אופס…. התאהבתי!- סיפור על וואן דיירקשן- פרק 26

**מנקודת המבט של הארי**
זאין ומנדי יצאו לאכול גלידה, זה ממש לא הרגיש לי טוב אז הלכתי אחריהם, הם דיברו והכול היה בסדר, לא ממש שמעתי מה הם אמרו, לפתע הם קמו והתחילו ללכת, הם דיברו קצת ואז הם נעצרו הם התנשקו, רצתי בחזרה לבית החולים, נכנסתי וראיתי את מנדי, רציתי לדעת מה ההרגשה של לבגוד, אז נישקתי אותה, נשיקה ארוכה ומדהימה, זה הרגיש לי כל כך אמתי, מישהו נכנס למסדרון בריצה, זו הייתה היילי "מה לעזאזל?!" היא צעקה שהסתכלה עלי ועל מנדי, "הארי? אתה? אני… אוף אני ….. חתיכת… מנדי?… מה קורה כאן?" היא צעקה בלבול, לא ידעתי מה לומר אז החלטתי לומר את האמת "היילי אני … אני מצטער… אבל עשיתי את זה מסיבה אחת!" אמרתי, "שהיא?!" שאלה, "אני ראיתי אותך ואת זאין מתנשקים!" צעקתי עליה, "איך בדיוק עשית את זה?" היא שאלה אותי, "אהההה…. עקבתי אחריכם!" אמרתי מבויש, "עשית מה?!" היא צעקה עלי ונתנה לי סטירה, "למה עשית את זה?!" שאלתי אותה בזמן שהיא התמוטטה על הספה, "למה עקבת אחרי ואחרי זאין ונישקת את מנדי?!" החזירה לי, זאין נכנס למסדרון, "מה קורה כאן?" הוא שאל, היילי בכתה, הלחי שלי נראתה כאילו עברה מתקפה של מברשות סומק ומנדי הייתי בשוק, "החבר שלי בגד בי עם החברה הכי טובה שלי- מה שקורה כבר בפעם השנייה- שהיא במקרה החברה שלך!!!!" אמרה לו היילי, "לא היילי, מנדי אני מצטער, אני לא מסוגל יותר, אני לא אוהב אותך, אני מתאר לעצמי שהקשר איתך היה רק ניסיון לשכוח את מי שאני באמת אוהב, מי שהלב שלה כבר תפוס, מנדי מגיע לך יותר טוב ממני…. מישהו שבאמת אוהב אותך…." אמר זאין, "אני חושב שאני מתאהב בך מנדי!" אמרתי למנדי, "מה לעזאזל הולך כאן?!" צעקה היילי, "אוף למה?! למה?! למה?! למה?! למה?! למה?!" צרחתי, אני לא יודע מה אני מרגיש וזה מחרפן אותי, "מה קורה כאן?!" צרח עלינו נייל שיצא בסערה מהחדר של לואי וליאם, "אני אסביר לך- הארי עקב אחרי ואחרי זאין ראה את זאין מנשק אותי בא לכאן ונישק את מנדי, זאין ומנדי נפרדו והארי מאוהב במנדי!" אמרה לו היילי בעצבים, "הארי?! רציני?! מה שקרה כאן עכשיו נראה כמו קטע מטלנובלה צפויה!!" אמר לנו נייל וחזר לחדר, "טוב, הארי אני ואתה הולכים לדבר!" היילי אמרה לי, הנהנתי בראשי והלכנו להמשך המסדרון, "תגיד לי השכל הקטן שלך בסדר?!" צעקה עלי, "חשבתי שאתה אוהב אותי!" היא אמרה, אחת האחיות באה לעברנו ושאלה "את לא הארוסה של הבחור שבוכה שרוצה גזר?" "אויש תשתקי!" צעקה עליה היילי והיא המשיכה ללכת במהירות, "תקשיבי…. אני לא אוהב את מנדי, אני… אני.. אוהב אותך היילי! ואני לא מוכן להפסיד אותך! את יותר מדי חשובה לי!" אמרתי לה מנסה להסתיר את העצבנות בקולי, אני לא שיקרתי אני באמת מאוהב בהיילי, אני אוהב אותה כמו שלא אהבתי בחיים שלי, אבל במנדי- היה בה משהו מיוחד כזה, אבל אני אוהב יותר את היילי! כן אותה אני אוהב יותר אפילו רבתי עם החבר הכי טוב שלי בגללה, אני מאוהב בה! חשבתי לעצמי מבהיר לעצמי שהיילי היא האחת, "אז… למה אתה לא סומך עלי? למה עקבת אחרי ואחרי זאין?" שאלה אותי היא נשמעה פגועה, "את צודקת! זה לא היה בסדר מצידי, אבל את נישקת את זאין, אני באמת מתחיל לחשוב שאני לא יכול לסמוך עלייך…" אמרתי בקול רועד, ידעתי שזה לא בסדר לומר דברים כאלו אבל זו האמת, "אני לא נישקתי את זאין! הוא נישק אותי, הוא אמר לי שהוא אוהב אותי,הארי! הוא נישק אותי ואמר לי שהוא אוהב אותי! אתה מבין באיזה מצב אני? כשרצתי לבית החולים ציפיתי שתתן לי אפשרות לבכות על הכתף שלך ולהסביר לך את הבלבול, אבל לא! אתה נישקת את החברה הכי טובה שלי! שבמקרה היה לה חבר!!" היא צרחה עלי, הרגשתי כל כך רע עם עצמי, אני הפינתי לחברה שלי עורף לבחורה הזו שאני כל כך אוהב, כשהיא הייתה צריכה אותי לא הייתי שם! "אני לא יודע מה לומר!" נפלט לי, "טוב! נמאס לי!!!! אני לא רוצה שום קשר איתכם! אני …. אני הולכת! ביי הארי! אל תתקשר אל תסמס אל תדפוק בדלת! אתה וכול הבנים! עזבו אותי בשקט, מהרגע שהכרתי אתכם הלב שלי נשבר פעמיים! וזה יותר מדי! להתראות!!" היא צרחה והלכה לכיוון המעלית, "היילי חכי! היילי!" צרחתי לה, אבל זה היה מאוחר מדי, היא כבר ירדה, הלכתי לכיוון כולם, היו לי דמעות בעיניים, זהו איבדתי אותה! הלכתי לכיוון זאין שדיבר עם מנדי, "איפה היילי?" הוא שאל, "היא הלכה, לתמיד!" בכיתי, "לתמיד?!?" צרח עלי זאין ורץ למעלית, "זאין?!" צרחה מנדי אבל הוא התעלם ונכנס למעלית.
**נקודת המבט של זאין**
אחרי שהארי והיילי הלכו לדבר התיישבתי ליד מנדי, "זאין? למה אמה עשית את זה?" היא שאלה אותי בקול שבר, שמענו צרחות מהכיוון של היילי והארי אבל התעלמנו, "מנדי אני מצטער באמת שאני מצטער אני חתיכת זבל שאני עושה לך את זה אבל אני לא אוהב אותך, וזה שובר אותי, כי את ממש מקסימה וחמודה ויפה אבל הלב שלי תפוס, אין לי שם מקום לאף אחת, אני חולה אהבה, וזה די מתאים לאווירה של הבית חולים הזה!" אמרתי לאחר כמה דקות קצרצרות של שתיקה, "זאין אני אוה…" היא לא הספיקה לסיים והארי התקדם לעברנו בוכה, "איפה היילי?" שאלתי, "היא הלכה, לתמיד!" אמר הארי מתייפח, "לתמיד!?!" צרחתי ורצתי לכיוון המעלית, "זאין?!" מנדי צרחה לי, אבל התעלמתי ונכנסתי למעלית. הגעתי למטה המכונית של מנדי לא הייתה שם, נכנסתי למכונית שלנו, באותו הרגע לא ממש עניין אותי איך הבנים יחזרו הביתה כל מה שעשיתי היה למלמל לעצמי "אסור לי לאבד אותה! אסור לי לאבד אותה!" טסתי על הכביש כמו שיכור, הגעתי לבניין שלנו, לא הייתה לי סבלנות לחכות למעלית אז טסתי במדרגות, צלצלתי בדלת כמו מטורף, שמעתי צעדים מיהרתי לכסות את החור של העינית, היא פתחה את הדלת לרווחה והסתכלה עלי לרגע, היא נראתה מזעזע, האיפור שלה היה מרוח לגמרי, השיער שלה מבולגן והיא לבשה חזייה ושורט, לא ממש היה איכפת לה, זה היה לי מוזר היא אף פעם לא התלבשה בחשפנות, לפני שהספרתי למור משהו היא טרקה את הדלת בחוזקה, היא לא נעלה אותה, רק שמעתי צעדים, פתחתי את הדלת היא ישבה על הספה וקראה מגזין, "לך מפה!!!" היא צרחה במלוא הגרון, נרתעתי קצת, "לך מפה או שאני מתקשרת למשטרה!" היא איימה, "זאין לך!" היא צעקה עלי בכעס, "היילי אני…" היא לא נתנה לי לסיים את המשפט וצרחה "כן.. כן.. אוהב אותי וכל זה ואתה לא מוכן לאבד אותי ובלה בלה בלה וכל הבולשיט הזה מעניין לי את התחת! עכשיו עוף!!!!!" הסתכלתי עליה היא נראתה שבורה, "היילי בבקשה…" אמרתי, "זאין! תקשיב ותקשיב לי טוב! אני לא סובלת אותך! ולא את הארי ולא את לואי! אין לי שום דבר נגד נייל וליאם אבל ברגע הזה אני שונאת אותם! אני שונאת את וואן דיירקשן! אני שונאת אתכם!!! אני לא רוצה שום קשר איתכם! בטח מעניין אותך למה… אני הייתי עונה לך על זה אבל אין לי מושג למה אני רק יודעת שנמאס לי להיפגע אז…. קפוץ לי בזיג זג! עכשיו צא!!!!!!!" היא צרחה, יצאתי החוצה היא טרקה את הדלת בחוזקה ונעלה אותה, עליתי הביתה, הרגשתי מסוחרר…..
המשך יבוא….