אוקליה ~ חלק ~ 6+7+8

נכון, הוא חתיך והכל. אבל הוא ממש מעצבן ואני כ"כ לא רוצה להתנשק איתו עכשיו.
אבל הוא יכול למות אם אני לא..
'אוף!!! מה לעשות!?' חשבתי לעצמי בתסכול.
קירבתי את פניי לפניו אך לפתע הוא פקח את עיניו בפתאומיות.
הוא הביט ימינה ושמאלה ואני זזתי כדי לתת לו לקום.
הוא קם והלך לעץ הכי קרוב.
"אתה בסדר?" שאלתי אותו.
הוא לא ענה.
הוא ניסה לחפש משהו על העץ (- מי מעז להגיד לי שהוא לא משוגע?)
"הלו? אני מדברת כאן!?" צעקתי לכיוונו כשאני הולכת אחריו סחור וסחור בחיפוש אחר משהו לא ידוע על איזה עץ לא ידוע.
לפתע הוא הסתובב אליי ונעצרתי מולו- היינו קרובים וכנראה שקרובים מדי.
הוא לקח צעד אחד אחורה והרים את ידיו כאילו הוא מנסה להתחיל להסביר משהו.
"את יכולה לשמור סוד?" הוא שאל אותי בחצי חיוך מוזר.
הנהנתי.
"יופי." הוא אמר והסתובב בחדות והלך לעץ הקרוב.
"מה אנחנו מחפשים?" שאלתי אותו כשהלכתי לעץ אחר.
הוא הביט בשמיים, בעננים…
"אדיר! מה הסוד?" ניסיתי להסב את תשומת ליבו.
הוא התקרב אליי בצעדים עצבניים ומתנדנדים.
הוא הרים אצבע אחת והצביע לשמיים.
"תשרקי." הוא הורא לי.
"מה?" לא הבנתי מה הוא רוצה.
הוא נאנח, הסתובב וחזר לשמיים שלו.
"אדיר, אתה לא מסביר לי כלום!" צעקתי עליו.
"את לא תביני." הוא אמר כשהוא מחפש משהו באצבעות שלו.
"אם היית טורח להסביר אולי-" נקטעתי בשל השריקה שאדיר שלח לאוויר.
לאחר כמה שניות נשמעה שריקה חוזרת אבל לא מפיו של אדיר.
מהתוכי שהגיע לידיו של אדיר.
"צַ'ק? רוצה לקבל תות?" שאל אדיר את התוכי.
"תות! תות!" קרע צ'ק, התוכי של גראס מהמקום ההוא.
"יופי.. תמצא את 'הזקן'." הוא לש לו בחיוך שובב.
התוכי התעופף סביב הנחל כשכנפיו כמעט נוגעות בעצים שהסתדרו בצורה כמעט מושלמת בצורת עיגול,ואז נחת ליד עץ אחד.
"או!" חייך אדיר והלך לאותו עץ.
אני כבר איבדתי מזמן את הרצון שלי לשאול אותו מה אני עושה שם.
הייתי שקועה יותר בפענח אדיר.-אם אתם מבינים למה אני מתכוונת.
הבן אדם ההוא מתרוצץ כאילו ללא סיבה.
הוא גאון אבל הוא משוגע.
הוא מתנדנד בלי סוף ושלא לדבר על איך הוא מזיז את הידיים כשהוא מדבר והולך.
בכל מקרה- חידה ממש גדולה לאיינשטיין או לממציא תורת התורשה.
נעמדתי מאחורי אדיר בעודו מנקה את הגזע של העץ שלמולו.
הוא הקליק באצבעות שלו כמה פעמים מול הגזע ולפתע לגזע נהיה… פרצוף?!
לא הגיוני… פרצוף!! עם עף ועיניים והכל!
"וואוו!" נדהמתי ונעמדתי לצידו של אדיר.
לא יכולתי שלא להשים לב לזה שאדיר מתרחק ממני בכמה חצאי צעדים.
"אדיר… מה מבוקשך?" שאל העץ בנחת לפני שהספקתי להתפרץ על אדיר.
"איפה הכיוון למחנה?" שאל בפשטות.
"לך צפונה.. ושם תראה את בר מחפשת אותך…" אמר העץ בשקט וברוגע שלא מהעולם הזה… רק רגע.. איזה עולם אני בכלל?!
"תודה!" הוא אמר כשהסתובב והתחיל ללכת.
"הי, את!" קרא העץ לקראתי לפני שעשיתי את דרכי לאדיר.
"כן?" שאלתי אותו.
הוא הביט ימינה ושמאלה, כנראה מחפש האם מישהו שומע אותו.
אף אחד לא היה שם.
"את נערת האגדה, נכון? " הוא שאל בנחת.
"אין לי שמץ-" התחלתי אבל אדיר קטע אותי.
"קדימה מיכאלה…" הוא משך בידי כדי שאתחיל ללכת.
"אני איימי!" תיקנתי אותו.
"מה זה חשוב!" הוא מחה כשהמשיך ללכת, לא מתבונן אליי אפילו לא לשניה.
צייתי והלכתי בעקבותיו.
הייתה שתיקה.
אחרי כמה זמן אדיר כבר עזב את היד שלי והמשכנו ללכת בשתיקה.
"אדיר? למה אתה לא יודע לשחות?" החלטתי לשאול.
הוא הסתובב אליי שוב והביט בי במבט של 'מה את עושה פה?!'
לפתע שמעתי ' באנג!' גדול ואדיר נהיה פוזל ונפל עליי.
מאחוריו התייצב אדם אחד עם ' את חפירה' מונפת ומבט מפוחד על פניו.
"את הנערה! זאת את!" הוא צעק והצביע עליי.
"אתם מוכנים להפסיק להגיד את זה!? אין לי מושג על מה אתם מדַ-" נקטעתי בגלל שגם אני קיבלתי משהו בראש ונפלתי על האדמה.
הכל התערפל.
ובעם השנייה התעלפתי.
כשקמתי הייתי קשורה לקיר אחד עם הידיים והרגליים.
"סוף סוף קמת!" שמעתי את אדיר.
התבוננתי למולי והוא היה קשור לקיר מולי.
היינו בחדר לבן ומרובע.
"איפה אני?" שאלתי אותו.
"לא יודע…" הוא אמר כשהתבונן לצדדיו.
"מה?! *אתה* לא יודע?.. אבל איך זה יכול להיות?!" אמרתי בהגזמה ובציניות.
הוא ניסה להזיז את ידו הימנית קדימה אבל זה לא עבד… היד שלו קשורה לקיר בשלשלת.
"זה עונה לך על השאלה?" הוא שאל.
הנהנתי.
לפתע הבחנתי במשהו משונה על אדיר.
הסרט שהיה לו על השיער הוחלף בסרט חדש ולבן.
"למה החליפו לך את הסרט?" שאלתי אותו.
הוא ניסה להסתכל על המצח שלו…- ונאנח, כאילו רק עכשיו ראה את זה.
"הוא גילה את הדברים שאני החבאתי בחולצה וגם את הסכין בסרט… התקדם החרא…" מלמל אדיר כשניסה להגיע למכנסיים שלו.-הדבר היחידי שנשאר עליו.
"בוקר טוב לשני הישנונים…" שמעתי את הקול של ג'יימס.
הוא הגיח מדלת לבנה לתוך החדר.
"היי אדוארד… אכפת לך להסביר לי-" אדיר התחיל אבל ג'יימס החטיף לו כאפה.
אדיר החזיר אליו את מבטו בהתחלה הוא היה מופתע אבל אז הוא כיווץ את עיניו וחייך.
"לא אדוארד… ג'יימס."תיקן אותו בעצבים.
אדיר שתק.
"אה.. סליחה?" ניסיתי לשבור את השתיקה שנוצרה.
ג'יימס הסתובב אליי. הוא והצלקת המפחידה שלו.
ממש כאילו שמו לו דבק סילוטייפ כדי שזה יצא מדויק- חצי חצי. חצי צלקת וחצי פנים רגילות.
"אז את הנערה?" הוא שאל אותי.
"כן, היי…" אמרתי במהירות.
"אני לא כזאת קשורה לכל הדבר הזה.. אז אם אתה רק יכול לשחרר אותי אני מאוד אודה ל-" התחלתי אבל הוא התייצב מולי.
קרוב, קרוב מאוד.
"לך" השלמתי את עצמי.
"אני לא יכול לשחרר אותך… כי אם אני ישחרר אותך… אני לא יגלה איך אדיר עושה את זה…" הוא אמר והסתובב לאדיר.
אדיר שחרר גיחוך.
"טוב, מסתבר שזה שוב קשור אליך…" אמרתי לאדיר בכעס.
"תראי, אצלי זה בגלל המראה הטבעי! גם לאדוארד יש משהו.. הרבה משהו.. במיוחד על הפנים.." הוא חייך.
"אדיר…" ג'יימס התחיל להתעצבן.
"אבל! זה לא משהו ש… בעצם אי אפשר לסדר את זה…" אמר אדיר.
הבטתי בו במבט של: מה אתה דפוק!?
הוא רק עיצבן את ג'יימס יותר.
ג'יימס התקדם אליו והחטיף לו בוקס בפנים.
אדיר החזיר את מבטו וירק על הריצפה קצת דם.
לא הבנתי איך זה יכול להיות! אדיר לא מראה שום סימן של כאב!
"תודה.." חייך אדיר.
"על לא דבר…" ג'יימס חייך חזרה.
"טוב, בהצלחה אדיר…" אמר ג'יימס ועשה את דרכו החוצה.
אבל לפני שהוא סגר את הדלת הוא הכניס את ראשו חזרה פנימה.
"אה, ו… יש לי הפתעה קטנה בשבילך…" הוא חייך לאדיר.
אדיר לא הוריד את החיוך מהפנים.
אחרי שג'יימס יצא משם הבטתי באדיר בעצבים.
"מה?" הוא שאל בפשטות.
"הכל בגללך! היית חייב לתחמן אותו?!אתה פשוט-" צעקתי עליו אבל נקטעתי כי הרגשתי שאני זזה.
מתקדמת לעבר אדיר.
וגם הקירות שהיו לצדדינו התחילו לנוע לכיוון האמצע.
"אוקיי, או שאנחנו נעשים גדולים או שהחדר נהיה קטן…" העלתי את שתי האפשרויות.
"או-או…"אמר אדיר.
"מה או-או, מה!?! לא בא לי להיות טוסט!" צעקתי בהיסטריה.