אולי זה הגורל- חלק ד' (אחד לפני האחרון)

התעוררתי בבוקר ואחרי שהתלבשתי ושטפתי פנים נכנסתי למטבח והתחלתי להכין את קופסת האוכל. הכנתי את האורז והבשר וסידרתי הכול בצורה מושלמת בתוך קופסת האוכל. לא יכלתי להפסיק לחשוב על ג'וּן, על מה הוא יגיד על האוכל, על הלילה הראשון שלו בבית החולים, ובעיקר על מה הוא יגיד כשיראה אותי שוב. תהייתי אם הוא התגעגע אליי, אם בכלל אפשר להתגעגע למישהו שאת מכיר יום.
אחרי שהאוכל היה ארוז ומוכן ליציאה יצאתי לסלון לגלות שמין היוק עדין ישן על הספה. "מין היוק שי…" התקרבתי וניערתי אותו קצת "תתעורר, אנחנו צריכים לחזור לבית החולים" נאנחתי. הוא נע על הספה ולא פקח את עניו. "מין היוק שי.." הקראתי שוב. "עוד מעט" הוא גנח. "חמש דקות" אמרתי ונכנסתי לחדרי לקחת תיק קטן להכניס לתוכו את האוכל. עשיתי את דרכי חזרה למטבח והוא עדיין היה שרוע על הספה. הרמתי כרית קטנה וזרקתי אותה עליו "מה לעזאזל?" הוא פקח את עניו והסתכל עליי בהלם "אוו יופי, קמת" אמרתי באדישות, הוא הזעיף פנים והתרומם לישיבה "חמש דקות להתארגן" אמרתי לו וחזרתי למטבח.אחרי שסידרתי הכול בתיק, יצאתי לסלון למצוא את מין היוק עומד מוכן ליד דלת הכניסה 'לפחות הוא עומד בזמנים' חשבתי והתקדמתי לצידו לנעול את נעלי "אוניי אני יוצאת" צעקתי וקולי הדהד בדירה "טוב.." היא צעקה חזרה בקול ישנוני מחדר השינה שלה.
"בוא" אמרתי ויצאנו מהדלת.
במכונית שוב שררה שתיקה, ומין היוק לא הוריד את עניו מהכביש. הגענו לבית החולים תוך שעה ונכנסנו ישר לחדרו של ג'וּן. הוא שכב ער במיטתו וקרא ספר.
כשנכנסו בדלת מבטו ישר הופנה אליינו ונח עליי "בוקר טוב" חייך לנו.
"טוב?" מין היוק זעף והתישב על הכיסא לצד המיטה
"מה כבר קרה?" ג'ון שאל קצת מודאג
"הוא סתם עצבני כי זרקתי עליו כרית בבוקר" הסתכלתי עליו במבט חצי אדיש חצי מעוצבן, "בוקר טוב" פני הוארו ברגע שפניתי לג'ון. הוא צחק.
"אכלת?" שאלתי
"את זה את מתכוונת?" הוא הצביע על מגש האוכל שכמעט לא נגעו בו על השידה "תגדרי 'אכלת'"
"אתה לא יכול להיות כול כך בררן" נאנחתי "אם תמשיך ככה תרד במשקל"
"אבל לאוכל הזה יש טעם של נסורת" פניו התעוותו בגועל.
"נו באמת" נאנחתי "זה אמור להיות לצהריים אבל.." הוצאתי את קופסת האוכל מתיקי ופרסתי אותה לפניו.
"ואוו!" עניו הקטנות התרחבו למראה הארוחה לפניו "איתך אני בהחלט לא ארד במשקל" צחק ולקח את מקלות האכילה שהגשתי לו "בתאבון!!" קרא והכניס חתיכת בשר גדולה לפיו.
*************************************************************************************
חודש חלף בן רגע. המשכתי לבקר את ג'ון בבית החולים באופן קבוע, שלושה פעמים במשך השבוע במשך כמה שעות וכול היום בימי שבת וראשון. מצבו השתפר והוטב בכול פעם שבאתי עליו, והוא היה צריך להשתחרר תוך יום-יומיים. מין היוק המשיך להתעלם ממני ולהזעיף פנים בכול פעם שראה אותי. לא דיברתי איתו ולא פניתי אליו בשום מצב, אך ליד ג'ון ניסינו לשמור על ארשת פנים ידידותית.
אני וג'ון המשכנו להתקרב. הוא היה מסמס לי כול יום, מתקשר אליי לפני השינה ומעיר אותי בבוקר. התאהבתי בו, אם לפניו התאונה רציתי להכיר אותו להיות קרובה עליו וחשבתי שזוהי אהבה, טוב..מסתבר שטעיתי בגדול. חשבתי עליו כול הזמן, הודעה ממנו היתה מעלה לי חיוך על הפנים לכול היום וכשישבתי מולו, בקושי הצלחתי להסיר את המבט ממנו. ונראה, שאצלו זה היה דומה.
"את שוב הולכת עליו?" סטפני שאלה כשחיפשתי את המפתחות שלי מהבית.
הנהנתי והפכתי את תיק היד שלי על המיטה "משחררים אותו היום" אמרתי.
"עדיין לא הסברת לי מה יש לך ממנו.."היא התישבה על המיטה סקרנית.
"מה יש להסביר?" מצאתי את המפתחות והכנסתי את תכולת התיק בחזרה.
"אני לא יודעת…למה את כול הזמן הולכת עליו, למה היית בכזה שוק שראית אותו שוכב על הכביש, למה את מחייכת כול פעם שהוא מתקשר אלייך?"
"אוניי.." נאנחתי
"ספרי לי כבר מעצבנת!"
"טוב נו… הוא היה בא למסעדה לפעמיים, והייתי ממלצרת אותו והוא מצא חן בעיניי"
"וחוץ מזה?"
"מה חוץ מזה?"
"לא היית נכנסת לכזה שוק רק בגלל שאת קצת דלוקה עליו.." היא נאנחה יודעת שאני מסתירה מידע.
"ערב אחד, שסיימתי לעבוד מאוחר ויצאתי מהמסעדה.." קולי נחנק " כמה גברים התקדמו לעברי וטוב.. את יודעת" ניסיתי לשמור על שלווה בזמן שזכרונות הערב ההוא עלו בראשי. "ג'ון היה שם במקרה, והוא הציל אותי" סיימתי את הדברים מהר לפני שנישברתי.
"אז זה הסיפור.." סטפני נאנחה.
"כן… טוב, הלכתי "אמרתי ונופפתי לה לשלום יוצאת מדלת הדירה בסערה.
"איפה ג'ון?" שאלתי את מין היוק שחסם את הכניסה לחדרו.
"את יודעת… ממש נמאס לי ממך כבר" מין היוק אמר עצבני.
"אין לי כוח אלייך היום, תן לי לעבור" אמרתי וניסיתי לעקוף אותו.
"לא לא לא" הוא נופף באצבעו לפני פני "את לא עוברת".
"תן לי לעבור!" קראתי בעצבים.
הוא תפס את סנטרי בכוח והכריח אותי להסתכל בעיניו, רק עכשיו הרחתי את ריח האלכוהול במפיו. "את יפה את יודעת. אבל מעצבנת מאוד. למה את רוצה להיות עם ג'ון? הוא הרי לא יסתכל עליך אחרי שבוע. למה שלא תעזבי פשוט?"
"תעזוב אותי" פלטתי מבין שיני.
"ואם לא?" הוא תפס אותי וקירב את שפתיו לפי, מצמיד אותן בכוח לשפתי. נשמתי התמלאה בריח האלכוהול הצורב וככול שנלחמתי הוא לא שיחרר אותי.
הוא פתח את דלת החדר מאחוריו ודחף אותי פנימה בכוח. ג'ון לא היה שם.
"למה אתה עושה את זה?" שאלתי עצבנית, אך לא נתתי לדמעות לפרוץ.
"כי…" פניו התעוותו למאין חיוך מרושע, "לא נתת לי בפעם הראשונה, אז חזרתי לגבות את המחיר"
"למה אתה…" קולי רעד. נזכתי באותו ערב, החיוך המעוות של מין היוק אישר את החששות שלי. היה בחור אחד שברח באותו לילה, אחרי שג'ון תפס אותם והפיל אותם לריצפה בכוח. היה אחד שהצליח לברוח…
"את נזכרת מותק?" חיוכו התרחב.
"אתה… איך אתה מכיר את ג'ון? הוא בטוח לא יודע על זה!" דמעה זלגה על לחיי.
"לא.. הוא לא… את מבינה, לפני שברחתי יצא לי לראות בברור את הפנים של הבחור ההוא שהעז להפריע לנו. ויום אחרי זה יצא לי לפגוש אותו בטעות בחנות תקליטים. הוא לא זיהה אותי כמובן וזה עודד אותי לנקום" הוא פלט צחוק דוחה.
"נקמה? אבל איך ידעת שאני היה פה? שאני אפגוש אותו?"
"לא ידעתי, זה הקטע המצחיק את מבינה? אני תכננתי לנקום רק בו"
"אבל איך..?" חשבתי ולפתאום קלטתי, המכונית שלו. היא היתה סוזוקי כסופה, בדיוק כמו זו שדרסה את ג'ון. "אין מצב…לא היית…" נפלתי על הרצפה בהלם וכיסיתי את פי בידי בפחד.
"כן הייתי, ועשיתי. אבל את היית חייבת פשוט להציל אותו. באתי לבית החולים לבדוק את מצב הנזק שנגרם לו, לפחות שהיה נכה או משהו את יודעת. ושם מצאתי אותך. וזה היה פשוט מושלם" צחק והתקרב עלי.
רעדתי והדמעות זלגו מעייני בלי סוף.
"אל תבכי בובה, הכול היה בסדר. רק ש..ג'ון כבר שוחרר לפני שעה וחזר הביתה, ואין אף אחד שיציל אותך הפעם" הוא הרים אותי מן הרצפה ותפס את חולצתי בכוח.
"אל תסמוך על זה" קול נוקשה נשמע ודלת החדר נפתחה. ג'ון עמד שם, פניו כאוסות ובעיניו אש קרב. "מה אתה עושה פה?" מין היוק שיחרר את חולצתי במהירות והסתכל עליו באותה הבעה של חבר טוב "לא חזרת הביתה?"
"חזרתי לקחת משהו שכחתי פה" אמר בידידותיות והתקדם עליו. לרגע חשבתי שהוא רציני, הוא באמת לא מתכוון לעשות כלום ועדין מסתכל עליו כחברו. ואז הבנתי את הטעות כשהוא הרים את אגרופו ובעוצמה שלא ראיתי כמותה והפיל את מין היוק לרצפה.
"מה אתה עושה?" פניו של מין היוק התעוותו בכאב.
"אתה ניסית להרוג אותי, חבר" הוא ביטה את המילה 'חבר' כאילו היה המילה מכוערת ביותר ששמע מימיו. "ועכשיו אתה מנסה לאנוס את הבחורה שהצילה אותי" קרא עצבני. "את הבחורה שאני אוהב!" הוא בעט בו שוב ושוב. 'אוהב'? המילה נשמעה כאילו באה ממליוני מרחקים, הד המום, אך הספיקה כדי להוציא אותי מההלם.
תפסתי בזרועו של ג'ון בכוח "בוא נלך, עזוב אותו" לחשתי בקול חנוק מדמעות. הוא בעט במין היוק פעם אחת נוספת, ואז עזב אותו תפס בידי ומשך אותי מהחדר בזעם.