אופס , זאת החברה הכי טובה שלי 6

אני בכלל לא חושבת על הסיבה בגללה הוא נמצא כאן . ליד הבית ספר שלי .
אני פשוט שמחה שהוא כאן .
אני מתקדמת לעברו במהירות , תרה אחר תרופה כלשהי לשרפה שמתחילה לי בלב , לפצע המדמם שמתחיל להיפתח לי בבית החזה , אני מחפשת מישהו שיסגור לי את הברז של הדמעות .
מרחוק הוא לא מזהה אותי , אני מבינה את זה כי הוא אפילו לא מביט בי , אבל שאני מתקרבת , והוא מביט בי במבט חטוף ומהורהר . הוא מזהה. ועוצר בהפתעה .
כמה שניות אחרי כך אני כבר עומדת מטרים ספורים ממנו , מביטה שוב בעיניים הירוקות והמרגיעות האלו , שמניחות שלווה של עלה רענן על הפצעים הדואבים בגוף שלי .
הוא לובש כיפה ירוקה סרוגה שמבליטה לו את העיניים .הוא נראה כמו מלאך . מלאך טרוד משו ..
מביט בי במבט מודאג , מחפש אחר הסיבה שגורמת לי לבכות . ואז נאנח .
"זה הלב ?" הוא אומר ברוגע מפתיע "כואב לך הלב ?"
אני מהנהנת בקושי ,מחניקה יבבה , ושוב מופתעת מכמה שהוא מבין . מכמה שהוא ממעט במילים ובכל זאת פוגע .
"נוגה " הוא אומר , לא שואל ,אומר . "מה היא אמרה ?"
אני מתייפחת , בקושי מצליחה להוציא מילה מהפה "אממ–רה " אני מיבבת "שאאא..שאניי , הכי, הכי חשו-בה לה .. בעולם .. "
הוא מביט בי ברוך "אל תדאגי " הוא מרגיע "רק עוד קצת וזה לא יכאב "
הדברים שהוא אומר הם בדיוק הדברים שאני צריכה לשמוע .אין לי מושג איך הוא עושה את זה . כמו קסם .
בדחף של רגע אני מתנפלת עליו בחיבוק. הגוף שלו, שרירי במפתיע , ונעים למגע , קפוא לרגע , כנראה מופתע , ואחר שנייה בערך דוחף אותי ממנו בעדינות , אבל בכוח .
מבולבלת , אני מביטה בו בהשתוממות , מחפשת תשובה בפניו .
הפנים שלו מבשרות רעות, ואני מרגישה בושה לא רצונית , כאילו ביצעתי איזה פשע .
"אני שומר נגיעה ." הוא מטיל פצצה . עיניו חדות .
אני מרגישה איך הנשימה שלי נעצרת . רק לא זה . זה כאילו אלוהים מעוניין להתעלל בי .
אני קורסת על המדרכה הלוהטת והיבשה , מניחה לעצמי להיכנע ,
כל המאמצים האלו להישאר רגועה התישו אותי . ועכשיו אני מרפה .
הלחי ספוגת הדמעות שלי נצמדת למדרכה ,ואני מרגישה כאילו אני עולה בלהבות . אבל לא אכפת לי.
שיהיה .
מאחורי העפעפיים הסגורים שלי ,אני רואה עולמות מופלאים של אדום וכתום , וכבר לא אכפת לי מכלום .
&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&
אני פותחת את העיניים לאחר זמן ממושך , אחרי שנגמרו לי כבר כל הדמעות .
ומופתעת לגלות את בועז שוכב לצידי , במרחק ניכר אמנם , אבל על המדרכה , מביט בי .
"למה ?" אני שואלת לא מודעת למעשיי "אני רק רוצה חיבוק "
הוא לא עונה , רק ממשיך להביט בי בעיניו הירוקות כל כך .
פתאום כלום כבר לא חשוב לי , שלא יגע ! זה כבר לא אכפת לי יותר …
רק שימשיך להביט בי . זה כל מה שאני מבקשת .
והוא ממשיך .