אוקליה ~ חלק ~ 1

ההלם הכה בי.
התבוננתי בו בלי לומר כלום.
בשוק מוחלט.
שפתי התחתונה נשמטה ולא יכולתי להוציא מילה.
לא יכולתי שלא ללטוש את מבטי בחתך שלו.
החתך האדום, מזיל הדם.
החתך שהתייצב מקצה שפתו הימנית עד לקצה עינו הימנית.
"א.." ניסיתי להוציא קול מפי.
זה לא הלך.
לא הצלחתי לעצור את מחשבותיי שטסו למול עייני כאל סרט בהילוך מהיר ביותר.
זה היה הוא.. ללא ספק… אותו רשע חסר תקנה.. זה היה הוא..
*****************לא הבנתם כלום נכון? ***********************
*****************בואו נתחיל מהתחלה…***********************
"בוקר טוב איימי! קדימה לקום!!" צעקה אמא שלי כשעברה ליד הדלת של החדר שלי.
הערה: מעכשיו כשנכנסת דמות חדשה אני יסביר לכם מי היא ומה היא.

++++אמא- אמא שלי, בת 53 עם רגשי נחיתות. השער שלה בצבע שחור ועיניים חומות.
יתרון: יודעת לבשל הכל. חסרון: שקרים קטנים בבוקר.++++

קמתי באיטיות כשהעניים שלי עדיין עצומות למחצה.
"נו, איימי! כבר 8 וחצי!" אמא שלי שיקרה, כשבאה לסיבוב שני.-אלא השקרים הקטנים של הבוקר…
התיישבתי על המיטה שלי ואז סובבתי את גופי ונשכבתי על הצד האחר שלי.
שמעתי את אמא שלי נאנחת ולאחר כמה שניות אור חזק פרץ לחדר.
אמא שלי פתחה את החלון- זה הנשק הסודי שלה נגדי…
"טוב, קמתי!" צעקתי עליה כשהתיישבתי שוב על המיטה.
הבטתי בשעון שלי. רק 6 וחצי.
"יאללה, נו! לכי לעזור לטומי ויותם להתלבש לבי"ס!" אמרה לי כשקיפלה את השמיכה שלי.
קמתי באטיות ופניתי לחדר של האחים הקטנים שלי.
ואז קרה מה שקורה כל בוקר.. אני פותחת את הדלת שלהם ונרטבת מהדלי שהונח על הדלת.
"איימי! בוקר טוב!" הם אמרו פה- אחד.

++++ טומי ויותם- האחים הכי קטנים, תאומים זהים לחלוטין. וממזרים לא קטנים. בני 9.
יתרון: הם מתוקים בטירוף-עד שמשעמם להם… חיסרון: טוב, כבר ראיתם איזה חיסרון יש להם.++++

"הבגדים שלכם נמצאים על הארון והאוכל על השולחן, ביי" אמרת להם ביובש ויצאתי מהחדר שלהם.
הלכתי לחדר שלי ולא ידעתי מה ללבוש היום.
בגלל שהיום יש טקס כזה אז לא צריך להביא תלבושת. מ.ש.ל אפשר לבוא באיזה לבוש שבא לי.
"גילי! בואי תעזרי לי!" צעקתי לאוויר ולאחר כמה שניות אחותי התייצבה מולי.

++++גילי- האחות מעליי, חייכנית אוהבת והחברה הכי טובה שלי. היא בת 20
יתרון: יש לה חוש אופנה ממש מעולה. חיסרון: יש לה אובססיה למרשמלו.++++

"אז מה יש היום בבי"ס?" שאלה אותי בחיוך.
"טקס- אפשר להביא מה שאני רוצה.." אמרתי לה כשאני מהרהרת מול הארון שלי.
"זה לא פייר! אין לי מה ללבוש!" התעצבנתי כשלא מצאתי שום בגד שמתאים לי.
"זה בסדר איימי, את תמצאי בסוף משהו טוב! אני יודע את זה!" התערב עוז.

++++ עוז- האח מתחתיי, רגיש, מכבד ומתוק. בן 13 שכל הזמן מבקש ממני עזרה בדברים.(בהמשך תראו במה למשל..) יתרון: הוא האח הכי נורמלי שלי ישר אחרי גילי. חיסרון: הוא מתוק עד שהוא רב עם מישהו בכיתה שלו.++++

"בוקר טוב עוז,למה שלא תלבשי את הג'ינס הזה עם החולצה הזאת?" שאלה גילי כשהרימה לי את הג'ינס האהוב עליי ואת החולצה השחורה עם הכיתוב בצבע טורקיז.
"מושלם! תודה גילי! את האחות הכי טובה!" חיבקתי אותה ופניתי למקלחת להתלבש.
"היי דובה," זרק לי איתן.

++++איתן- הוא בצבא למרות שהוא לא עושה שם כלום. בן 23. והוא האח שמעל גילי.
יתרון: אין לי לבינתיים… חסרון: הוא מעצבן אותי כל הזמן וקורא לי 'דובה' -אין פואנטה.++++

ניסיתי להתעלם ממנו והמשכתי בדרכי למקלחת.
התלבשתי מהר וירדתי לקומה התחתונה לאכול עם כל המשפחה.
"יורם, תכניס את העיתון לתיק. אנחנו באמצע לאכול!" שמעתי את אמא שלי מורה על אבא שלי.
"אבל הוא לא רוצה להכנס!" אבא שלי אמר ופתח בצחוק.

++++ אבא- הוא מהסוג של ה-Extra protection.-אתם תבינו למה אני מתכוונת בקרוב.
יתרון: יש לו תמיד פלסטר בכיס. חסרון: הוא מספר בדיחות והם לא מצחיקות.++++

כל האחים שלי נאנחו והמשיכו לאכול את הטוסטים שלהם.
התיישבתי ליד עוז ופתחתי את הפלאפון שלי.
היו לי 2 הודעות ו8 שיחות שלא נענו מאת עדן.-לא הייתי מופתעת בכלל.
עדן היא אחת החברות הטובות שלי.. אבל אני יסביר לכם מי היא רק כשאני יראה אותה.
"אמא… מה הכנת לצהריים?" שאלתי את אמא שלי.
"אני לא הכנתי.. אבא מכין היום.." היא אמרה כשהתיישבה ליד אבא שלי.
"אוקי, אבא, מה אתה מכין?" שאלתי.
"אני מכין…" התחיל אבא שלי.
"רק אוכל מעניין אותך, דובה…" אמר אח שלי, איתן.
אבל אחרי שנייה הצלפתי בו גבינה מותחת מלווה בקטשופ.
"אמרת משהו?" שאלתי אותו בעודו קם מהכיסא שלו.
"אני מכין…" ניסה שוב לדבר.
"אמרתי שאת דובה, דובה!" אמר לי בעודי קמה.
"אני מכין!" ניסה להמשיך שוב אבא שלי.
"איימי, תסגרי את הרוכסן…" אמרה אחותי הילי ביובש.

++++הילי- אחותי הכי גדולה. יש זמנים שאני מפחדת ממנה ויש זמנים שאני מחכה שהיא תבוא הביתה.
יתרון: היא עובדת בהייטק וככה היא גם עוזרת לי בעבודות שנותנים לי לעשות.
חסרון: היא אומרת הכל בפנים. כמו עכשיו בדיוק…++++

בעודי מתבוננת בחיוך המנצח של איתן, התיישבתי וסגרתי את הרוכסן שלי.
"גם אתה איתן.." זרקה אליו הילי.
הוא התיישב במהירות וסגר גם הוא את הרוכסן.
"אני מכין עוף ממולא בתרד!" אבא שלי צעק לבסוף.
בהתחלה הייתה שתיקה כזאת אבל אחרי זה, כולם התחילו לצחוק.
באיזה שהיא נקודה גם אבא שלי התחיל לצחוק בעצמו.
"על מה צוחקים?" סנן אבא שלי בין צחוקו.
"אחלה בדיחה אבא!" זרקתי לעברו.
"כן.. קרעת אותי לשנייה!" המשיך איתן.
"אני רציני." המשיך בחיוך רחב אבא שלי.
עוד שתיקה.
"אוכלים אוכל סיני?" הציעה אמא שלי.
וישר אחרי זה ליוו אותה ההזמנות שכולם ביקשו.
וכולם החלו לקום וללכת מי שלעבודה- לעבודה.
ומי (שלצערי..) שלבי"ס-לבי"ס.
התיישבתי לצד עוז במכונית כי הוא ואני לומדים באותו בי"ס.
"היום בערב הולכים לגן של פעם?" שאל אותי עוז.
"כן, כמו תמיד…" אמרתי לו.
לי ולעוז יש מן מנהג כזה, ללכת לירושלים כל שנה ביום שעברנו משם לפה ולהיות בגן האהוב עלינו.
"איימי, אל תשכחי להביא את הטופס הרשמה בשביל האחים שלך.." הזכירה לי אמא שלי כשעצרה ליד הבי"ס ושלחה שלום לשומר שלנו.
נאנחתי ויצאתי מהאוטו.
"איימי!!!!" שמעתי צעקה ואז נחנקתי מחיבוק לא מזוהה.
"אוי לא.. הלכתי!" זרק לי עוז בפחד ובמהרה גם ברח משם.
ולפתע באמת ידעתי למי הוא התכוון ב 'אוי לא…'

ההמשך יבוא…