אוקליה ~ חלק ~ 4

רציתי לצרוח אבל הם סתמו לי את הפה.
הם הכניסו אותי לתוך שיח ומשם ראיתי איך לוקחים לי את עוז.
אנשים שלבשו בגדים שחורים לקחו לי את עוז לכיוון הטירה שהייתה באופק הדי רחוק.
'לא.. עוז!' רציתי לצרוח.
הם חטפו את אחי הקטן…
ניסיתי להשתחרר מהאחיזה של אותו אדם.
"שש.. אל תעשי שום דבר פזיז…" אמר אותו אדם שלא ראיתי את פרצופו.
לא הקשבתי לו, המשכתי להתנועע כמו משוגעת.
"הזהרתי אותך…" הוא אמר לי ועזב אותי.
אבל לפני שהצלחתי להגיד משהו או להתבונן מי זה היה.
"מה אתה עושה?!" שמעתי קול נשי ולאחר זה הרגשתי מכה חזרה באחורית הראש שלי והכל התערפל… הצלחתי לראות את אותו אדם במטושטש.
היה לו שיער קצר וסרט שקשר לו את הפוני מהעיניים- כאילו שזה עזר… הפוני שלו פשוט יצא ממעל הסרט והקצוות שלו פשוט דגדגו את המצח.
"לא.. עוז…" התעלפתי.
פקחתי את עיני באיטיות ולא שמעתי כלום..
היה שקט.
"לקום! לקום!" נשמע תוכי צועק.
קמתי במהירות וישבתי על המיטה ברגליים שלובות.
"איפה אני?" תהיתי.
הייתי בחדר שעשוי משיחים והתקרה שלו עשויה משורשרי עץ שדרך הרווחים ביניהם חדרו קרני אור קטנות.
בצדי החדר היו ארונות עשויים ממדפי עץ.
על מדפי העץ היו פירות וירקות.
"התעוררת!" שמעתי קול של נערה וכשהתבוננתי זאת באמת הייתה נערה והתלווה אליה הנער ההוא שראיתי לפני שהתעלפתי…
לנערה היה שיער קצר בצבע אדום ועיניים עם אותו גוון.
"ישנת כמעט יומיים!" אמרה לי כשבאה אליי ובחנה את הבגדים שלי.
התבוננתי בנער והוא פשוט חיטט לי בתיק צד שלי.
הוא הוציא משם את האיפור ובחן אותו.
"הי! זה שלי!" קמתי מהמיטה שלי וחטפתי לו את האיפור.
הוא חזר לתיק שלי.
"מי אתם?!" שאלתי את הנערה- שכנראה הייתה היחידה שבאמת הקשיבה לי.
"אני בר… וזה אדיר." היא הצביע על הנער שכרגע הוציא מהתיק שלי את הבקבוק שלי.
"יודעת מה? לא אכפת לי מי את! אין לכם שום זכות לעלף אותי ככה ולחטוף אותי!" צעקתי עלייה.
"לא הייתה לנו ברירה! לא הפסקת לצרוח-" היא התחילה אבל אדיר ההוא קטע אותה.
"אני הזהרתי אותך…" הוא חייך.
הוא הלך זקוף אבל מתנדנד ולא רק זה.. הוא גם הזיז את הידיים שלו כמו פרחה.
ומתחת לעיניו התייצבו שקיות שינה בצבע שחור. בקיצור- משוגע לתפארת.
לא ידעתי מה לומר לו.
"אני ממש מצטערת שזה הגיע לזה.." בר הצטערה בפניי אבל אני לא הבטתי בה.
הבטתי באדיר שעשה את דרכו חזרה לתיק שלי והפעם הוציא משם את השוקולד שלי.
"הי! זה גם שלי!" צעקתי ופיניתי לקחת ממנו את זה.
אבל הוא הרים את זה למעלה ולא הצלחתי להגיע לשוקולד שלי.
"אני רק בודק אם זה רעל.." הוא הסביר כשעדיין הוא מרים את השוקולד באוויר.
"למה שזה יהיה רעל?!" צעקתי עליו.
"אז אם זה לא רעל, אין לך שום סיבה להילחץ כשזה ביד שלי, נכון?" הוא שאל אותי.
"בדיוק!" החזרתי לו כשהפסקתי לנסות לקחת לו את זה.
הוא פתח את החפיסה.
"רק רגע…" עליתי על התרגיל שלו אבל כבר היה מאוחר מדי הוא אכל לי את השוקולד.
"מעניין… לא טעמתי דבר כזה בחיים שלי." הוא לקק את אצבעותיו.
"אכלת לי את השוקולד!" צעקתי עליו.
"ככה זה… כל המקדים זוכה!" הוא החזיר לי כשהלך לכיוון היציאה מהחדר המוזר שהיינו בו.
"אבל זה לא פייר! אתה עבדת עליי!" צעקתי עליו.
הוא נעצר והסתובב אליי.
"ברוך הבא לאוקליה!" הוא חייך וכיווץ את עפעפיו.
אח"כ הוא הסתובב ויצא משם.
הסתובבתי לבר במבט של : למה לא עשית כלום!?
אבל אז נזכרתי שחטפו את עוז.- יש לי קטע כזה.. שאני נזכרת בדברים יותר מאוחר מהרגיל.. נראה לי שנדבקתי בעיניין הזה מעדן.
"אה!! חטפו את אחי!" צעקתי בהיסטריה.
"אני יודעת, ואנחנו נעזור לך למצוא אותו!" היא עודדה אותי.
"תודה… אבל את יכולה להסביר לי משהו קטן?" שאלתי אותה ברוגע.
"ברור! מה?" שאלה אותי בחיוך.
"איפה אני?" שאלתי אותה.
"בואי…"היא חייכה אליי.
יצאתי איתה למחוץ לחדר.
"וואוו…" סיכמתי את מה שראיתי.
היינו בתוך יער אחד שלם.
יער עם עצים והכל.. יער שבקושי רואים את השמיים בגלל העצים הגבוהים שלו.
לפתע התוכי הגיע ונחת על היד של בר.
הוא אחז משהו בפה שלו.
בר לקחה לו את זה ואמרה לו תודה- הוא התעופף משם.
"תטעמי.." היא הגישה לי פרי לו מוכר.
"לא תודה.. אני לא כזאת בעד של אוכל מהטבע…" אמרתי לה.
היא אכלה את זה וחייכה.
"גראס! התוכי שלך גאון!" היא צעקה לעבר הנער שעליו נחת התוכי.
"נכון?! מי התוכי החתיך של אבא?!" הוא אמר ונשק לתוכי על הפה- או שכדאי להגיד על המקור?
גראס נראה כמו היפי טיפוסי.
בגדים רופפים ותלתלים פרועים.
הוא בדיוק קטף כמה דובדבנים משיח אחד.
"יאו בוס! מי החדשה?!" הוא צעק לבר.
"זאת נערת החידה!" היא חייכה אליו.
"שיגעון! אחות! ברוך הבא למשפחה!" הוא צעק לעברי.
לא עניתי.
בר לקחה אותי לעץ אחר.
אבל לא סתם עץ… זה היה עץ עצום! הוא היה בעובי של מי-יודע-כמה מטרים…
לצורך העיניין בואו נגיד שאם אני הייתי צריכה להקיף את כל הגזע שלו.. הייתי צריכה לשכפל את עצמי כפול 30! ואני לא מגזימה!
אז שם היא דפקה על הגזע שלו.
"יבוא!" נשמע קול נשי מתוך הגזע.
לפתע היא פתחה חתיכה של הגזע שזה יצר מן דלת ונכנסה.
אני נכנסתי ישר אחריה עם פה פעור.
למה? כי הגזע ההוא היה פשוט ביניין מוסתר! היו שם…קומות!
ומהמקום הכי גבוהה של העץ ירדו חבלים שקשור אליהם מראות קטנות.
המראות הקטנות החזירו אור ממקור האור שבראש העץ.
הם האירו את כל הקומות בצורה מפליאה.
הקומת קרקע הייתה ריקה כמעט מבני אדם.
"היי אסתי, איפה כולם?" שאלה בר את הנערה השחומה שישבה בכיסא אחד מול מראה שהייתה מחוברת לקיר.
"הם מתארגנים להיום בערב… אז זאת ה-נערה!" היא התבוננה בי.
"כן, נכון שהיא מדהימה!?" בר אמרה כשהיא מצטרפת לאסתי ההיא ומתבוננת בי בפליאה.
"תודה.." חייכתי.
"נעים מאוד, אני אסתי… " היא הושיטה לי את ידה ואני לחצתי אותה.
"איימי." חייכתי.
"ואין לי מושג מה אני עושה כאן…" מלמלתי ביני לבין עצמי.
"מה?" שאלה בר.
"שום דבר! לאן הולכים עכשיו?" שאלתי אותה.
"אסתי.. תור מי ללכת להביא את האוכל מהכפר?" שאלה בר את אסתי.
"נראה לי שים אמור להיות היום.. אבל הוא רוצה ללכת עם אדיר… את חושבת שזה מותר?" שאלה אותה אסתי.
לא היה לי מושג על מה הן מדברות.אז אל תשאלו אותי מה הכוונה.
"אוקיי.. רק תתפסי את אדיר כדי שהפעם הוא לא יברח.. הוא תמיד בורח מאחריות." אמרה בר לאסתי.
"כן אני מכירה את הקטע הזה שלו. את עדיין מחבבת אותו נכון?" שאלה אסתי.
לפתע בר הסמיקה.
"שש!!" היא השתיקה אותה.
"אוקיי.. אני רוצה ללכת למצוא את עוז… את תמשיכי להיות כאן עם האדיר המטומטם שלך.." אמרתי כשיצאתי מהדלת של העץ לעולם הפתוח.
"לא! רגע!" שמעתי אותה צועקת לעברי לפניי שהדלת נטרקה בפניה.
פניתי לעבר היער ונכנסתי לתוכו.
הלכתי לכיוון הטירה שהייתה באופק.
"אני לא יודעת מה הם רוצים ממני אבל אני חייבת למצוא את עוז! חוץ מזה.. מחר יש לי דייט עם יון…" נמסתי כשחשבתי על יון.
"רק רגע… ישנתי כמעט יומיים.. שיט! פספסתי את הדייט…" התבאסתי לי והמשכתי בדרכי לטירה.
הגעתי לשטח גדול ועגול עשוי מדשה.
לפתע שמעתי שריקה ליד האוזן הימנית שלי וחץ נתקע בעץ שהיה לפני שניה מאחורי.
"מה קורה פה?" שאלתי את עצמי כשחיפשתי את המקור של החץ.
לקחתי את החץ ביד והתבוננתי בו.
' שייך למלך גיא ' היה חרוט עליו.
שמעתי מתיחת גומי וכשהתבוננתי על המקור של אותו רעש ראיתי שזה אדם עם פח חצים על הגב וקשת שמתוך בתוכה חץ- מוכן לירייה.
"זה שלך?" שאלתי אותו.
הוא שלח את החץ

ההמשך יבוא…