה ואני מתעסק בלנסות לנהל שיחות תרבותיות עם ילדה בת 18,שיהיה לך בהצלחה עם הבנים שהם לא אני נויה״הוא אמר בטון עוקצני,וזה בהחלט דור חדש בשבילי.
הרמתי גבות מגחכת,
״אם היתה לך חברה כל כך מדהימה,לא היית מתעקש להתקשר אלי ב12 בלילה דור.
ואם אתה כל כך בוגר,אז למה התחלת את כל השיחה המחורבנת הזו בעקיפין?
אתה פשוט מצליח להפתיע אותי כל פעם מחדש דור,ולא טובה דור״אמרתי
הוא גיחך,ידעתי שלא היה לו יותר מדי לענות והוא ניסה להראות שהוא בסך הכל בסדר.
״עכשיו אם לא אכפת לך יש לי מחר בית ספר,אז עכשיו באמת.לילה טוב״אמרתי ונתקתי את השיחה מבלי לחכות לתשובה.
השלכתי את הפלאפון על רצפת הפרקט ובעטתי בנעל העקב שעמדה בפינת המיטה.
הבטתי במראה של ארון הבגדים,מביטה בשיערי שהיה פרוע.
סירקתי אותו במסרק,מנסה להרגיע את עצמי.
לקחתי את הפלאפון,נכנסת אל החלון שלו,לא האמנתי שאני באמת אעשה את זה למען האמת…
אבל הפעם הלב,הגוף והשכל היו כאחד,והם לחצו על כפתור החסימה שמונע ממנו לראות מתי התחברתי או לשלוח לי הודעות.
ואז סוף סוף נזרקתי בכבדות על המיטה,ולא ידעתי אם זה היה המעשה הנכון,ואם עוד אתחרט,אבל הרגשתי שזה מה שאני רוצה.