אומרים שאני חזקה*-* פרק 6
התיישבתי וניסיתי לעכל הכול מחדש..
גיא השתתק.
אני לא מבינה מדוע הוא הגיע דווקא אליי? למה הוא לא יכל לשמור את הסיבוך הזה לעצמו?
ומה עם אבא וירדן? האם באמת אני יכולה לקחת את הסיכון הזה ולהחזיק אקדח שרק אלוקים יודע מה עשו בו..
"מישהו מת?" אני שואלת בפנים מפוחדות "האם השתמשו באקדח הזה?"
גיא עוצם את עיניו ופוקח אותן באיטיות "שישי בערב בישיבה בחוץ עם החבר'ה התמסטלנו וזה..
את יודעת איך זה כוס וודקה נרגילה והראש לא עובד, כשכבר נהייה חצות הגיעו כמה אנשים והתיישבו מולנו כשקלטו שאנחנו עם שתייה הם באו אליינו וניסו לקחת את השתייה.."
גיא השתתק לשנייה והמשיך "את מכירה את דור סטלן כזה, האלכהול עלה לו לראש, הוא חטף באטרף את השתייה מהבחור והכה אותו לפתע ראינו עוד כמה אנשים צצים משום מקום ואומרים שהם שוטרים ..את קולטת? אלא היו שוטרים סמויים!!
השוטר שהוכה על ידי דור התחיל להכות את דור בחזרה וכאן אנחנו התערבנו..החטפנו לו מכות ורצנו לאן שהרגליים לקחו אותנו אבל דור נשאר מאחור הוא היה עצבני אחושילינג ,פתאום הוא הוציא אקדח מהמכנס והתחיל לירות לעבר השוטרים..בנס אף אחד לא נפגע !!
ולכן אנחנו צריכים להחביא את האקדח לכל מקרה ."
…….
שבוע לאחר מכן.
דור יושב בחדרי בפנים מודאגות.
"ניצן, נשבע לך שאני מעריך אותך יותר ממה שאת חושבת".
אז כן, הסכמתי להחזיק את האקדח אצלי ..למה?
אני לא יודעת.
אוליי כי אני לא רוצה לראות את גיא מאחורי סורגים, כשמונעים ממנו את החופש שמתאים לו כל כך.אבא שלי לא יודע מזה ואני כל כך מפחדת שיגלה את זה ויאבד את האמון שלו בי…
גיא לקח את האקדח מידיו של דור ושאל אותי איפה להחביא את זה.
"אני בא לא יודעת" התיישבתי.
"שימי את זה במקום שאף אחד לא מגיע אליו, מקום שגם אם יגיעו אליו לא יצליחו לנחש שמסתתר שם אקדח.."
רעיון צץ במוחי "המרתף!".
ירדנו למרתף והדלקנו את האור ..מלא דברים היו שם בקושי היה אפשר למצוא פינה נקייה.
פתחתי את התיבה האדומה שעל השולחן ומצאתי שם את הבגדים של אמא, תמונות שלנו איתה והריח שלה.
סגרתי מיד את התיבה וידעתי שזה המקום המתאים להחסיא בו את האקדח.
גיא הבין, הוא ניקה את האקדח שלא ישארו טביעות אצבעות והכניס את האקדח עמוק בפנים, מתחת לכל הבגדים הנקיים של אמא.
הרגשתי שעיניי מתמלאות בדמעות , לא! אני לא יכולה לבכות! עצמתי חזק את עיניי והדמעות נעלמו.
גיא ואור דחפו את התיבה האדומה לפנים המרתף וכיסו אותה בבדים ובכסאות.
כמה זמן לא הייתי במרתף וכנראה שזה הולך להישאר ככה , אני לא מוצאת סיבה להיכנס לשם.
….
לאחר שהם יצאו מהבית מודים לי על הכל נשכבתי על המיטה הרכה שלי ששרדה הכל איתי..
בכי עצב שמחה ועכשיו..התחלה חדשה למשהו לא נודע אני רק מקווה שההתחלה תגיע לסופה.
מה אתם חושבים?
הכל יסתדר נכון?
גיא הבטיח לי שזה רק לשבועיים והכול יגמר, המשטרה לא תחשוד בהם ללא הוכחות והאקדח יחזור לאור.
אני מתכוונת להאמין לגיא, הרי רק אם קצת אמונה הכל יכול לקרות לטובה.
תגובות (0)