אופס…. התאהבתי!- סיפור על וואן דיירקשן- פרק 30

בנות זה ספיישל!
זה פרק ממש ארוך!!!!
תהנו :)
**מנקודת המבט של זאין**
אני קמתי במהירות הבזק מישיבתי הושטתי יד לעבר הכיור ולקחתי את הסכין, "זאין לא!" צעק ליאם, אבל היה מאוחר מידי הסכין הייתה תקועה עמוק בתוך בטני, הוצאתי את הסכין בתנועה חדה, בתוך בטני היה חור, הסכין נטפה דם, הארי נפל על הרצפה, זה קטע כזה עם דם, כל פעם שהוא רואה דם והרבה הוא מתעלף. ראיתי שחור הרגשתי איך הדם נוטף ממני ואהבתי את זה, אהבתי את הכאב הזה, הוא היה עדיף משברון לב! "צריכים לקחת אותו לבית החולים!" שמעתי במעורפל, לא ידעתי מי זה אני חושב שזה ליאם, "לא, לא, אני רוצה לדמם למוות" אמרתי שקולי בקושי נשמע, "הארי? הארי קום!" צעק אחד מהבנים, מאותו הרגע כל התחושות שלי נעלמו, נשאר רק הכאב, אני לא זוכר הרבה אני רק זוכר את היילי ואני צוחקים ביחד, את המגע שלה את השפתיים הרכות שלה, "לא, לא אל תלכי!" בכיתי, הרגשתי צריבה בבטני אני חושב ששפכו לי מים על החתך, הרגשתי ידיים אוחזות בי, אני נרדמתי, "לא, אסור לו להירדם תשגיחו עליו!" צעק לואי, הרגשתי טלטלה אני חושב שנסענו, הרגשתי ידיים נוגעות בי, הן היו קרות, המגע היחיד שרציתי היה המגע שלה! קמתי בבוקר, או לפחות נדמה לי שזה היה בוקר, בחדר כזה לבן, ידעתי שאני בבית חולים, "מה אני עושה פה?" שאלתי את עצמי, ניסיתי להתיישב, "הבטן" צעקתי מכאב, נשכבתי במהירות על המיטה, הסתכלתי על הבטן שלי היא הייתי חבושה, רופא נכנס לחדר הלבן שהייתי בוא "אז הבנתי שהלכת ברחוב ודקרו אותך…" הוא אמר, על מה הוא מדבר? הייתי מבולבל לגמרי!
**נקודת המבט של הארי**
זאין צעק, הוא העיר אותי, ירדתי למטה ראיתי את ליאם זאין ונייל, זאין ישב ליד ארונות המטבח "זאין למה אתה צורח?" שאלתי אותו, "כי הם רוצים למנוע ממני להתאבד!" הוא אמר, נכנסתי לשוק,למה הוא רוצה להתאבד?! בגלל היילי?! "וטוב שככה!" אמרתי והתיישבתי לידו, "אני מבין אותך…." אמרתי לו, גם לי היא הייתה חסרה, "אתה לא! הארי, אתה לא אהבת אותה אתה שיחקת איתה!" הוא צרח עלי, "אני צריך אותה! בלעדיה אין משמעות לחיים שלי! אני צריך אותה!!!" לא ידעתי שהוא כל כך פגוע בגללה. הוא התחיל לבכות, בחיים הוא לא בכה ככה ובטח לא בגלל בחורה! לואי ירד במדרגות, "מה לעזאזל הולך כאן?!" צעק, "אני רוצה למות!" זאין אמר לו והמשיך לבכות, "למה זה מגיע לי? מה עשיתי? למה היא לא אוהבת אותי? אני לא מספיק טוב? אני רוצה אותה! לא, לא אני לא רוצה אותה, אני צריך אותה! בלעדיה אין לי טעם לחיות, לנשום, לדבר, לאכול, לשתות ולישון אין לי סיבה להישאר בחיים ולסבול, לואי? הארי? נייל? ליאם? למה אתם לא נותנים לי למות למה אתם נותנים לי לחיות ולסבול? למה?!? אני רוצה ללכת לעולם הבא! אני לא רוצה להישאר בעולם האכזר הזה! אני רוצה למות! למות! למות!" הוא צרח כמו משוגע. "זאין? אנחנו לא ידענו שאתה מרגיש ככה!" אמרתי לו, "למה איכפת לכם איך אני מרגיש?! לא! לא איכפת לכם, אתם רוצים שאני אשאר בחיים רק בגלל הלהקה!" הוא צעק, אני לא מאמין שהוא אמר את זה הוא ידע שאנחנו אוהבים אותו! "ממש לא זאין, אנחנו כמו אחים! בחיים לא ניתן שיקרה לך משהו!" אמר לו נייל ברוגע, לפתע הוא קם, זה היה מפחיד ומהיר, הוא הושיט את ידו לכיור והוציא ממנה סכין ענקית, "זאין לא!" צעק ליאם, הוא לא התייחס ותקע את הסכין בבטנו. הוא הוציא את הסכין, בטנו הייתה מלאה דם, והסכין נטפה דם אני התעלפתי, זה לא היה בשליטתי אני לא מסוגל לראות כל כך דם ולעמוד על הרגליים! "צריכים לקחת אותו לבית החולים!" ליאם צעק, זאין לחש משהו לא ממש שמעתי מה הוא אמר, , "הארי? הארי קום!" צעק עלי לואי ובעט בי, קמתי, עמדתי להקיא, הסתכלתי על זאין, הוא שכב על הרצפה בתוך שלולית דם, הייתי בטוח שאיבדנו אותו, "לא, לא אל תלכי!" בכה זאין, תחושת הקלה שטפה אותי, הוא חי! נייל פעל במהירות וניקה ממנו את הדם, הרמנו אותו למכונית, נסענו לבית החולים, הרופא חבש את בטנו ושאל "איך זה קרה?" נייל התכוון לספר לו הכול, אבל השתקתי אותו במהירות ואמרתי "הוא הלך לטייל ומישהו חטף אותו ודקר אותו!", "טוב את זה תצטרכו להעביר לטיפול המשטרה!" אמר הרופא בזמן שרשם משהו. אחרי שהוא הלך נייל הסתכל עלי בזעם ואמר "אתה לא נורמאלי למה לא אמרת לו את האמת? יכול להיות שהוא השתגע לגמרי! צריכים לעשות עם זה משהו!!" "בדיוק! הוא לא השתגע! אם היינו מספרים להם את האמת הם היו זורקים אותו למחלקה הפסיכיאטרית! ואם לא משוגע עכשיו הוא השתגע שם!" צרחתי עליו מבהיר לו למה שיקרתי, הטלפון של נייל צלצל הוא ענה, "הלו?" שאל, "או היי מותק…." אה זו כנראה אשלי, חשבתי לעצמי, "אנחנו בבית החולים… זאין…" הוא בא לספר לה מה קרה אבל השתקתי אותו בעזרת מכה, "זאין…. לא מרגיש טוב!" הוא תיקן את עצמו, "יופי!" לחשתי ונאנחתי בהקלה, "כן בואו… תביאו את היילי!" אמר לה נייל, "היא לא מוכנה לבוא?" שאל נייל לאחר כמה רגעים של שתיקה, "טוב.. ביי!" אמר וניתק, "היילי לא מוכנה לראות אותנו, היא אמרה שאנחנו יכולים לקפוץ לה בזיג זג! ושלא איכפת לה אם זאין התפגר בבית החולים!" אמר נייל, "וואו היא ממש כועסת!" אמרתי, "מעניין למה?!" אמר נייל בשקט, "נייל תשתוק!" צעקתי עליו והתיישבתי על כיסא מפלסטיק, "אולי אם נספר להיילי את האמת היא תבוא?" שאל נייל, "אולי!" אמרתי ונאנחתי, "אז תתקשר אליה סתום!" הו אמר לי, "טוב, טוב קרצייה אני מתקשר!" אמרתי לו, התקשרתי להיילי ממספר חסום, ידעתי שהיא לא תענה למספר שלי, אז חייגתי, "הלו? ריי! תפסיק זה מדגדג! הלו?" היא צחקקה, "היילי זה הארי!" אמרתי לה, "אבל חכי רגע! אל תנתקי! תקשיבי… זאין לא מרגיש טוב… כי… הוא… ניסה להתאבד…. בגללך…." אמרתי לה שוקל כל מילה, "רק ניסה?! הוא לא הצליח?! חבל!!!! טוב, ביי!" היא אמרה וניתקה, "נו מה היא אמרה?" שאל אותי נייל, "היא אמרה שחבל שהוא לא הצליח להתאבד!" אמרתי לו, "מה לעזאזל עשיתם לה שהיא כל כך כועסת?!" שאל נייל, "הבטן!" שמענו צרחה מהחדר של זאין, אני ונייל קמנו במהירות להיכנס לחדר אבל הרופא עצר אותנו, "מצטער אתם לא יכולים להיכנס,אני צריך לבדוק אותו קודם…." אמר הרופא ונכנס לחדר
**נקודת המבט של זאין**
רופא נכנס לחדר הלבן שהייתי בוא "אז הבנתי שהלכת ברחוב ודקרו אותך…" הוא אמר, על מה הוא מדבר? הייתי מבולבל לגמרי! "מה?! על מה אתה מדבר?!" שאלתי אותו, "החברים שלך אמרו לי שהלכת ברחוב ודקרו אותך!" הוא אמר לי בבלבול, "לא! לא! ממש לא, אני ניסיתי להתאבד!" אמרתי לו, הוא יצא במהירות מהחדר, לאחר כמה דקות נכנס רופא אחר, "אז… הבנתי שניסת להתאבד…." אמר הרופא בנימה שלווה, "ואני הבנתי שאני רוצה לעוף מפה!" אמרתי לו, "אני מצטער… אתה לא יכול ללכת!" אמר לי הרופא, "אפשר להבין למה?!" צרחתי עליו, הם העלו לי את העצבים! אם היילי לא פה אז אני לא אהיה פה! "אני פסיכולוג, ואני צריך לוודא שלא התחרפנת לגמרי!" אמר לי בחיוך, "אתה לא פסיכולוג! אתה לבוש כמו רופא!" התחכמתי איתו, "אולי אני רופא פסיכולוג?" שאל אותי, "אם אתה מה שזה לא יהיה סימן שאין לך חיים!" אמרתי לו בכעס, "צודק!" אמר בעייפות ורשם משהו במחברת שהייתה בידו, "טוב רופא מה שלא תהיה… אין לי כוח ועצבים אליך! אז בוא נסכים שאני שאיזה בחורה אחת חרפנה אותי לגמרי!" אמרתי לו מנסה לקצר את הסיפור, ידעתי שהיילי היא לא סתם בחורה, היא כל החיים שלי! "בחורה? בגלל זה כמעט גמרת את החיים שלך?" שאל בספק, "לא בחורה!- אלא בחורה מדהימה שהוציאה לי את הלב מהמקום זרקה אותו לרצפה ודרכה עליו!" אמרתי לו, "אתה אדם דפוק!" הוא אמר לי, "תגיד?! פסיכולוגים לא אמורים להיות נחמדים!?" שאלתי אותו, "אני לא פסיכולוג!אני רופא פסיכולוג!" הוא אמר והמשיך לכתוב, "טוב, אני רוצה לראות את החברים שלי!" אמרתי לו, "מה שתגיד!" אמר ויצא מהחדר, הארי ונייל נכנסו לאחר כמה רגעים, "זאין! אתה בסדר אמר הארי וחיבק אותי, "הארי?" אמרתי לו, הוא המשיך לחבק אותי ושאל, "מה?" "אני רוצה לחיות!" אמרתי לו והוא שחרר אותי, "יואו אחי אני מזה שמח שאתה בסדר!" אמר לי נייל וחיבק אותי חיבוק קצרצר, "גם אני שמח שאני בסדר!" אמרתי לו וחייכתי, "אז משהו מיוחד קרא לכם היום? כי אני גיליתי שהלכתי ברחוב ודקרו אותי!" אמרתי כדרך אגב, "כן… זה… עשינו את רק בשבילך!" אמר לי הארי, "טוב… עכשיו הם יודעים את האמת!" אמרתי להם, "מה?!?!" צרח הארי, "אני סיפרתי להם את האמת!!!" אמרתי, "אתה… חתיכת… דפוק!!!!!" אמר לי נייל, "תודה!" אמרתי בעצבנות, "תקשיב, הם יחשבו שאתה משוגע! אתה בחיים לא תצא מפה!" הסביר לי הארי, "זאין… אתה משוחרר" אמר לי הרופא פסיכולוג ממקודם, הוצאתי להארי לשון, הרופא הרגיל נכנס לחדר ואמר, "תקשיב מהרגע שאתה מגיע הביתה ועד השבוע הבא אתה לא מתאמץ! לא מכין לעצמך לאכול, לא לשתות, הינה יש לך חברים!" הוא אמר, "אהבתי את הרעיון!" אמרתי והסתכלתי על הארי ונייל במבט של 'אני כל כך הולך לנצל אתכם!' הארי גלגל עיניים ואמר "אני אתקשר אל ליאם ולואי, האוטו אצלם, הם הלכו לבנות…" הוא אמר, "הבנות?" אמרתי בתקווה שהיילי איתן, "כן… אשלי, אמה, אפריל ומנדי…." הארי אמר מאוכזב, "או…." אמרתי והסתכלתי על הרצפה.
**נקודת המבט של היילי**
דפקו בדלת, "דופקים!!!!" צרחתי, "היילי אני במקלחת!" צרכה מנדי "ואני מתאפרת!" אמרה אשלי "אני קוראת!" אמרה אמה "אני בטלפון עם פוצי!" אמרה אפריל, "פוצי?" שאלנו כולנו ביחד, "ליאם!" אמרה, "חוץ מזה את בסלון!" אמרה מנדי, "טוב.. טוב… אני אפתח חבורת עצלניות!!" צרחתי והלכתי לדלת שהייתה במרחק מטרים ספורים ממני, פתחתי את הדלת, זה היה ריי, "מותק?!" הוא צעק עלי, "מה?" שאלתי בתמימות, "בפעם הבאה שאני אבוא אני אתקשר כדי להיות בטוח שלא תייבשי בחוץ!" אמר ונתן לי נשיקה קטנה על השפתיים, "בוא לחדר…" אמרתי לו ועליתי למעלה, הוא עלה בעקבותיי, התיישבתי על המיטה ריי הגיע כמה רגעים אחרי, הוא התיישב לידי, הסתכלתי עליו והוא הסתכל עלי, התחלנו לצחוק, הוא התחיל לדגדג אותי, "ריי!!" צעקתי, השיר I wish התנגן, זה היה הטלפון שלי, לא יכולתי לשנות את הצלצול, זה היה השיר האהוב עלי, "הלו? ריי! תפסיק זה מדגדג! הלו?" אמרתי בצחוק, "היילי זה הארי!" ברגע שהוא אמר את זה הזזתי ממני את ריי והתכוונתי לנתק, "אבל חכי רגע! אל תנתקי! תקשיבי… זאין לא מרגיש טוב… כי… הוא… ניסה להתאבד…. בגללך…." הוא אמר לי לאט, "רק ניסה?! הוא לא הצליח?! חבל!!!! טוב, ביי!" אמרתי במרירות וניתקתי! "ריי?" שאלתי, "מה מותק?" הוא שאל "זה היה הארי…." אמרתי אבל הוא קטע אותי, "מה הוא רצה? מה אמר? רוצה שאני ארביץ לו?!" אמר, "לא תשתוק ותקשיב! זאין ניסה להתאבד…." אמרתי לו, "למה?" שאל ריי, "בגללי!" אמרתי וקברתי את ראשי בידי, ריי השתתק, דמעות החלו לזלוג על פניי, הייתי עצובה, הרגשתי ממש רע, הוא היה יכול למות! ואני לא עשיתי עם זה כלום…. לא ואני גם לא יעשה! זה שהוא משוגע לגמרי זו לא אשמתי!! "למה את בוכה מותק?" ריי שאל אותי, "כי … כי… הבחור שאני מאוהבת בו כמעט מת!" אמרתי, שיט! מה אמרתי?!……
המשך יבוא…..