אולי זה הגורל- פרולוג
אחת שתיים שלוש…
אין תגובה.
אני ממשיכה בקצב קבוע.
ארבע חמש שש…
אתה לא יכול לעזוב אותי. אני לא אתן לך.
שבע שמונה תשע…
ואתה אפילו לא מכיר אותי, אבל אני מכירה אותך…
עשר אחת עשרה שתיים עשרה…
לא חשבתי שככה ניפגש, לא במקום כזה, לא בסיטואציה כזו.
שלוש עשרה ארבע עשרה חמש עשרה…
דמיינתי את זה כול כך אחרת. איך זה קרה?
שש עשרה שבע עשרה שמונה עשרה…
בבקשה אל תעזוב אותי… בבקשה.
תשע עשרה…
פעימה.
תגובות (2)
נשמע יפה. איזה כיף יש 4 פרקים
ממש מעניין! את כותבת מממש ממש יפה!