אופס , זאת החברה הכי טובה שלי – פרק 7

כשהשמש מתחילה לשקוע אני ובעז יושבים על גג של בניין .
אני כבר כמעט לא בטוחה איך הגענו לכאן . זה כמו מתוך חלום .
מולי אני רואה שמיים כחולים , פרושים כמו מפת תכלת .
העננים מרחפים קרוב כל כך , שאני מרגישה כאילו אני יכולה לחוש אותם . מתמוססים לי בין האצבעות .
בועז מחייך אליי , העיניים שלו מצועפות . והוא מתחיל לספר לי את הסיפור שלו .
"מצאתי את המקום הזה לפני קצת יותר משנה ." הוא מספר בקול עדין "זה היה בקיץ , והיה חם נורא , אני זוכר שרצתי לכאן . רציתי למות "
אני שותקת , נותנת לו להוציא החוצה את האפלה שחונקת אותו , ממש כמו שנתן לי .
"לא ידעתי כבר מה לעשות . חיפשתי את המקום הכי גבוה , כדי שאני אוכל לקפוץ ."
אני מביטה בו . מנסה לחבק אותו בלי לגעת בו , להחזיק אותו כדי שלא ייפול .
"כבר מרחוק ראיתי את הבניין הזה , גבוה ומכוער , משקיף על כל הבניינים , חשבתי שזה קצת קלאסי …"
הוא מצחקק במרירות " למות במקום מכוער כל כך בגלל מעשה מכוער כל כך ."
"אבא שלך ?" אני שואלת ברכות , מלטפת אותו עם קולי .
הוא מהנהן בשקט , "הייתי אז בן 16 , וכבר ידעתי מהי בגידה .. אבל להיכנס ולראות אותו ככה זה…. " הקול שלו נשבר " זה פשוט היה קשה מידי . " הוא שותק .
"אז רצת ?"
"אז רצתי . רצתי עד שכבר לא יכולתי לנשום , עליתי במדרגות החירום , כי חשבתי לעצמי שבכל מקרה אני הולך למות , אז מה זה משנה אם אני אפול ? " הוא מחייך חיוך קטן "אבל לא נפלתי . הגעתי למעלה , והתכוננתי לקפוץ , אפילו כתבתי מכתב . ביקשתי ממנה לעזוב אותו , מאימא שלי , בתור בקשה אחרונה ."
הרוח נושבת חזק , מעיפה את השיער השחור שלו ,הוא מתעלם .
"אבל כשהגעתי לקצה , והסתכלתי על השמיים האלו " הוא מחייך אליי " את הרי בטח מרגישה את זה!, זה כמו נטיפי מים קרים ללב , זה שוטף אותך מבפנים "
אני מהנהנת . השמיים באמת עזרו לי . וגם הוא .
"אז לא קפצתי . התיישבתי , והסתכלתי על השמיים האלו , עד שכבר התחיל להיות כל כך מאחור שכבר לא ראיתי אותם , כי הם היו שחורים כל כך , עד שהרגשתי נקי ."
אני מחייכת אליו . זרם חם של אוויר נושב לי על הפנים בעדינות . השמיים מקיפים אותנו , מטביעים אותנו בתוך עננים כמעט שקופים , יוצרים לנו בועה אחת , על בניין אחד , שפעם היה מכוער כל כך , אבל עכשיו ,ששנינו יושבים עליו , זה נראה לי כמו המקום הכי יפה בעולם .