אופס….התאהבתי! – סיפור על וואן דיירקשן – פרק 3

**נקודת המבט של היילי**
–בלונדון–
אוף איזה טיסה חשבתי לעצמי שירדתי מהמטוס ועליתי אבל שכחתי מכל התלונות שלי שנסחפתי שוב לרחובות לונדון החורפיים והיפים היה די חם אבל ירד קצת גשם הייתי מאושרת לשאוף את האוויר הצח של אנגליה לראות את כל הבחורים האנגלים והבחורות האנגליות הולכים יד ביד והצבתי לפני עובדה כולם כל כך מאושרים בעיר הזאת! בזה הייתי בטוחה….
–בדירה—
עוד פעם שלמות דירה גדולה עם עיצוב מודרני ומטבח מרווח כל הבנות השמיעו צווחות שמחה בכל זאת גרנו בבניין מאוד מבוקש הייתי ב'היי' כל כך שמחתי הייתי מאושרת הכל היה מושלם היה לי כשה להאמין יצאנו מהבניין ואינו חמישה בנים עם צעיפים ,כובעים ומשקפי שמש הם הלכו בראש כפוף, כאילו הם מנסים להסתיר משהו . זה לא ממש עניין אותי מה שיותר עניין אותי היה להגיע לקניון הגדול ביותר בלונדון וכך עשיתי. לאחר מסע שופינג מפרך עם 12 שקיות כל אחת. כל השקיות היו מלאות בנעליים,בגדים ואקססוריז אין מה לומר לונדון עשתה אותי מאושרת… וגם רעבה "שאלתי את הבנות "אתן רעבות? כי גוועת!" כולן ענו "כן!" והסכמנו ללכת למסעדה שהייתה קרובה לבית, במסעדה ראיתי עוד פעם את חמשת הבנים הם נראו לי מוכר אבל לא הקדשתי לזה מחשבה רבה הייתי שפוכה! הלכתי לישון בראש שקט הייתי מאושרת !!!!!!!!!!!!
—למחרת—
"היילי, היילי קומי היילי" העירה אותי אשלי חייכתי אליה וקמתי מהמיטה הלכתי לכיוון המקלחת, התקלחתי ,התאפרתי והתלבשתי ירדתי למטה ושאלתי "מה נעשה היום?" אמה לא הספיקה לענות ומנדי אמרה "הולכים למשחק כדור רגל של 'מנצ'סטר יוניטייד' " אמרה בחיוך "אוקיי אז אני אתלבש , אחליף בגדים למשהו יותר ספורטיבי ונצא" אמרתי "אוקיי" ענו כולם ביחד הייתה מן שתיקה שלפני צחוק ואז הגיע הצחוק… החלפתי בגדים ונסענו לכיוון המגרש.
**נקודת המבט של לואי**
"בנים!" צעקתי "מה?" צעק הארי בזמן שהוא ירד לבוש בצעיף עם הסמל של קבוצת הכדורגל- 'מנצ'סטר יוניטייד' אני בדיוק אכלתי גזר אוה כמה שאני אוהב גזרים!!! "בנים!" צעקתי עוד פעם תוך כדי לעיסה , הפעם זאין ירד "מה הסיפור שלך למה אתה צועק?" שאל אותי, הסתכלתי על הכובע שלו היה בו לוגו זהה לזה שעל הצעיף של הארי , לפני שהספקתי לענות גם ליאם ירד עם צעיף זהה לזה של הארי ושאל "באמת מה הסיפור שלך?" גם אז לא נתנו לי הזדמנות לענות כי נייל צעק מלמעלה "באמת לואי אתה חייב להפסיק לצעוק זה מחרפן אותי!" אני אמרתי בידיים מורמות "אני נכנע טוב?!?!" הארי חייך לעצמו חיוך קטן ודבילי והמשיך לשחק בטלפון שלו "נו יוצאים?" שאלתי זאין הסתכל עלי וחייך לעצמו חיוך קטן ושאל "ככה אתה יוצא לואי?" בנימה שמרמזת ששכחתי משהו הסתכלתי על זאין במבט שואל בזמן שנייל התגנב מאחורי ושם לי על הראש כובע עם הלוגו של- 'מנצ'סטר יוניטייד' הסתובבתי והסתכלתי על נייל הוא חבש כובע זהה לשלי ואמר "עכשיו אפשר לצאת!" והחזיק את הדלת פתוחה יצאנו ונכנסו למכונית …
**נקודת המבט של היילי**
הגענו למגרש ישבתי ליד בחור עם צעיף של – 'מנצ'סטר יוניטייד' הייתה לו תספורת שאני מכנה 'ראש קסדה' הסתכלתי על הבחור למשך כמה שניות ואז צעקתי "ליאם" הבחור קפץ ממקומו והסתכל במשך זמן קצר ושאל בקול זהיר "היילי?" "כן! " צעקתי הוא חיבק אותי ….
**סטופ**
ליאם והיילי למדו ביחד והיו חברים טובים לפני שהיילי עברה לישראל ….
**המשך**
חיבקתי אותו חזק ואמרתי "כל כך התגעגעתי אליך! מה אתה פה לבד?" לפתע הגיעו ארבעה בנים (די חתיכים אם יורשה לי לומר…) הבחור השחום והגבוהה עם השיער השחור שמסורק כלפי מעלה אמר "אה.. ליאם אתה לא צריך אותנו אה." ואז הוא פנה אלי ואמר "אני זאין.." "היילי" אמרתי "רגע, רגע זאין? היי אתם הבנים מהלהקה הזו וואן אינפקשן נכון?" הם אמרו ביחד "דיירקשן" "וואט אבר" אמרתי ואז הגיעו שאר החברות שלי מהשירותים אשלי התחילה לגמגם ואמרה בקול רועד "ו-ו-ו-אן ד-ד-ד-יירקשן?" "כן " הם אמרו ביחד ואז הסתכלתי על ליאם ואמרתי "אה אתה הבחור החמישי שלא טרחתי להסתכל עליו שאחותי שאלה מי הבחורים הכי חתיכים בלהקה" "כן כנראה זה אני" הוא ענה ואז שאל אותי "מה ענית?" "מה?" שאלתי "מה ענית לאחותך שהיא שאלה אותך מי הכי חתיך?" הוא שאל את השאלה במלואה…
המשך יבוא…